מרצ ואובססיית האישה האחרת

מידי מערכת בחירות הריטואל הזה חוזר: אנשי מחנה השלום או מחנה השמאל או השמאל-מרכז—קראו להם מה שתקראו—מסבירים מדוע מרצ היא הבעיה שמונעת מן המחנה לחזור לשלטון. הסיבות לביקורת על מרצ מגוונות: מרצ ימנית מידי או שמאלית מידי (תלוי בעיני המתבונן) היא משריינת יותר מידי מקומות לחברי כנסת שלא רוצים להתמודד או משריינת פחות מידי. במרצ לעולם אין מספיק מזרחים, ערבים, נשים, נכים, אנשי פריפריה, פרצופים חדשים, הומואים, לסביות, גנרלים, קיבוצניקים, מושבניקים, דתיים, אנשי ימין, מתנחלים, חסידי וויז'ניץ  ופרופסורים להיסטוריה של ימה"ב. ומה שיש בה זוכה למשיכת כתף. נכון שבבחירות לפני שנתיים נכנסו למפלגה שלושה חברי כנסת חדשים, 50%, אבל איך אפשר להשוות אותם ל…(וכאן באים שמות שני מועמדים במפלגה אחרת החביבים על הדובר). נכון שזו מפלגה שאין בה שחיתות בבחירות, אבל זה טריוויאלי. במפלגה החביבה על הדובר הצליחו לראשונה מאז היווסדה לקיים בחירות ללא שחיתות! מדהים. נכון שיש לאנשי מרצ רקורד מרשים של חקיקה חברתית ושגחונם נקי לחלוטין מפירורי השלטון שדבקו במפלגות אחרות בדרכן (למען עם ישראל! למען עם ישראל!) לממשלת בנימין נתניהו. נכון אבל לא מספיק.

מרצ היא קורבן של התזזית האלקטוראלית של מחנה השלום הישראלי. מה שיש לו אף פעם לא מספיק טוב. הייתם חושבים שמפלגה המייצגת את עקרונותיו ואת תפיסת עולמו בנאמנות וללא חריגה תזכה לאמונו, תגדל ממערכת בחירות אחת למשנה עד שתהפוך לשחקן מרכזי ובעל השפעה. אז הייתם חושבים. איש השמאל הישראלי לא מאמין בנאמנות. עיניו תרות תמיד אחרי אובייקט אהבה חדש שבו יוכל לשים את מבטחו ושממנו יוכל, בבוא העת, להתאכזב, מישהו שיש לו (או לה) רקורד בעייתי של שירות נאמן בממשלת ימין, או של קפיצה ממפלגה למפלגה, או של אמירת דבר והיפוכו, מישהו שכבר הוכיח שיכולתו (או יכולתה) לתפקד באופוזיציה מוגבלת. במישהו הזה צריך לבטוח. לו (או לה) נסלחים כל חטאי העבר, כל החסרים או העודפים ברשימה נשכחים, ההצהרות הביטחוניסטיות נמחלות, השתיקות בענייני זכויות מובנות. ולמה כל זה נשכח ונסלח? כי אותו מישהו או מישהי שאינם ממש שותפים לאידיאלים שלנו, שהרקורד שלהם מלא חורים אתיים ופוליטיים, יביא-תביא לנו את השלטון. איך בדיוק זה יקרה לא לגמרי ברור (המספרים לא ממש מסתדרים), אבל אסור להעלות ספקות. הספקות (ומרצ) הם שיגרמו לנפילת המחנה. אחר כך מתאכזבים. בעולם המאכזב של הבוקר שאחרי, נשארים חברי הכנסת של מרצ, שממשיכים לעשות את העבודה ולייצג את הערכים שנשכחו בתוך ההתלהבות הגדולה.

נקווה שלא. אולי הפעם זה ילך. אבל אולי לא. אולי מה שהבחירות הללו יצרו הוא אופוזיציה חזקה ונחושה שתפיל את ממשלת נתניהו ותזכה לאמון אמתי של הבוחרים. באופוזיציה הזאת מרצ חזקה היא נכס גדול. ומכל מקום ראוי להזכיר, בפעם המי יודע כמה, שהמנצח בבחירות בישראל אינו המפלגה הגדולה ביותר, אלא הגוש הגדול ביותר. היעלמותה של מרצ בתוך "המחנה הציוני" לא תגדיל את הגוש. היא רק תקטין את מספר הנבחרים שאתם יכולים לסמוך עליהם במקרה שהתסריט הטוב ביותר לא יתממש. המבחן הקריטי של כל אחד מן הגושים טמון בהעברת קולות מן הגוש האחר. בישראל זה כמעט לא קורה ישירות. המעבר נעשה דרך מפלגות המרכז היכולות להעביר קולות מן הימין לשמאל (ולהפך). אם אינכם מחפשים תחנת מעבר, אלא מצויים בתוך הגוש, אל תצביעו טקטית. הצביעו בעד אנשים הראויים לאמונכם. מרצ ראויה לאמונכם.

התפרסם בידיעות אחרונות 21.1.15