בזמן האחרון הפכה שנאת הערבים בישראל לביטוי לגיטימי, אולי קצת מוגזם, לאהבה, אהבת ישראל. בתהליך הזה לא שפר חלקם של מבקרי שנאת הערבים. אם בעבר הואשמו באהבת ערבים (בישראל לאהוב ערבים, ובכלל לאהוב כל מי שאינו ישראל, הוא איסור מדאורייתא), עתה הם מואשמים תדיר גם בהתנשאות. ביטויי השנאה, הקריאות לרצח, הקריאה לרצח "אוהבי הערבים", הדחייה המוחלטת של כל רגש אנושי כלפי הערבים, מבטאים חום, אותנטיות ופטריוטיזם ואילו היפוכם מבטא קור וניכור של אנשים שמקומם האמתי אינו כאן. לכו לעזה. ישראלי אמתי שונא ערבים. ישראלי אמתי שונא שמאלנים. ישראלי אמתי שונא כל מי שמבלבל לו את המוח עם מוסר ועם זכויות אדם. זכויות אדם זה לא שלנו; זה של אנטישמים. ישראלי אמתי חושב שלא צריך לעשות עניין מהסבל של ערבים. אפשר לחשוב! מי שעושה עניין, אוהב ערבים ואהבת ערבים, כידוע, אסורה מדאורייתא.
כיוון שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית המאמינה לכאורה בשוויון זכויות מלא לכל אזרחיה והסולדת מכל גילוי של גזענות, מכל הפחדה של המיעוט ומכל סתימת פיות, היינו מצפים שעם גילויי השנאה הראשונים, ראש הממשלה יקום ויכריז, בקול גדול: זה לא הישראלי שאנחנו שלוחיו. ישראלי אמתי לא שונא ולא מפלה; ישראלי אמתי חש אמפתיה כלפי חפים מפשע, גם בצד השני; ישראלי אמתי שמח על שהוא חי בחברה פתוחה שבה אנשים בעלי דעות שונות משמיעים את קולם; ישראלי אמתי מתנגד להפחדת המיעוט החי בקרבו, לסתימת פיות, לגזענות במסווה של ביקורת חברתית הרואה בכל אלה התייפייפות מתנשאת. אתם יודעים מה? ישראלי אמתי אוהב ערבים. מוטב אמנם לא לחוש רגשות עזים כלפי קבוצות, אבל אם הבחירה היא בין שנאת חינם לאהבת חינם, אהבת חינם עדיפה. ולמה ראש הממשלה דווקא? כי ראש הממשלה מייצג את הערכים הבסיסיים של מדינת ישראל. תפקידו לבטא אותם ולהגן עליהם כאשר הם נתונים להתקפה. זה לא שנתניהו אינו מרבה להתהדר בדמוקרטיה הישראלית בצאתו ובבואו, אלא שבשעות מבחן, כך נדמה, כאשר קולות ההשתקה והשנאה גוברים, הוא טרוד בעניינים אחרים. תאמרו, יש לו מלחמה לנהל–נכון, אבל גם כאשר מתנהלת מלחמה (ובוודאי מלחמה מוגבלת כמו "צוק איתן" המתנהלת בדיוק על פי התרגולת של מבצעים קודמים), החברה לא נעלמת. גם כאשר מקבלים החלטות צבאיות (שהרי החלטות מדיניות לא מקבלים פה מזה שנים), מנהיג בעל ערכים ובעל עמוד שדרה אינו יכול להניח לכוחות השנאה והפחד להשתולל, מה גם שהוא אמור—על פי ערכיו הוא—לראות את התסמינים בדאגה רבה ולטפל בהם לאלתר. הגינוי הברור לגזענות שהשמיע נשיא המדינה ראובן ריבלין, זו הפעם השנייה, מבליט עוד יותר את שתיקת ראש הממשלה. ערכי הדמוקרטיה והשוויון שריבלין דיבר בשמם אינם שייכים לשמאל. הם שייכים באותה מידה לימין הליברלי, שאותו מייצג ריבלין ושאותו יצג בעבר מנחם בגין. להלכה מחויב להם גם בנו של מזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי. ולמעשה? למעשה ראש הממשלה הוא פחדן המכור לרייטינג. כאשר יש סיכוי שמשהו נכון וראוי שהוא יעשה ירגיז מישהו מתומכיו, הוא מעדיף לא לעשות. וכמו שהוא נמנע, משיקולי רייטינג, מלעשות בזירה הפנימית, כך הוא נמנע מללכת על הפתרון המדיני, שהוא יודע כי בלעדיו נוסיף לדשדש במדמנה ובדם. ומה אם לא יאהבו אותו במועצת יש"ע? אין ספק, יש לנו מנהיג. לא סתם מנהיג; מלך.
