חוק, לאום וכדורי גומי

חוק הלאום הוא לא הבעיה. הבעיה, בעיני מקדמיו, היא הערבים. והפתרון מבחינתם הוא דווקא ביטוי לאמונה בשלטון החוק: הם מבקשים להפוך את המעשה להלכה. כי למעשה, גם ללא החוק המפוקפק הזה, מדינת ישראל היא מדינתם של אזרחיה היהודים. והערבים? יותר משהם אזרחים הם "בעיה": בעיה דמוגרפית, ביטחונית, תרבותית—הכול לפי נטיותיו של המתבונן. המדינה מבהירה להם באינספור דרכים שהם אינם שותפים שווי זכויות. לכל היותר הם הם נסבלים. אנחנו סובלנים מעצם העובדה שאיננו מגרשים אותם בהמוניהם. "שיגידו תודה". בשביל לדעת את זה, אגב, לא צריך סקרים ומאמרים מלומדים; מספיק זוג עיניים. ומי שרוצה לראות, יכול לראות את הדברים הגדולים דווקא בפרטים הקטנים. קחו לדוגמא את פרשת מותם של הנערים נדים נווארה ומוחמד סלאמה בביתוניא. הנה הפרטים: המצלמות הראו את נדים נווארה הולך. אחר כך הראו אותו נופל מת. הן הראו גם שוטר מג"ב יורה לעברו. נווארה ידה אבנים, אבל הוא לא מת בזמן יידוי האבנים, אלא אחר כך, כאשר לא היווה סכנה. השלב הראשון הוא תמיד שלב ההכחשות. כיוון שברור שחיילי צה"ל אינם הורגים אנשים סתם כך, ברור, לצה"ל ולנו, שאין קשר בין הירי לבין מותו של הנער. למה מת? לך תדע לנו ערבים מתים. והסרט? הוא ערוך, כך דוברי צה"ל, "בצורה מגמתית". חיילי צה"ל, כך הוצהר, יורים רק כדורי גומי וגם אותם הם יורים על קירות, כדי להפחיד. מכדורי גומי לא מתים (המציאות שבה "כדורי גומי" הם כדורי מתכם מכוסים בגומי שמהם מתים גם מתים לא הפריעה לנו). הבעיה הייתה הקליע. מגופו של הנער הוצא הקליע שגרם למותו. קליע צה"לי. בבדיקה נוספת התברר ששוטר מג"ב החליף את הכדורים במחסנית המיוחדת לכדורי גומי בכדורי אם-16. הוא טיפל ברומה כדי שההחלפה לא תזיק לו, ירה והרג. בעיה. והנה בשלב הראשון, בטרם התעשתו, האשימו הרשויות את השוטר ברצח. על פניה זוהי החלטה סבירה: השוטר החליף במודע את הכדורים שנועדו לגרום נזק מוגבל בכדורים שנועדו להרוג. הוא ירה אל עבר הנער למרות שלא היה איום על חייו והירי גרם למותו של נווארה. יתרה מזאת הוא עשה הכול כדי להסתיר את מעשיו. רוצח? לא ממש. בשלב הבא התחלף האישום ברצח (הריגה בכוונה תחילה של אדם שלא היווה סכנה על ההורג) בהריגה. למה הריגה? כי מי יודע אם שוטר מג"ב התכוון להרוג: אולי עשה את מה שעשה כדי לירות ליד הנער בכדורי חי ורק מזלו הביש של נווארה גרם לכך שהתייצב במסלול הירי? אולי התכוון לפצוע אותו ולא להרגו? אולי באמת. כשמישהו יורה עליך כדור חי מטווח קצר לא לגמרי ברור מה הייתה כוונתו. בשלב זה הומר האישום ברצח באישום בהריגה; אחר כך, סביר להניח, יימצאו אינספור נסיבות מקילות; אחר כך, סביר להניח, יינתן עונש סמלי. אחר כך, סביר להניח, יקוצר העונש. ולמה אני סבור שזה סביר? כי יש לנו כבר ניסיון ארוך שנים בעניינים לא נעימים כאלה. בישראל חיילים (ומתנחלים) לא נענשים בחומרה על רצח/הרג ערבים. זה התחיל בכפר קאסם, כאשר כל האחראים לטבח חפים מפשע (ובהם נשים, ילדים וזקנים) נידונו לעונשים חמורים ויצאו לחופשי תוך כשנה. וכך זה נמשך. מדינת ישראל מעבירה מסרים—יש שווים ויש שווים פחות. עכשיו היא רוצה למסד את זה בחוק.

התפרסם בידיעות אחרונות 26.11.14