אחד הדברים המדהימים בהתפרצות הקנאות האסלאמית האחרונה היא התעקשותם של "לוחמי החופש" המוסלמים לומר אמת. בעבר נקטו לוחמי חופש למיניהם באסטרטגיית ההולך-שולל-את-המערבי-המטומטם: "אנחנו רוצים שלום ודו קיום. אנחנו נאלצים ללחום, כי אתם לא קשובים לצרכינו הלגיטימיים. השמועות על מעשי אכזריות שלנו הן תעמולה מרושעת וקולוניאליסטית. כשתיענו לנו, נהיה בדיוק כמוכם, רק בג'לאביות." האסטרטגיה הזאת שהניבה פירות נאים ודיווידנדים נדיבים להרבה פסיכופאטים פוטוגנים, שנפנפו בפראנץ פאנון ובצ'ה גווארה, ננטשה פתאום. אנשי דאעש מצהירים בגלוי על כוונותיהם: "מצפצפים על ערכי השוויון והליברליזם שלכם. המטרה שלנו אינה להביא את הכיבוש הציוני לקיצו, אלא להשתלט על העולם. אתם שם ב"אנדלוס" (ספרד-אספניה בפיכם) תתכוננו. אנחנו רק גומרים את המשטרים הערבים ומגיעים אליכם. הטענה שאנחנו מבצעים מעשיי זוועה, אגב, נכונה לחלוטין. אנחנו תיעדנו אותם בעצמנו בשבילכם. צפו ותיחנקו".
האסטרטגיה הזאת מבלבלת דורות של מגיני-עולם-שלישי מקצועיים שהסתמכו תמיד על הגישה הקודמת (הם רק רוצים לחסל את הקולוניאליזם; הם בדיוק כמונו; השמועות על מעשי הזוועה שלהם מעידות על גזענות). היא גם גורמת לאנשי המערב להתעורר מוקדם מידי. אפשר להשוות את המערב השבע והעשיר למכס האיטלקי. אתה עובר במסלול האדום עם פיל. אומברטו וג'ובני, לבושים טיפ טופ במדים מגניבים, מסופרים א-לה מוד, עם זיפים סקסיים, עסוקים בדיון בבונגה בונגה של ברלוסקוני. "מה זה הדבר הזה?" שואל אומברטו בעייפות. זה בקבוק וויסקי 750 cc עונה המבריח הערמומי. "אה, 750 זה בסדר, תעבור. אם זה היה ליטר, היית צריך לשלם מס". עכשיו תארו לעצמכם מבריח שעונה לשאלתו של אומברטו במילים: "זה פיל אפריקני גדול מן הממוצע, סכיזו-פרנואיד שלוקה בשפעת פילים מדבקת ביותר ובשלבקת קצינה; הוא מהווה סכנת חיים לכל מי שבא אתו במגע. הוא במיוחד שונא את יובנטוס, הפיל הזה". "שונא את יובנטוס אה?" מתעורר ג'ובני, "אדוני תפתח בבקשה את המזוודה".
במערב נדלקו פעמוני האזעקה והוא מתחיל לשקול לבקש מהחברים הנכבדים עם הקלצ'ניקוב והאר פי ג'י לפתוח את המזוודה. לפעמים מה שמציל אותנו אינו החכמה שלנו, אלא הטמטום של אויבינו.
הבלוג של אביעד קליינברג 
חברתי לעט, נגדית בכירה בקבע בצבא ארה"ב, צלצלה אליי מבוהלת מאיומי ISIS. אולי המדיניות החדשה אינה דווקא טמטום של אויבינו. התעמולה הזו נראית אפקטיבית.
אהבתיאהבתי
זה בהחלט מפחיד, אבל הרעיון הוא לא לגרום לאויב לעמוד על המשמר, אלא להרדים אותו בשמירה.
אהבתיאהבתי
כזכור לפרופסור נועם חומסקי לא היתה בעייה להסביר שהטבח ההמוני שערך פול פוט בקמבודיה כמוהו כנקמת "הרזיסטנס" בצרפת במשת"פים של הנאצים בתום מלחמת העולם השניה. לכן זה לא יהיה מפתיע אם חיש קל יימצא באוניברסיטה בריטית או אמריקאית הממומנת על ידי קטאר ההסבר הפוסט-מרקסיסטי המתאים לטקטיקה הדעאשית בשלב הנוכחי (הקריטי) של מלחמת המעמדות. ובהכירנו את הדמויות, גם מאוניברסיטת תל אביב או באר שבע יכולה לצאת הבשורה.
