לא בני אדם–"משאבי אנוש"

ביום א' נחתם הסכם בין ההסתדרות לאוצר על העברת עובדי קבלן במגזר הציבורי להעסקה ישירה.  "העסקה קבלנית" היא שם מיופה לשלילת זכויות מן הקבוצות החלשות בשוק העבודה. רוב עובדי הקבלן הם נשים, עולים חדשים, ערבים ומהגרי עבודה. רבים מהם משתכרים למטה משכר המינימום וזכויותיהם הסוציאליות מופרות יום יום. הם אינם מקבלים תשלום עבור שעות נוספות, דמי נסיעות, חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויי פיטורין או מתן הודעה מוקדמת על פיטורין. לא מדובר על פי רוב בעובדים שנשכרו לביצוע משימה מוגדרת. אלה עובדים קבועים המועסקים לעתים שנים רבות, תוך שהזכויות המוקנות לעובדים "סוג א" נשללות מהם.

העובדה שהמדינה מאפשרת את קיום התופעה היא עוד דוגמא לנטייה של חברות ניאו-ליברליות לקדש את הרווח על חשבון כל גורם אחר. כיוון ש"כוח העבודה" נתפס לא כבני אדם אלא כ"משאב", הרצון לצמצם עלויות נתפס כראוי לשבח מבחינה כלכלית, יהיה המחיר האנושי אשר יהיה. העובד המושלם הוא עובד הנתון לחלוטין לשרירות ליבו של המעסיק. עסק "מצליח" אינו זה המאפשר לעובדיו פרנסה בכבוד ולבעליו רווח הוגן, אלא זה שהצליח לצמצם למינימום את ההוצאות על כוח אדם ולהעניק דיבידנדים נדיבים לאלה שיש להם. רווחת העובד, כבודו, הם נטל ולא נכס. הם מפריעים למעסיק להרוויח ויש אפוא לצמצם אותם. בעולם הגלובלי עוקפים לא פעם את זכויות העובד באמצעות העברת העבודה למקום מוגן פחות על ידי החוקים הנאורים שאנחנו מאמינים בהם לכאורה: בעולם השלישי עובדים בתנאים שחוקינו אינם מתירים? מצוין. זה מוזיל את המוצר. מחליש את העובדים "אצלנו" הנאלצים להתחרות מול עובדים על סף העבדות? עוד יותר טוב.

גבולות הניצול נקבעים על פי ערכיה של חברה: אנו אוסרים עבדות; אנו אוסרים סחר באברים; אנו אוסרים עבודת ילדים. אנו מתירים ניצול ואנו מתירים עקיפה של החוקים הערכים שחוקקנו לעצמו. העסקה קבלנית בישראל אינה תופעה חריגה. במגזר הציבורי יש מאות אלפים המועסקים בתנאים אלה. במגזר הפרטי מספר רב בהרבה. ההסכם שנחתם ביום ראשון בין האוצר להסתדרות מאותת על נכונותה של ההסתדרות לצאת להגנת החלשים באמת בחברה. זה ראוי לשבח. אבל ההסכם הזה הוא פלסטר על פצע פתוח. מדובר בפתרון לכ2.5% מכלל עובדי הקבלן במגזר הציבורי. גרוע מזה, מדובר בקבלת המחלה (העסקה קבלנית) כגזרה משמים. מה הופך אותה לכזאת? קידוש הרווח על חשבון רווחתם וכבודם של בני אדם. הראשון הוא חלק מן היעדים הלאומיים; השניים הם "מחיר" שמשלמים רק אם אין ברירה.

ומי שנזקק להוכחה שהרווח קדוש יותר מכל דבר אחר יכול היה לקבל אותה מן השר בנט וממפלגת הבית היהודי. הבית היהודי קידם יוזמה להחלת חוקי העבודה הישראלים בשטחי הגדה. זהו חלק ממהלך הסיפוח הזוחל של הבית היהודי—מהלך שנועד להפוך את השטחים לחלק מן המרקם הלגיטימי של ישראל בלי הצהרות גדולות מידי. הכינו אפוא חוקים עוקפי חוקים וערכאות עוקפות ערכאות. הצהירו הצהרות על זכויות שוות לכל אזרחי ישראל. הכול התקדם יפה. ברגע האחרון הזכירו החקלאים בבקעה לשר בנט, שהחוק ר"ל עלול לחול גם על הפלסטינים. החקלאים הישראלים (כלומר היהודים) עלולים "להיפגע קשות מעלות העסקתם של הפועלים הפלסטינים". לזה לא היו מוכנים בבית היהודי. הרווח קדוש אפילו יותר מקדושת ארץ ישראל.

מי שמאמין בקדושת בני האדם, גם החלשים, גם הלא יהודים, צריך למנוע את ניצולם בכל צורה שבה הניצול הזה מופיע.

התפרסם בידיעות אחרונות 22.7.15