פעם אחת היה שועל; נקרא לו ביבי. דבר לא היה חביב על השועל מענבים–נקרא להם חיסול הטרור. היה בעמק שבו חי השועל כרם מלא בענבים. השבילים בין הגפנים היו מלאים בקוצים דוקרים וכלבים נושכים שוטטו בהם. כאשר הגיעו שועלים אחרים מן הלהקה לכרם, הודיעו מיד על כוונתם למלא את כרסם בענבים, אבל כשם שמיהרו להיכנס אליו מיהרו גם לצאת ממנו. הענבים היו אמנם טעימים, אבל לא מספיק כדי להצדיק את הנשיכות והשריטות. השועל בז להם ואמר (לפעמים גם פרסם בספר): "מה הבעיה לאכול ענבים (לחסל את הטרור)? כשאגיע אני לכרם אוכל את כל הענבים; ענב אחד לא יישאר. שועל אמתי אוכל ענבים (כלומר מחסל את הטרור)."
והנה יום אחד נקלע השועל ביבי לכרם. הענבים היו שם והתיאוריות היו שם והמילים היו שם. הבעיה היחידה היא שגם הקוצים והכלבים היו שם. כאשר הכניס ביבי את כף רגלו לכרם, שרטו אותו הקוצים וכלבים נשכו אותו נשיכה כואבת. חשב על זה ביבי חמישים יום וחמישים לילה. אחר כך הוציא את כף רגלו מתוך הכרם. "במחשבה שניה," אמר, "הענבים האלה חמוצים."
הבלוג של אביעד קליינברג 
אכן משל עגום למדי למבוגרים.
אהבתיאהבתי
דני'לה, ככה זה.
כשמתבגרים חוטפים את שוֹק המציאוּת.
מ.ש.ל (למבוגרים)
אהבתיLiked by 1 person
ושוב …. שקיפות … שמורידה את ערכו של המשל שלך …. כמו בציניות שהשתמשת בה במאמר קודם …. במשל לא כותבים את השם הברור של הנמשל … אחרת מה הטעם ? תגיד את הכל מה שאתה רוצה בלי חיות וכרם .. אבל מה … אתה לא מעריך מספיק את קוראיך ורציתי להיות בטוח … שחס וחלילה לא יחשבו על משהו אחר… רמה נמוכה של הבעת דעה . ובכל זאת אמשיך לקרוא וגם להתייחס עניינית.
אהבתיאהבתי
טל, מה זה הביקורת הדודתית הזאת, עם כל השלוש נקודות שמעידות על קצרת רטורית? את בטוחה שאת לא המורה חנה מכיתה ג 3? אני יודע שאת היית כותבת את התגובה הזאת הרבה יותר טוב ואת, כרגיל, מאוכזבת. ובכל זאת תמשיכי, כי כזאת את.
אהבתיאהבתי
שוק חשמלי יכול להיות דבר בריא ואף מהנה.
אהבתיאהבתי
ואם היה נכנס אותו שועל וגם בולע את כל הענבים או אז הכותב היה מוציא עליו את קצפו בלהט רב . ואם החליט ברוב גמישותו שלא לפצוע את חבריו ואת עצמו … הרי שגם אז קיבל את מנתו . מה שלא יהיה המחבט נמצא כבר מעל .
ואני לא מקדשת שום עקרונות .
אהבתיאהבתי
טל צדקה: מרב ענבי זעם ונמשלויות, אבדתי את הריכוז, והתחלתי לחשוב על Grapes of Wrath. חלמתי שאני נסחפת בסופות החול של אוקלהומה, נסעתי עם ג'ון סטיינבק לעוטף עזה, ובגלל שזה היה חלום נתנו לנו גם לבקר בעזה. בקיצור: אולי תהיה "שם", כמו תום. הבנו: צריך להחליף את ביבי. עכשו. אפילו סטיינבק ממשובו בגן העדן מסכים.
נ.ב. שיניתי במקצת דעתי על מאמרך על השואה והצה"ל. זה מאמר מאוד (!) חשוב. אך עדין, כפי שטענתי, חסרה החוליה המחברת, המלחמה הגדולה, שאותה משרד החינוך לא שש להכניס.
אהבתיאהבתי
"Tell me about the future tell about them terrorists"
אהבתיאהבתי
ואם כבר אתגרת אותי בכתיבת משל…
אריה זועם רדף אחרי השור שזה עתה טרף אחד מגוריו
ובדמו כמעט דבק זה הטעם המשובח
אך אוי זה השור חפר לו בור עמוק שרק קרניו עמדו מנגד
ואין יוצא ואין נכנס ללא הפגע מקרניו
וכך עמד לו האריה מביט קדימה ואחור אלי גוריו
עמד כמי שקפאו השד
ראהו הנחש ובא לעזרתו
הי אריה האם את זה השור המגושם אינך יכול לגמור?
הרי חזק אתה מכל
מה יגידו החיות
שאג האריה בקול תרועה מלא אימה
את ילדי ארצה לראות
ולזה השור אתן את מתנת הניצחון .