אהבתיאהבתי
דאעש הם פושעים ורוצחים. אין בינהם ובין לוחמי חופש שום דבר מהמשותף. הלא דאעש רוצחים מוסלמים ומיעוטים אחרים יותר מאשר את אנשי המערב. מה עוד שדאעש הוא מיעוט זניח באסלם .ובכלל, מה שייך דאעש לעניין של ישראל והפלסטינים?
אהבתיאהבתי
מי אמר שזה קשור לפלסטינים? הכינוי ״לוחמי חופש״ הוא אירוני כמובן.
אהבתיאהבתי
קשור גם קשור. דא"עש הבין שהקונפליקט עם ישראל הרבה יותר סקסי מהתכתשויות פנים מוסלמיות והוא כבר הצהיר שהמסע הנוכחי הוא רק מסע בדרך לישראל.
אהבתיאהבתי
מה זה קשור למה שכתבתי? האם יש התעוררות במערב או לא? האם דאעש שינה אסטרטגיה או לא?
אהבתיאהבתי
צבועה.
אהבתיאהבתי
א. נכון. הם איבדו את הבושה. אין להם אלוהים (למרות שהם אומרים "אללה הוא אכבר").
ב. נכון. מה שמציל אותנו זה לא "החכמה" שלנו.
כרגיל, מאמר מדויק להפליא. תודה.
אהבתיאהבתי
אני ממש שמח, אביעד, לראות שגילית סוף סוף איפה הסכנה האמיתית והמיידית לקיום העולם כפי שאתה מכיר ואוהב אותו. ההתפכחות שלך, שלורחת את הפוקוס למקום הנכון, מאד מרעננת. עכשיו נשאר רק שתכתוב את הדברים האלה גם ב"ידיעות".
אהבתיאהבתי
כשתתחיל לקרוא את מה שאני כותב כבר שנים ולא תלביש עלי את תדמית הפרופסור השמאלני התלוש תגלה ששום דבר משמעותי לא השתנה בדעותיי.
אהבתיאהבתי
הצגת יפה את המצב, אך לא ברור אם זה באמת יציל את המערב או רק יתקע אותו עמוק יותר בבור. שכן מוליכי השולל כמו אירן וחיזבאללה לא נעלמו, ועכשיו יש להם עוד טיעון להגנתם – "אנחנו בעלי בריתכם מול דאע"ש המטורפים" (אפילו אל-קעאדה, אוייבים מרים של דאע"ש, הם עכשיו בעלי ברית בפוטנציה).
אהבתיאהבתי
מאמר מצויין. איראן וחיזבאללה הם אכן אויבים של דאע"ש, ואויבים מרים במיוחד. מה לעשות – העולם מסובך, ואויב אויבי הוא לא תמיד ידידי, רק (לפעמים) משתף פעולה מכורח.
אהבתיאהבתי
המרחק העצום שדאע"ש היו צריכים ללכת כדי שמישהו סוף סוף יטרח להילחם בהם, או אפילו רק לחמש את הכורדים, מעורר מחשבות נוגות.
נתאר לעצמנו ארגון טרור רצחני ותוקפני באותה מידה, אבל קצת פחות בוטה. ארגון שמוציא להורג בסתר ולא עורף ראשים בפומבי, ארגון שטורח להציג את עצמו כנציג לגיטימי של אוכלוסייה שסובלת דיכוי אלים, ארגון שנותן פרסום רב לא למעשי הרצח שלו עצמו אלא דווקא לאבידות בקרב אוכלוסייה זו, בעיקר החלשים שבה, כתוצאה מפעולות יריביו (למשל, צבא עיראק) .
לא צריך לאמץ הרבה את הדמיון כדי לתאר ארגון כזה – די להסתכל על חמאס.
מסתמן, שאתה חייב להיות רוצח פסיכוטי, סדיסט ומוקצן במיוחד כדי לקבל יחס מהמערב. ארגון שניצב שמתחת לרף הקיצוני שהציב דאע"ש – לא רק בחומרת המעשים אלא גם בהתנהלות הפומבית המתריסה – חולף מתחת הרדאר במקרה הטוב, ויכול אפילו לזכות בתמיכה ואהדה אם יציג את ענייניו בתבונה.
אהבתיאהבתי
נכון, זה לא רק מזכיר את החמאס, אלא גם את הנאצים. לקח הרבה זמן עד שארה"ב באמת נכנסה להילחם בהם כפי שצריך וכך גם מדינות אחרות.
אהבתיאהבתי