מייקל אורן מאשים את אובמה בהרס היחסים עם ישראל, משום שהפר שני כללים מקודשים שאורן עצמו המציא: שארה"ב וישראל לא תחלוקנה זו על זו בפומבי ושלא תבצענה צעדים שיפתיעו/יביכו את הצד האחר. אורן מודע כמובן לעובדה שממשלות ישראל (או, בואו נקרא לילד בשמו, ממשלות נתניהו) חולקות ללא הרף על מדיניות ארה"ב—למשל בעניין הגרעין האיראני—שהן מכריזות מעת לעת על יוזמות בנייה חדשות בשטחים ברגעים הכי פחות מתאימים (ביקור סגן הנשיא ביידן בישראל), שהן יוזמות מבצעים תקופתיים נגד הפלסטינים ומרבות להצהיר על זקיפות קומה לאומית ולעומתית. הוא אפילו יודע שראש ממשלת ישראל התייצב לנאום בקונגרס ללא תיאום עם הממשל ובמטרה להכשיל את מדיניותו. לאורן יש הסברים מורכבים לעובדות המעצבנות הללו: השקרים בעניין ההתנחלויות לא נאמרו על ידי ראש הממשלה עצמו, ההתקפות על מדיניות ארה"ב באיראן הן בנפשנו, הנאום בקונגרס? כל מנהיג ישראלי היה פועל כך וכן הלאה וכן הלאה. מה מתקשה אורן להבין? את העובדה שארה"ב של אובמה אינה תומכת אוטומטית בישראל ובעיקר שאינה מקבלת אוטומטית את מדיניות ההתנחלות שלה ואף מהינה להשמיע קול מחאה רפה על הצעדים החד-צדדיים של ממשלת ישראל. החוצפה הזאת (שלארה"ב יש מדיניות שלא עברה אישור ישראלי) מדהימה את אורן והוא חש צורך להסביר אותה. כיוון שהכלים הפוליטיים וההיסטוריים הרגילים אינם יכולים להסביר מין טירוף כזה (איך אפשר לא לקבל את מדיניות הסיפוח של ישראל? לא יעלה על הדעת), הוא נדרש לכלים פסיכולוגיים. אמו של אובמה הייתה נשואה לשני גברים מוסלמים. אורן מסביר שאובמה ראה את עצמו כגשר בין אמו לבעליה. הוא גם יכול "לדמיין כיצד נטישתם של שני הגברים יכלה להוביל אותו, שנים רבות אחר כך, לחפש קבלה אצל בני דתם". אמור מעתה: מי שאינו מקבל את מדיניות הסיפוח של נתניהו סובל מבעיות נפשיות חמורות ומנסה לשאת חן בעיני בעליה לשעבר של אמו. ולמקרה שתהיתם, התמיכה הביטחונית הנדיבה של אובמה בישראל היא אליבא דאורן אליבי, אמצעי להסוות את העוינות הבסיסית שלו כלפינו (המתבטאת באי קבלה במזיד של מדיניות הסיפוח של נתניהו).
אבל העניין של אורן בפסיכוסוציולוגיה אינו נגמר בהיסטוריה המשפחתית של אובמה. לאורן יש תובנות חשובות גם על יהודי ארה"ב. "לפעמים ישבו בבית הלבן שישה יהודים, שלושה אמריקאים ושלושה ישראלים, ודנו על מדינה פלסטינית כשהלא־יהודי היחיד בחדר היה הנשיא או סגן הנשיא". הצפייה שלנו, כמי שבקיאים עכשיו בשורשיה הפסיכו-משפחתיים של העוינות של אובמה כלפי ישראל, היא שאותם יהודים, הפטורים, יש לקוות, מן הצורך לרצות אבות מוסלמים שנטשו, יתמכו במדיניות הסיפוח של נתניהו. והנה מתברר שהאמריקנים, זאת אומרת היהודים האמריקנים, בחדר לא עמדו בציפיותיו של אורן. ברור, תאמרו, הם פודלים של אובמה, שנבחרו בקפידה לקחת חלק במזימת ריצוי האבות הנוטשים. טעות. מתברר שהיועצים הצליחו להגיע לתפיסות דומות ללא אבות מוסלמים. בעיה? לא בשביל מייקל אורן: "יהודים אלה, בעיקר אם אינם אורתודוקסים, או שהם יהודים שנישאו נישואי תערובת, מתקשים להבין את האופי הישראלי". גברים, אם אתם מוסלמים, התחתנו עם מוסלמיות. אם אתם יהודים, הינשאו לבת דתכם, ורצוי בנישואים אורתודוכסים. זה לא אישי. פשוט אם לא תנהגו על פי הכלל הזה אתם עלולים להוות בעיה רצינית לממשלת ישראל.
מייקל אורן מנתח את יחסי ישראל-ארה"ב. לפעמים מרוב ניתוחים מצבו של הפציינט רק מחמיר. מתבקש לומר, מייקל, תנוח.
הבלוג של אביעד קליינברג 