אהבתיאהבתי
טל,
מסתבר שאומנות כתיבת המשלים אינה קלה היא. המשל, הנמשל ומוסר ההשכל חייבים להיות ברורים. במחילה, איבדת אותי כבר בהתחלה עם השור שטורף גורי אריות. זה לא הגיוני, גם לא נכון זואולוגית. אם בכלל, אריות טורפים עגלים של איילות, יעלים ולעתים גם של שוורים (חיות, שלפי מיטב ידיעתי, מעדיפות תזונה צמחונית-טבעונית של עשב אורגני. בטח לא גורים ממשפחת החתוליים.)
משלים על שועלים וכרמים קיימים אלפי שנים והם מעוררים אסוציאציות ותובנות אנושיות קולקטיביות רבות. הנה מצאתי לנו סופו של שיר ילדים קטן אודות סיפור אחר של שועל וכרם, שנדמה לי, מתאים אולי גם פה:
….
יָצָא הַחוּצָה וּלְדַרְכּוֹ פָּנָה, אֲבָל לְפֶתַע נֶעֱצַר.
אֶל הַכֶּרֶם הִסְתּוֹבֵב, וְכָכָה הוּא אָמַר:
"כֶּרֶם, כֶּרֶם! כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בָּךְ נָאֶה וּמְשֻׁבָּח,
אֲבָל אֲנִי, בִּמְחִילָה, לֹא נֶהֱנֵיתִי פֹּה כָּל כָּךְ.
כְּפִי שֶׁנִּכְנַסְתִּי כָּךְ יָצָאתִי – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.
נִדְמֶה שֶׁעַל בִּקּוּר נוֹסָף אֲנִי כְּבָר אֲוַתֵּר!"
חָזַר לוֹ הַשּׁוּעָל הַבַּיְתָה רָעֵב כְּמוֹ שֶׁיָּצָא.
וְלָנוּ רַק נוֹתָר עוֹד לְהַשִּׂיא לוֹ כָּאן עֵצָה:
"לְהַבָּא זְכֹר, נָא, הַשּׁוּעָל עוֹד טֶרֶם הַזְּלִילָה,
סוֹף הַמַּעֲשֶׂה – בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה!"
אהבתיאהבתי
צודקת …. אהבתי
אהבתיאהבתי
טל תודה 🙂
הנה לך משלצ'יק על אהבות ומלחמות שבעיני מתאים פה.
באחד הפרקים של "הפרלמנט", שאולי מטיח בחברו:
"אבי, זה לא כזה פשוט, לנהל רומן זה קודם כל לנהל, אתה יש לך יכולות ניהול?"
….
מה דעתך?
אהבתיאהבתי
לתמי: אהבתי. ושרק יותר "השועל" על ביקור נוסף … בכלל.
אהבתיאהבתי
לילך:
הנה דעתי למשאלה שלך במשל קטן נוסף:
** העקרב והקרפדה **
על שפת הנחל עמד עקרב, שרצה לעבור לגדה השניה. ראה צפרדע ירוקה ואמר לה: "צפרדעתי יקירתי, אני לא יודע לשחות. בבקשה, שאי אותי על גבך ונחצה יחד את הנחל." "השתגעת?! אני לא מכירה אותך אבל אני מכירה עקרבים" קראה הצפרדע, "אם אשא אותך על גבי, תעקוץ אותי, ואני אמות!". "אל תהיי טיפשה!" השיב העקרב, "אני לא כמו כולם. מה פתאום שאעקוץ אותך? הרי אעשה זאת, אני אמות יחד איתך". השתכנעה הצפרדע, העלתה על גבה את העקרב והחלה לחצות את הנחל הבוצי. באמצע הדרך, הרגישה הצפרדע צריבה כואבת של עקיצה בגבה וכעבור רגע שיתק הרעל את כל גופה. "טיפש!" צעקה בשארית כוחותיה, "למה עקצת אותי?! עכשיו שנינו נמות!!". "אני יודע" השיב ומילותיו האחרונות היו "מה יכולתי לעשות? זה הטבע שלי".
אהבתיאהבתי
מקסים ! גם את זה אהבתי
אהבתיאהבתי
הידד!
מ.ש.ל
אהבתיאהבתי
לא הבנתי. אנא הסבר למדוכאי החינוך הציבורי בפריפריה הצפונית. תודה.
אהבתיאהבתי
תשאלי את טל
😉
היא לא אוהבת שמסבירים יותר מדי
אהבתיאהבתי
לילך,
אני חושבת שיתכן שעניתי לך באופן לא מנומס אתמול. אני מתנצלת ואתן תשובה לא מתחכמת.
את אמרת שאת מקווה שהשועל (ביבי) ילמד מניסיון העבר ויוותר על עוד ניסיון להיכנס לכרם. אני רציתי לומר שאני חושבת שהוא לא ילמד.
המשל – העקרב לא יכול להתאפק ולעקוץ את הצפרדע – – גם במחיר המוות שלו עצמו – כי "זה בטבע שלו" כלומר יותר חזק ממנו.
והנמשל – בעיני זה ביבי (השועל) שגם בעתיד לא יוכל להתאפק מלהיכנס שוב לעזה לזרוע שם הרס וגם להביא עלינו הרס — כי זה בטבע שלו – זה יותר חזק ממנו ואין לו ראיה מרחבית מדינית לפעול אחרת מאשר האינסטינקט שלו.
בברכה תמי
אהבתיאהבתי