זה המנהג שלנו

בהודו רווח בעבר מנהג ה"סאטי": האלמנה הייתה מצופה (ולעתים נכפית) להעלות את עצמה באש לאחר מות בעלה (לפעמים על המדורה שבה נשרפת גופתו). במאה ה19 אסרו הבריטים את המנהג. פעם אחת הגיעה משלחת של כהני דת הינדים למפקד הבריטי בהודו, סיר צ'רלס ג'יימס נייפייר, והתלוננה על האיסור הבריטי. הבריטים, התלוננו, נוהגים בהתנשאות ואינם מכבדים את מנהגיו של "האחר". על פי המסופר, הגיב נייפייר במילים נאות אלה: "יהי כן. שריפת האלמנות היא מנהגכם– הכינו אפוא את מדורת הקבורה. אבל גם לאומה שלי יש מנהג. כאשר אנשים שורפים נשים חיים, אנחנו תולים אותם ומפקיעים את כל רכושם. הנגרים שלי יכינו אפוא גרדומים שעליהם ייתלו כל המעורבים כאשר תישרף אלמנה. הבה ננהג על פי מנהגי אומותינו." לתשובה הזאת הייתה השפעה מבורכת על חום הגוף של אלמנות בכל רחבי הודו.

הנה כי כן, לפני שנתקפו בהיפוכונדריה אפיסטמולוגית, שגרמה להם לחשוב שתרבותם היא דיכוי טהור, ידעו אנשי המערב לכבד לא רק את מנהגי האחר, אלא גם את מנהגיהם שלהם.

:קטגוריותהבלוג

27 replies »

  1. מה, אין אישור לעריפת ראשים בשם הדמוקרטיה? (סתם)
    חוץ מזה – פוסט מבריק
    אגב, מה הפלא כי עם מנהגים עקומים שכאלו, ההודים כ"כ דפוקים (טוב, לא רק הם). כ"כ הרבה רעב יש במדינה הזאת, עושק והתעללות, אבל כולם מדברים על מדיטציות הודיות ושאר ירקות, ולא שמים לב כי ההודים חיים בזבל.

    אהבתי

  2. אנקדוטה מעולה. תמיד מעציב לראות איך חוקרות פמיניסטיות הודיות (הבולטת מביניהן היא לאטה מאני, שלצערי קוראים את מאמריה בקורסי מבוא הודו גם באונ' תל אביב) מתפתלות בפלפולי פלפולים רק כדי להוכיח ש"אנחנו לא צריכים להודות לקולוניאליזם על ביטול הסאטי".

    אהבתי

    • ושלומית, הודו היא מקום הרבה יותר מורכב מאשר היא מצטיירת לפי התיאורים שלך. יש שם המון עוני בלי ספק, אבל יש גם מעט מאד מדינות שצריכות לדאוג למיליארד בני אדם. הצמיחה הכלכלית והפיתוח בהודו הם חסרי תקדים, והמעמד הבינוני שגדל שם מגיע בהחלט להישגים מרשימים. ועוד לא דיברתי בכלל על תרבות.

