עלייה במחירי הגיור

מדינת ישראל היא מדינה שלא החליטה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. מצד אחד סבורים קברניטיה כי המדינה היא בעצם חלק מארה"ב—נושאת מטוסים אמריקנית המשייטת בחופי המזרח התיכון. הוא היה מעדיף להגיע להסכמים עם קנדה ועם מקסיקו ולא עם הפלסטינים, למשל. ואין מדובר רק ביחסי חוץ. הספינה-וילה האמריקנית במזרח התיכון נושאת לא רק כלים אמריקנים וחימוש אמריקנים, אלא גם ערכים אמריקנים. ראש ממשל ישראל, בנימין נתניהו, רואה בעצמו מומחה גדול לערכים אלה; עד כדי כך מומחה שהוא מרשה לעצמו לנזוף בבחורים על החוף כי שכחו ערכים אמריקנים מהם. ערך אמריקני חשוב, למשל, הוא הזכות היהודית להתנחל בכל מקום שעליו תחליט מועצת יש"ע. מצד שני היא משתלבת היטב בתערובת הנפיצה בין דת לפוליטיקה האופיינית לאזור. בנמל האם לדוגמא מפרידים הפרדה חמורה בין כנסייה למדינה. לא יעלה בדעתם של אמריקנים שהמדינה, החילונית, תקבע מהו ניצור כהלכה, למשל, שהרי המדינה עוסקת במשותף לכל אזרחיה ואילו הדתות השונות עוסקות כל אחת בענייניה על פי תפיסות עולם וערכים שאין ולא כלום בינם לרשות הרבים. במדינת ישראל לעומת זאת עוסקות הרשויות החילוניות במרץ גדול בשאלת הגיור ההלכתי. קחו לדוגמא את צבא ההגנה לישראל, נייטראלי לכאורה, שאינו אמור לנקוט עמדה בעייני דת. מה היינו חושבים לו צבא ארצות הברית היה מעודד חיילים לא-נוצרים להיטבל ומספק להם מסגרות מתאימות? היינו מזדעזעים כנראה. לא בישראל. צה"ל מעודד חיילים להתגייר ולא רק מדבר אלא גם עושה. ההכשרה לגיור בצה"ל מצויה באחריות חיל חינוך, ומופעלת ע"י המכון ללימודי היהדות (מל"י), באמצעות מוריו ולפי תכניות המותאמות לצה"ל, שאושרו ע"י הרבנות הצבאית הראשית. המסגרת נוסדה ביוזמת קצין חינוך ראשי בזמנו, האלוף אלעזר שטרן. המצב המוזר הזה—מוזר בעבור אמריקני, שהרי במזרח התיכון, שלו אנו מפנים לכאורה עורף, אין הפרדה בין הדת למדינה–הוא חלק מתמונה רחבה יותר שבה המדינה מותירה עניינים קריטיים לאזרחיה, כמו הגדרת זוגיות, בידי הממסד הדתי. המדינה, המגדירה את עצמה כמדינת הלאום היהודי, גם לא השכילה לייצר הגדרות משלה לקביעת זהות יהודית והיא תלוייה לחלוטין בפסיקותיהם של אנשי ההלכה, מטעמה לכאורה, המשמשים למעשה כעושי דבר הסמנים הימניים בקהילתם—הרבנים החרדים. במקום לנתק את הקשר הפסול הזה בין הממסד האזרחי לדתי, מנסים לשמן אותו כדי שיגרום לפחות שפשפות. על ניסיון השימון האחרון אחראי אלעזר שטרן, שהיה מאז לחבר כנסת מטעם "התנועה". הצעת החוק של שטרן לרפורמה בגיור מחלישה את הרבנות הראשית, הנתונה בידי החרדים ומאפשרת לרבני הערים להקים בתי דין לגיור. חשוב מזה, היא פותחת את איזורי הרישום לגיור, כך שהמבקשים להתגייר לא יהיו שבויים בידי רב מסויים, אלא יוכלו למצוא את המגייר המתאים להם. זה לא טוב, אבל זה בהחלט פחות רע. ראש הממשלה האמריקני-מאד שלנו להוט להכשיל את הניסיון הזה. הרפורמה המוצעת היא לצנינים בעיני שותפיו "הטבעיים" של רה"מ, החרדים. מוטב להכשיל אותה, שהרי השותפים הטבעיים חשובים עשרת מונים מן האזרח הפשוט, שאיננו, אבוי, שותף טבעי בקואליציה העתידית של ביבי. אנשי התנועה מכריזים כי החוק עשוי לעבור על אף התנגדותו של ביבי. ייתכן. אלא שהחוק הזה, גם אם יעבור, הוא עלה תאנה חילוני על הערווה החרדית. מדינת ישראל צריכה להכריז על קריטריונים אזרחיים להכרה בהשתייכות לעם היהודי ולהניח את הפילפולים הדתיים לדתיים.
התפרסם בידיעות אחרונות 22.10.14