ראש הממשלה הבא לשעבר

לפני זמן לא רב—זה רק נראה כמו עידן—יאיר לפיד עוד דיבר על כך שהוא עומד להיות ראש ממשלת ישראל. זה היה כשרק הצטרף לממשלת נתניהו שבה, כך קיווה, יעשה גדולות ונצורות. בראיון עם אילנה דיין, נשאל לפיד: "האם אתה תהיה ראש הממשלה הבא של ישראל?" "אני מניח שכן", השיב לפיד. מאז חלפו כמעט שנתיים וההנחה, אפילו בהנחת סוף העונה, נראית מופרכת, שלא לומר מגוחכת. "יש עתיד" של לפיד הייתה מפלגת מצב רוח. היא נבנתה כולה על לפיד עצמו, אדם לא חסר כישרונות, אך הענווה ויכולת התכנון לטווח ארוך אינן נמנות עליהם. בבחירות הקודמות לפיד נהנה מן המיאוס שחש חלק גדול מן הציבור בישראל מן הפוליטיקה הישנה, הגושית, מיאוס שגורם לו לחפש שוב ושוב "משהו אחר", לא בשר (ימין) ולא חלב (שמאל). המיאוס הזה יביא את הציבור הישראלי להצביע בהמוניו בבחירות הקרבות לכוכב התורן—משה כחלון–שגם מפלגתו, כך נראה, תהיה שילוב של נהייה אחר המרכז האבוד של החברה הישראלית ועבודת כוכבים. בדינמיקה הישראלית הזאת, די בשנתיים כדי להפוך אותך ל"מי שהיה", במיוחד אם אצה לך הדרך להצטרף לממשלת נתניהו, שבה איש (גם לא נתניהו עצמו) אינו יוצא טוב. לפיד הבטיח הרבה וקיים מעט. כיוון שהרשימה המשונה שאסף מהכא ומהתם לא הצליחה להתבלט בשום צורה, נותר הכול תלוי בהישגיו של לפיד—הפרזנטור והמנהיג. אלה, אבוי, היו צנועים, צנועים מאד.

ומה עכשיו? הניסיון מלמד ש"יש עתיד" לא תיעלם בבת אחת. האינרציה, התקציבים, התקווה שמשהו בכל זאת יצא מן ההרפתקה האלקטורלית הזאת—כל אלה מבטיחים ללפיד מנדטים. כמה בדיוק, לא ברור. לא מספיק כדי להגשים את הנחת לפיד על ראשות הממשלה, אבל מספיק כדי להשפיע על המערכת הפוליטית. לפיד יכול למלא תפקיד חשוב, אבל כדי שיוכל לעשות זאת עליו להיפטר מחלומות הגדולה שלו ושל מפלגתו. בחזית המתהווה כנגד הגוש של נתניהו (העומד בראש ליכוד הנשלט על ידי מצביעי הבית היהודי), הבית היהודי והחרדים, יכול לפיד להיות האיציק מרדכי של בחירות 2015. אז, בבחירות 2000, מילא מרדכי תפקיד חשוב כאיש מבפנים החושף את התנהלותו של נתניהו. זה לא הביא את מרדכי לראשות הממשלה (המפלגה שבראשה עמד, "מפלגת המרכז", זכתה בשישה מנדטים), אבל עדותו של שר הביטחון מרדכי, מתוך הקבינט, מילאה תפקיד חשוב בהפלת נתניהו. חשוב מזה, לפיד יכול להודיע כי בשום מקרה לא יצטרף לממשלת ליכוד-בית יהודי וכי הוא תומך ללא סייג במועמדותו של בוז'י הרצוג, המועמד הריאלי ביותר של הגוש, לראשות הממשלה. הרצוג אולי אינו המועמד האידיאלי (אין מועמדים אידיאליים), אבל הוא מועמד טוב מלפיד. בכל המהלכים הפוליטיים הבאים הוא חייב לפעול מתוך ההנחה, שהצלחתה של "יש עתיד" היא משנית למטרה הגדולה יותר–החלפת השלטון המזיק והמסוכן של נתניהו ומניעת עלייתה של ממשלת ימין-חרדים. ממשלה כזאת, גם אם לא תאריך ימים, יכולה לגרום נזק עצום לישראל. "יש עתיד", עליו לשנן לעצמו, היא אפיזודה חולפת. לפני שתיעלם לחלוטין, היא יכולה וצריכה למלא תפקיד חיובי והתפקיד הזה הוא לא של שחקן ראשי. הניסיון של לפיד, ושל "יש עתיד", לקפוץ בבת אחת אל ראש התור לא עלה יפה. לא מדובר רק בכשליו של לפיד כשר אוצר. על אלה דובר לא מעט ואין טעם להרחיב עליהם את הדיבור. מדובר על המהלך הכולל שלפיד ביקש להוביל: הפיכת הממשלה למנגנון לשינוי חברתי (ובמידה פחותה מדיני) אמתי. לפיד השליך את יהבו על התכנית לגיוס החרדים. הרבה לא יצא מזה. הרבה לא יצא גם מן היומרות החברתיות של לפיד. אדרבה, הממשלה שבה היה חבר בכיר הייתה אנטי-חברתית, לאומנית וסרבנית שלום. לפיד לא שינה את המהות ואפילו לא הצטייר ככוח בולם הדרדרות. מי שנכשל כשחקן ראשי, צריך לדעת להיות שחקן משנה.

ומה אחר כך? אחר כך מי יודע. יש עתיד.

התפרסם בידיעות אחרונות 10.12.14