      אהבתי

      • נכון, הודו היא בהחלט מקום מורכב. קראתי בזמנו את ספרו המרשים של קרליבך על הודו ולמדתי ממנו המון. ועדיין הטינופת (ברחובות וכו') שם מרתיעה אותי וסרטים כמו "סלאם בומביי" מראים את המציאות האמיתית של המדינה הזאת, אשר מוּסר, אינה בראש מעייניה, למרות הרבה מלים יפות שנזרקות שם באוויר (וגם בימינו שומעים מדי פעם בחדשות איך דיפלומטיים הודיים מתייחסים למשרתים שלהם, פעמים רבות לא משלמים את שכרם ואף מתעללים בהם). המאבק של גנדי היה בזמנו בהחלט מרשים, אם-כי אישיותו והתנהלותו מול אשתו, מתמיהים ביותר, אבל זה לא קשור כמובן, אז למה אני כותבת זאת? שאלה טובה. ולפני כמה שנים גם קראתי רומן עב כרס על הודו (שכחתי עתה את שמו), שנחשב בזמנו מצוין, ובכל-זאת, מה שעולה לנגד עיניי זה המהארג'ות השונים וצבירת אוצרות של יהלומים ואבנים טובות בכמויות פשוט אגדתיות, כאשר העם מת מרעב. ועולה לנגד עיניי האגדה (האמנם אגדה?) על הטאג' מאהל והריגת הארכיטקט, כדי שלא יבנה מבנה שכזה במקום אחר. ועולה לנגד עיניי התעללות קשה – לא רק בנשים אלא גם בילדות קטנות בתקופת המהארג'ות והפיכתן לשפחות-מין, ובימינו – הסיפורים מסמרי-השיער על מקרי האונס המחרידים שקורים שם, ואין מענישים את האנסים.

        Liked by 1 person

  3. פטרת בלא כלום את הקשרים הסבוכים בין רב תרבותיות ופמיניזם. מציע לך להתחיל ממאמרה של susan okin ומהתגובות אליו, למשל זו של Al hibri. יש גם תגובה של יולי תמיר, אבל על זו אפשר ורצוי לוותר.

    אהבתי

  4. סיפור נפלא שישמש אותי רבות . לא חושבת על הודו ולא על הבריטים . יותר על מזרחים אשכנזים .. אינטגרציה אסימילצמה הטמעה .. ערבים יהודים … מערב מזרח !

    אהבתי

  5. התחמקות נאה פרופסור.. והרי כוונתנו היא כי אכן, וכמעט בהגדרה – הכובש מצמצם חירויות הנכבש וזוכה לכוח – שבתורו ודאי משחית במידת מה. ברם, מה שהפוסט קולוניאליסטים והנאו אוטופיסטים מתמידים לשכוח הוא שכוח זה עשוי להיות גם כלי להחיל גם ערכים וצורות משטר שמעלים את סך הרווחה, ועשויים לתרום גם להעלאת רף מוסר כזו ואחרת. כמובן שאין בכך בכדי לטעון שהכיבוש מוסרי כשלעצמו, או לתת לו הצדקה רטרואקטיבית, והטון פטרוני-מיילד וכו', אך עדיין, אולי כדאי שאלו המניפים את דגל המוסר השחור מעל לכיבוש באשר הוא, יזכרו שהוא עשוי להכיל גם נקודות לבנות פה ושם. ואם נפליג רגע לארץ הצבי.. קשה שלא לקבל רושם עובדתי כי דלדול שיעור הרצח על 'כבוד המשפחה', ואף מערביות השכלה וחילון נעשו נגישים – טכנית ותרבותית -נפלו עבור אזרחנו ממוצא פלסטיני, עקב מה שפעם היה כיבוש בלתי רצוי בעליל. ובאשר לזה ה'הארדקור' בגדה, המושמץ מעל כל במה מוסרית: נראה שניתן להעריך ברמת ביטחון סבירה כי לו העם שם היה נתון לשלטון מסוג מקומי כזה ואחר – וגרוע מכך לאנרכיה סטייל עירק-סוריה-לוב, היה מצבו מעט גרוע יותר. 'כיבוש' – אולי בנסיבות מסוימות הרע במיעוטו מנק' מבט הדדית. וגם אם תהחה נסיגה, באמת שאין צורך בתודה..

    אהבתי

    • תלמידי היקר, הנה העובדות: משטר קולוניאליסטי אכן יכול לעתים להביא תועלת. דא עקא שהמשטר הקולוניאלי הישראלי הוא במודע קמצן ואגואיסטי. אנחנו לוקחים (אדמות, מיסים, שוק שבוי) ולא נותנים כלום בתמורה. ההשקעה שלנו בתשתיות בשטחים ללא-יהודים היא אפס. בניגוד לבריטים למשל, לא פיתחנו תשתיות, לא בנינו מערכת חינוך, לא בנינו מערכת חוק הוגנת. מה כן בנינו? את החמאס. סבבה.