התפרסם בידיעות אחרונות 20.8.14
הבלוג של אביעד קליינברג 
אביעד,
תודה שכתבת בצורה כל כך מאירה וברורה את הערפל המוסרי שאנו חיים בו.
אהבתיאהבתי
ישראלי אמתי, לא אוהב ערבים, הוא בהחלט מעוניין לשמור על זכויותיהם אך הוא גם מודע לכך שהם חלק מעם שרואה אותנו, באופן כללי, כאויב. הוא מודע למורכבות של להיות ערבי בישראל, מורכבות שקשורה בכך שאנחנו בסכסוך עם העם הפלסטיני, ובמובנים מסויימים עם האיסלם בכללותו, אך מורכבות זו אינה רק סיבה לאמפתיה כלפי הערבי בישראל, אלא גם סיבה לחשש ולעיתים גם זעם. ישראלי נבון ידגיש בכל מאמר העוסק בגזענות כלפי ערבים את ההקשר הרחב שקשור במציאות מיוחדת במינה של מיעוט לאומי השייך לעם הנמצא בסכסוך אלים עם מדינת הרוב. ישראלי שלא מדגיש את הנקודה הזו הוא או טיפש או מנוול.
אהבתיאהבתי
לא בכדי נקרא שמך גימפל, גימפל תם שלי. ישראלי אמתי לא ממהר לטהר שרצים בקן טעמים ולא עסוק ללא הרף בהצדקת כל נבלה בשם אהבת עמו. ישראלי אמתי גם לא מחרף ומגדף כמוך את מי שאתו אין הוא מסכים. ולא משום שאין שבע תועבות בליבו, אלא משום שהוא מוכיח בעצם דבריו את טענת המאמר.
אהבתיאהבתי
אינני מטהר שרצים, אינני מצדיק עוולות, אני מנסה "להסתכל למציאות בעיניים" כלשונך הזהב ואני חושש שאתה מסרב לעשות זאת.מצבם של ערביי ישראל הוא נושא מסובך ויחודי, שוב ושוב אתה מחמיץ את המורכבות של התמונה ומתמקד בדברי מוסר (נאים ויפים כשלעצמם) לציבור הישראלי. טענתי היא שדברי המוסר שלך לא יתקבלו על לבבות אנשים אם לא תשים את הדברים בהקשר הנכון והרחב שלהם. העובדה שאתה סבור שפריסת ההקשר הרחב של הבעיה מהווה "הצדקה" או "טיהור" של העוולות מעידה עליך ולא עלי. בהצגת הדברים כפי שהצגת יש עוול, עוול כלפי האמת המורכבת מהסיטואציה הייחודית של ערביי ישראל בהקשר הכולל וכן מחלקם הגדול, לדעתי, באלימות (שלא הוזכרה כלל במאמר שלך). אני מתנצל שקראתי לך טיפש או מנוול, הדברים נכתבו בלהט הרגע, סליחה..
