מרצ ואובססיית האישה האחרת

מידי מערכת בחירות הריטואל הזה חוזר: אנשי מחנה השלום או מחנה השמאל או השמאל-מרכז—קראו להם מה שתקראו—מסבירים מדוע מרצ היא הבעיה שמונעת מן המחנה לחזור לשלטון. הסיבות לביקורת על מרצ מגוונות: מרצ ימנית מידי או שמאלית מידי (תלוי בעיני המתבונן) היא משריינת יותר מידי מקומות לחברי כנסת שלא רוצים להתמודד או משריינת פחות מידי. במרצ לעולם אין מספיק מזרחים, ערבים, נשים, נכים, אנשי פריפריה, פרצופים חדשים, הומואים, לסביות, גנרלים, קיבוצניקים, מושבניקים, דתיים, אנשי ימין, מתנחלים, חסידי וויז'ניץ  ופרופסורים להיסטוריה של ימה"ב. ומה שיש בה זוכה למשיכת כתף. נכון שבבחירות לפני שנתיים נכנסו למפלגה שלושה חברי כנסת חדשים, 50%, אבל איך אפשר להשוות אותם ל…(וכאן באים שמות שני מועמדים במפלגה אחרת החביבים על הדובר). נכון שזו מפלגה שאין בה שחיתות בבחירות, אבל זה טריוויאלי. במפלגה החביבה על הדובר הצליחו לראשונה מאז היווסדה לקיים בחירות ללא שחיתות! מדהים. נכון שיש לאנשי מרצ רקורד מרשים של חקיקה חברתית ושגחונם נקי לחלוטין מפירורי השלטון שדבקו במפלגות אחרות בדרכן (למען עם ישראל! למען עם ישראל!) לממשלת בנימין נתניהו. נכון אבל לא מספיק.

מרצ היא קורבן של התזזית האלקטוראלית של מחנה השלום הישראלי. מה שיש לו אף פעם לא מספיק טוב. הייתם חושבים שמפלגה המייצגת את עקרונותיו ואת תפיסת עולמו בנאמנות וללא חריגה תזכה לאמונו, תגדל ממערכת בחירות אחת למשנה עד שתהפוך לשחקן מרכזי ובעל השפעה. אז הייתם חושבים. איש השמאל הישראלי לא מאמין בנאמנות. עיניו תרות תמיד אחרי אובייקט אהבה חדש שבו יוכל לשים את מבטחו ושממנו יוכל, בבוא העת, להתאכזב, מישהו שיש לו (או לה) רקורד בעייתי של שירות נאמן בממשלת ימין, או של קפיצה ממפלגה למפלגה, או של אמירת דבר והיפוכו, מישהו שכבר הוכיח שיכולתו (או יכולתה) לתפקד באופוזיציה מוגבלת. במישהו הזה צריך לבטוח. לו (או לה) נסלחים כל חטאי העבר, כל החסרים או העודפים ברשימה נשכחים, ההצהרות הביטחוניסטיות נמחלות, השתיקות בענייני זכויות מובנות. ולמה כל זה נשכח ונסלח? כי אותו מישהו או מישהי שאינם ממש שותפים לאידיאלים שלנו, שהרקורד שלהם מלא חורים אתיים ופוליטיים, יביא-תביא לנו את השלטון. איך בדיוק זה יקרה לא לגמרי ברור (המספרים לא ממש מסתדרים), אבל אסור להעלות ספקות. הספקות (ומרצ) הם שיגרמו לנפילת המחנה. אחר כך מתאכזבים. בעולם המאכזב של הבוקר שאחרי, נשארים חברי הכנסת של מרצ, שממשיכים לעשות את העבודה ולייצג את הערכים שנשכחו בתוך ההתלהבות הגדולה.