      אהבתי

    • אגב, לפני ששת הימים, הערבים שגרו ביו"ש, נקראו בירדן "אזרחים סוג ג' " וזה מה שהיה רשום בדרכונים שלהם. כששמעתי זאת (מערבי ממזרח ירושלים) חשבתי שהוא עובד עלי, אך זה היה נכון.
      אצלנו הם נקראים "פלסטיניים", ומאז שהתחלנו לכנות אותם כך, חיינו נהיו שחורים. אך זה כבר לדיון אחר.

      ועוד משהו: היום יש להם כ-5 אוניברסיטאות משלהם, ורבים לומדים באוניברסיטאות שלנו. לפני 1967, לא היו להם כלל אוניברסיטאות (להוציא אולי את זאת שבבית לחם).

      ודבר אחרון: לפני 1967 לרובם לא היה מים זורמים. היום לרובם – יש מים זורמים.

      אהבתי

  6. התחמקות נאה הפרופסור.. והרי כוונתנו היא שאכן, וכמעט בהגדרה – הכובש מצמצם חירויות הנכבש וזוכה לכוח – שבתורו ודאי משחית במידת מה. ברם, מה שהפוסט קולוניאליסטים והנאו אוטופיסטים מתמידים לשכוח הוא שכוח זה עשוי להיות גם כלי להחיל ערכים וצורות משטר שמעלים את סך הרווחה (ולא רק החומרית), ועשויים לתרום אף להעלאה כזו ואחרת של רף מוסר. כמובן שאין בכך בכדי להצדיק לכתחילה כיבוש, לטעון שהוא מוסרי כשלעצמו, או לתת לו הצדקה רטרואקטיבית, והטון – פטרוני-מיילד וכו'.. אך עדיין, נראה שיש כמה דברים שגם הנכבשים מעוניינים בהם יותר מבאחרים, ושה'כיבוש' עשוי לספק. הנקודה היא שאולי כדאי שאלו המניפים את דגל המוסר השחור מעל לכיבוש באשר הוא, יזכרו שהוא עשוי להכיל גם נקודות לבנות פה ושם. ואם נפליג רגע לארץ הצבי.. קשה שלא לקבל רושם כי הדלדל משהו שיעור הרצח על 'כבוד המשפחה', וכי מערביות-השכלה-צמיחה-חילון נעשו נגישים טכנית ותרבותית עבור אזרחנו ממוצא פלסטיני, עקב מה שפעם היה כיבוש בלתי רצוי בעליל. ובאשר לזה ה'הארדקור' בגדה המושמץ מרה: ניתן להעריך כי לו העם שכאן היה נתון לשלטון מסוג עצמאי או מקומי כזה ואחר – וגרוע מכך לאנרכיה סטייל עירק-סוריה-לוב, היה מצבו מעט גרוע יותר. ויוכיח דאעש. אז 'כיבוש' – אולי בנסיבות מסוימות הרע במיעוטו, וייתכן גם שמנק' מבט הדדית. ואם בוא תבוא הנסיגה – באמת שאין צורך בתודה..

    אהבתי

    • סורי, בטעות עלה פעמיים.. אין צורך בהדרן. מניח שאתה צודק בהבדלים שציינת. ברם בל נשכח שכאן מתנהל עימות פעיל ואלים, שמן הסתם היה אלים יותר בלית כיבוש (ע"ע עזה). ועדיין סובר שאפשר לראות נק' חיוביות גם מ'נק' מבטם'

      אהבתי

    • בנו דרכים, בנו מרחצאות, בנו אמפיתיאטרונים ועוד ועוד. אם ציפינו שהם יבנו עבורנו בתי מדרש ללימודי היהדות… חחחח אז כמובן שלא!

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s