בכפיים: מירי רגב לא לבד

תא"ל (מיל.) יוסי קופרווסר היה ראש חטיבת מחקר באמ"ן. ביום ו' הוא נתן לנו טעימה מן היכולת המחקרית שלו במאמר דעה בהארץ, "תעשיית האשמה". הניתוח של קופרווסר קובע שאנחנו טובים, הפלסטינים רעים והגויים אנטישמים. על מה זה מבוסס? מה זאת אומרת על מה? מה אתם, שמאלנים? לקופרווסר אין עניין בפרטים הקטנים: האם אנחנו גוזלים אדמות, מקיימים בשטחים משטר אפרטהייד בפועל, מייסרים את האוכלוסייה בשטחים באלף ואחת הטרדות שרק לחלקן יש הצדקה ביטחונית וממהרים ללחוץ על ההדק, גם כשחיי "לא מעורבים" בסכנה? מבחינתו של ראש חטיבת מחקר לשעבר כל אלה עניינים טפלים. אנחנו טובים, הפלסטינים רעים והגויים אנטישמים. והראייה יש לנו הצבא המוסרי ביותר בעולם. על סמך מה אנחנו קובעים את זה? מה עם הצבא של הוותיקן למשל? אל תטרידו אותנו בפרטים בבקשה. האפשרות שהביקורת על ישראל, מבפנים ומבחוץ, היא אולי, לפחות בחלקה, ביקורת עניינית על מעשי עוול, "חריגות" ואפילו פשעים, אינה עולה בדעתו, או אם היא עולה הוא ממהר להיפטר ממנה כמו מזבוב טורדני. ישראל של קופרווסר היא קורבן לקונספירציה נוראה. אומות העולם והשמאל (כמובן) רוצים לגרום לנו (הטובים) להרגיש רע עם עצמנו:

"…הניסיונות לגרום לישראלים לחוש אשמה בשל פגם מוסרי לכאורה, שדבק בהם עקב שליטתם המתמשכת בשטחים, לא פסקו, ובשנים האחרונות תעשיית הבושה והאשמה הולכת ומתרחבת. זהו פרויקט משותף של גופים המגדירים עצמם כארגוני שלום או זכויות אדם. מדובר בממשלות מערב אירופה, הליברלים באמריקה ומעל הכל — גורמים רבים בשמאל הישראלי ובקרב יהדות המערב. מכיוון שזה מוצר שיווקי, יש לעצבו, והעיצוב נעשה על ידי מי שנתפשים כסמכויות תרבותיות — אנשי אקדמיה ואמנים, המתיימרים לקבוע את גבולות הטוב והרע…לקראת הבחירות האחרונות הופעלה תוכנית להגברת הייצור, אך למרות הביקוש הרב במרכז הארץ, המוצר לא הצליח לחדור לשוק העיקרי שאליו כיוון — עמך ישראל…המממנים העיקריים של התעשייה הזאת הם האיחוד האירופי, הקרן החדשה לישראל ותורמים פרטיים. אלה מתעקשים לנתב את רוב הסיוע שהם מעניקים לארגונים ישראליים לגורמי הייצור של התעשייה הזאת — "שוברים שתיקה", "בצלם", "יש דין", "רופאים לזכויות אדם", "גישה", "מחסום ווטש" ועוד — או בקיצור, אותם גורמים שעליהם הסתמכה הוועדה. זאת אף על פי שהם מייצגים חלק זעיר מהציבור הישראלי, והאפקטיביות שלהם נמוכה."

"פגם מוסרי לכאורה שדבק בהם עקב שליטתם המתמשכת בשטחים"? איזה רעיון מוזר. הצחקתם את קופרווסר. איזה פגם? השליטה המתמשכת בשטחים עושה לנו רק טוב. הפגם היחיד שקופרווסר מצליח לזהות הוא בשיטת השיווק של האנטישמים האירופים ושל משתפי הפעולה הישראלים שלהם (כל השמאל הישראלי, כל אירגוני זכויות האדם, כל התל אביבים שיצרו "את הביקוש הרב במרכז הארץ"). הם לא לקחו בחשבון את החוסן המוסרי של "עמך ישראל", כלומר של יוסי קופרווסר בתפקידו כתואם מירי רגב.  ל"עמך ישראל" לא אכפת מה קורה בשטחים. כפיים. הוא לא ייתן לאירופים ולעובדות להפריע לו. כפיים.

ואם חשבתם שהרבה ניתוח לא היה כאן מעבר לטענה הקלאסית של מירי רגב (כל מה שממשלות הימין בישראל עושות קודש הוא וכל ביקורת היא אנטישמיות או משת"פיות) באה התפרצות הבאה של בלה בלה בלה פרשני לזקוף את גבותיכם:

"למרות התסכול מהכישלונות החוזרים, מאמצי השיווק של התעשייה נמשכים, מתוך אמונה שהצרכן ישתכנע לבסוף שכדאי לו לרכוש את המוצר, כדי לחדש את התקווה לשלום ולהציל עצמו מההתנוונות המוסרית שמייצרת השליטה בעם אחר. זאת, תוך התעלמות מכך שהציונות אימצה, בעקבות השואה והמאבק המתמשך, יחס מורכב יותר לסוגיית האשמה הציבורית, המדגיש את צדקת דרכה ומבליט את הערך הטמון בקשר עם אדמת המולדת, ואת החשיבות הביטחונית שבנוכחות בשטח."

למה לא אכפת לנו משלום וממוסר? כי אמצנו, בעקבות השואה,  את הגישה "המדגישה את צדקת דרכנו." צדקת דרכנו שוב אינה תלויה אפוא בנסיבות חיצוניות (האם יש הצדקה לתחושה שאנחנו צודקים?); היא נטועה עמוק בליבנו, כאחד מלקחי השואה. ואם הלקח הראשון "מודגש", הלקח האחר הנטוע בליבנו "מובלט": זהו הלקח הקדוש על החשיבות הביטחונית שבנוכחות בשטח. כמו קודמו גם הוא חדל מזמן להיות עניין פרגמטי—רווח והפסד, מדיניות, הגיון מעשי, מוסר. לשאול שאלות כאלה זה להפוך לחלק מתעשיית האשמה ואילו אנחנו, אליבא דקופרווסר, נדרנו הנדר לעולם לא לחוש אשמים, יהיו אשר יהיו מעשינו. הציונות "הבליטה את הערך הטמון" בהמשך השליטה באפרת, בעופרה ובתפוח. אתם מתקשים להבין את הטיעון? זה בגלל "המורכבות" של יחס הציונות לסוגיית האשמה הציבורית. לאחר דיון ממושך בחטיבת המחקר הגענו למסקנה שאנחנו אף פעם לא אשמים. וואלה? וואלה.

תדע אפוא כל אם עברייה, שגורל בניה נתון בידי אנשים מוסריים (הצדק אתנו), מעשיים (עזבו אתכם מפרטים) ומעמיקים (ביקורת היא קונספירציה) כמו יוסי קופרווסר.