נקווה שלא. אולי הפעם זה ילך. אבל אולי לא. אולי מה שהבחירות הללו יצרו הוא אופוזיציה חזקה ונחושה שתפיל את ממשלת נתניהו ותזכה לאמון אמתי של הבוחרים. באופוזיציה הזאת מרצ חזקה היא נכס גדול. ומכל מקום ראוי להזכיר, בפעם המי יודע כמה, שהמנצח בבחירות בישראל אינו המפלגה הגדולה ביותר, אלא הגוש הגדול ביותר. היעלמותה של מרצ בתוך "המחנה הציוני" לא תגדיל את הגוש. היא רק תקטין את מספר הנבחרים שאתם יכולים לסמוך עליהם במקרה שהתסריט הטוב ביותר לא יתממש. המבחן הקריטי של כל אחד מן הגושים טמון בהעברת קולות מן הגוש האחר. בישראל זה כמעט לא קורה ישירות. המעבר נעשה דרך מפלגות המרכז היכולות להעביר קולות מן הימין לשמאל (ולהפך). אם אינכם מחפשים תחנת מעבר, אלא מצויים בתוך הגוש, אל תצביעו טקטית. הצביעו בעד אנשים הראויים לאמונכם. מרצ ראויה לאמונכם.

התפרסם בידיעות אחרונות 21.1.15

3 replies »

  1. אין לנו מרצ אחרת… על מרצ אפשר לסמוך. יש הרבה מאוד ייחוד ואיכות ברשימת מרצ: ברשימה החדשה יש 3 "מזרחיים" בעשירייה הראשונה. כתבתי "מזרחיים" במרכאות כי במרצ, אדם לא נבחר בגלל מוצאו, לא מוצאו ה"מזרחי" האשכנזי וגם לא האתני. המועמדים למרצ כולם נבחרו לרשימה בגלל היותם פעילים חברתיים מובהקים, לוחמי זכויות אדם ושלום. גם ה"ערבי" הנמצא ברשימה נבחר אליה ללא כל שיריון, הוא נבחר בגלל העבודה הטובה שהוא עשה כמו יתר חבר הכנסת בשנתיים האחרונות. עם רשימה כזו כל מה שנותר לפרשנים הפוליטים להלין על מרצ הוא – שאין בה כל חדש. אבל, במרצ יש ותמיד היתה הרבה מאוד רוח חדשה, רוח של פעילות. כל חברי הכנסת המכהנים נבחרו שוב לרשימת מרצ, ותיקים וחדשים כאחד בגלל שהם חרוצים ונחושים. לא משנים את דעתם בהתאם למה שקורה סביבם. מה לעשות שדעות נחרצות לא משתנות. אולי נכון להגיד שאין כל חדש, כי במרצ כל חברי הכנסת תמיד פעלו במרצ לחזק את השמאל החברתי והפוליטי בישראל. מתוך הבנה (לא חדשה) שעד שלא יהיה כאן שלום, לא יהיה כאן שגשוג חברתי וכלכלי.

    מי שמאמין לא מפחד! אז בואו נאמין שהשינוי קרוב ולא נפחד להצביע למרצ! מרצ היא לא מכשול לממשלה אלטרנטיבית לממשלת ביבי. דווקא מרצ גדולה תדחוף את מפלגת העבודה לכיוון של הקמת מפלגה שהלב שלה בשמאל! יש הדואגים שאם מרצ תהיה בממשלה – ליברמן לא יישב בממשלה. אז הרשו נא לי להרגיע אתכם. ליברמן הוא אדם פרגמטי, וככזה הוא מבין היטב שאם הוא לא רוצה שהמפלגה שלו לגמרי תעלם לה מהעולם, עדיף לו להיות חלק מהשינוי ומהתקווה שממשלה בלי ביבי תצליח להביא לישראל. אותי מפחידה המחשבה שבלי מרצ חזקה, מפלגת העבודה ה"גדולה" תקים בסוף קואליציה של "רק לא ביבי" שתכלול את בנט וחבר מרעיו. כי גם הם בדיוק כמו ליברמן תאבי שלטון ובצע ורק מרצ גדולה תבטיח שמפלגת העבודה לא תפזול ימינה.

    אהבתי

  2. מה התרחיש להתחזקות מרץ כך שהיא תרכיב בעצמה את הממשלה? כדי לדעת את טיב בחירתנו, צריך לדמיין תרחיש קיצון שבו האמת האפוקליפטית פתאום יוצאת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s