ולסיום מאמר נאה של אלכס יעקובסון שלדעתי רלוונטי http://pluto.huji.ac.il/~yakobsona/2010Yedieot.pdf
אהבתיאהבתי
אתה כנראה לא מכיר אותי. אני רחוק מלעשות אידיאליזציה לערבים ורחוק עוד יותר מכל נטייה לדמוניזציה של היהודים. אני קודם כל יהודי, ציוני ופטריוט ישראלי. עכשיו משכיסיתי בפעם האלף את העניין הזה, מותר לי להוקיע את הגזענות והטמטום? תודה.
אהבתיאהבתי
גימפל, לכן, לפי דבריך ישראלי אמיתי הוא זה שמפגין בפתח אולם החתונות של יהודיה וערבי, לכן הוא נושא בגאון שלטים: מוות לערבים. לכן זכותו להפליא מכותיו במי שמגלה אמפטיה לא רק למוות של יהודים, אלא גם למוות של ילדים ערבים, ולכן נער ישראלי אמיתי תופש ערבי ומבצע בו לינץ' באמצע הרחוב או על פסי רכבת בירושלים. וכל זאת הוא עושה בשם הסכסוך האלים, ועדיין הוא הישראלי האמיתי ולא חליחא טיפש אומנוול או שניהם יחדיו
אהבתיאהבתי
אביעד, כל מילה בסלע!
כיליד הארץ שחונך לדימוקרטיה ופלורליזם ותמיד ראה בריבוי דיעות ביטוי לעוצמה וולא חולשה, אני מוצא עצמי לאחרונה "לא שייך יותר" ו"כבר לא מרגיש יותר בבית".
קשה לומר שאני מחסידיו של ראש הממשלה ואני רחוק ממנו בדעותיי הפוליטיות.
אבל, אני מתקשה עוד יותר להבין את האופן בו הוא מתנהל כמנהיג אליו פונים ומסתכלים. ( למשל, בכל הקשור למימון הוצאות הקשורות למעונו הפרטי.)
במיוחד בימים טרופים ואלימים אלו, כשאזרחים משתלחים זה בזה ברשתות החברתיות וגיבורי תרבות מפוקפקים כמו "הצל" ממנים עצמם כ"מגיני הדימוקרטיה" עם נבוטים, כאשר טקס נישואין פרטי הופך אתר להפגנות בעד ונגד. (על מה ולמה?) הייתי מצפה מכבוד ראש הממשלה להשמיע קול ברור, חד וצלול בעניין. "יקום ראש הממשלה" אמרה לוסי אהריש מתוך כאבה העצום בכתבה ב"אולפן שישי", ואנחנו קיבלנו "מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה בלה-בלה-בלה…" מעניין אם בכלל ראה את הכתבה…
נקודות אור אמיתיות היו באמת הודעותיו של כבוד הנשיא לגבי מהראן ראדי, שחקן מכבי תל אביב ובקשר חתונתם של מחמוד ומורל.
אהבתיאהבתי
לעתים רחוקות אני קורא מאמר שאני מסכים עם כל מילה שלו כמו זה.
צריך עוד להוסיף שחלק ממנהיגי הציבור הוסיפו לשנאה באופן יזום.
לדוגמא אותו ראש של בני עקיבא. שקרא לנקמה- לא על ידי בודדים חס וחלילה, אלא על ידי המדינה. והביא כדוגמא את 300 ערלות פלשתים. התקופה הפרימיטיבית ביותר של קיומנו מובאת כמשל ומופת
אהבתיאהבתי
לא טענתי שאתה לא פטריוט, ולא אכפת לי אם אתה פטריוט, טענתי שכשאתה כותב על ערביי ישראל אתה לא מצייר את כל התמונה. אני לא מבקש ש"תאזן" במאמרים אחרים שיותר "בעד" היהודים. אני מבקש שבטורים שעוסקים בנושא מסויים – ערביי ישראל – תפרוס תמונה מלאה. מצבם של ערביי ישראל והיחס שהם מקבלים מהיהודים הוא נושא מסובך ולכן לרדד את זה לעוד טור (או כמה טורים) שתוקף את הגזענות הישראלית זה בעיני טעות. זיי גזונט
אהבתיאהבתי