ביי ביי עתיד

זה לא מגיע לכותרות. הכותרות עוסקות במשנתו המדינית של חה"כ בצלאל סמוטריץ', בחילופי הדברים בין נפתלי בנט למשה יעלון ובמבנים בבית אל ובשא-נור, שגם אם יפונו, יומרו בקרוב באלף "פיצויים" נדל"ניים מעבר לקו הירוק. רחוק מן הכותרות תמצאו אולי את הקיצוץ הנוסף, הרביעי במספר מאז 2012, של תקציב ההשכלה הגבוהה. השנה נדרשת ההשכלה הגבוה לקצץ כרבע מיליארד ₪ מתקציבה (בשנה שעברה כבר קוצצו 175 מיליון ₪). מה ההיגיון בקיצוץ תקציב ההשכלה הגבוהה, שהכול מסכימים כי היא המפתח לעתיד טוב יותר בישראל? במשרד האוצר אומרים כי, "בתקציב 2016 קיים פער בין הכנסות המדינה לבין ההוצאות הצפויות, לפיכך נדרשת התייעלות רוחבית של כל משרדי הממשלה על מנת לצמצם את הוצאות הממשלה שיותאמו למסגרות התקציב הנתונות. "

התייעלות רוחבית היא שם קוד מקובל לחוסר יכולת לקחת אחריות. למה לשבור את הראש? קצצו, רוחבית. למה להכריז שעידוד ההשכלה הגבוהה חשוב יותר מעוד מטוס f35, שעלותו 100 מיליון דולר (כלומר כמעט כפול מכל הקיצוץ הנדרש בהשכלה הגבוהה)? כי הכרזה כזאת דורשת קבלת אחריות מוסרית, יכולת לצפות את העתיד ויכולת להעריך נכונה סדרי עדיפות. יכולת כזאת אין לממשלה בשום תחום. מקצצים רוחבית אפוא. מה יקוצץ? תקוצץ היכולת לקלוט חברי סגל חדשים. באוניברסיטאות המובילות בעולם עומד היחס בין מרצים לסטודנטים על אחד לתשעה. אצלנו היחס הוא אחד לעשרים וחמישה. הקפאת קליטת סגל חדש אינה רק עניין אריתמטי. היא מעבירה מסר: אנחנו לא רוצים להתחדש, לאתגר את עצמנו. אנחנו קופאים על השמרים. מה עוד יקוצץ? יקוצצו כל התכניות להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות חלשות, יקוצצו המכינות האקדמיות שנתנו סיכוי לתלמידים שלמדו בבתי ספר חלשים ואשר להוריהם לא הייתה היכולת לשלם עבור הדבקת הפער. למה צריך "להנגיש" את ההשכלה הגבוהה? החזקים ממילא יגיעו לאן שצריך. ומה עם השאר? זבש"ם. יקוצץ הסיוע לסטודנטים (שיסתדרו), יקוצצו מלגות פר"ח (פרחים יש בגן). אלה לא כל הקיצוצים, אבל אתם מבינים את התמונה. רוצים את השורה התחתונה? גובה ההוצאה הכוללת על ההשכלה הגבוהה בישראל הוא כ0.9 אחוז מן התקציב. הממוצע במדינות הOECD  הוא 1.1. אנחנו לא פועלים לצמצום הפער; אנחנו פועלים להגדלתו.

משל ידוע מציע לתת לאנשים חכות ולא דגים. חלוקת דגים יוצרת תלות ופסיביות; חלוקת חכות—אחריות ועצמאות. ההשכלה הגבוהה היא החכה של החברה המודרנית. לא מדובר רק בסיפוק צרכיו של השוק—בהכשרת מהנדסים וטכנאים ומורים והוגים ומומחים לתחומים נדרשים מכל סוג ומין—מדובר במתן כלים מנטאליים לגברים ולנשים (מניעת השכלה גבוהה מנשים היא מאפיין מובהק של חברות נחשלות) להתמודדות עם אתגרי החיים המודרניים. הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות לומדים לחשוב בצורה מסודרת וביקורתית, לומדים למצוא ידע בדרך יעילה ולומדים להפוך לחלק מקהילת לומדים עולמית, קהילת לומדים שאינה מסתגרת בגטו מנטאלי אלא חוצה גבולות ופורצת גבולות. בעולם המודרני ההשכלה הגבוהה היא כמו האוריינות בעבר—היא כלי הכרחי שבלעדיו אתה נידון להישאר מאחור.

מה שמשמעותי בקיצוץ הזה אפוא אינו מספר השקלים המדויק שנגרע מתקציבי ההשכלה הגבוהה, אלא המסר: אל תבלבלו לנו את המוח עם גיוס הטובים ביותר למחקר ועם הנגשת ההשכלה הגבוהה לכל אזרחיה ואזרחיותיה של המדינה; אל תבלבלו לנו את המוח עם חכות; אל תבלבלו לנו את המוח עם הצורך לא רק להדביק פערים, אלא להוביל בתחום היחיד שבו אנחנו יכולים וצריכים להוביל. אנחנו צריכים את הכסף עכשיו. והעתיד? לעזאזל העתיד.

התפרסם בידיעות אחרונות 30.7.15

7 replies »

  1. "באוניברסיטאות ובמכללות לומדים לחשוב בצורה מסודרת וביקורתית, לומדים למצוא ידע בדרך יעילה ולומדים להפוך לחלק מקהילת לומדים עולמית, קהילת לומדים שאינה מסתגרת בגטו מנטאלי" – איזה אינטרס יש לממשלת ימין לעודד דבר כזה?

    אהבתי

  2. אתה מבין אנשי האקדמיה הבודדים שיוצאים ל"כיכר העיר" ואומר את דברו. אבל איפה כל היתר? איפה כולם?? שיצאו לרחוב , לכיכרות העיר ויפקחו את עיניו של הציבור שרובו כבר מזמן הורדם והמצב רק הולך ונהיה רע.

    אהבתי

  3. נכבדי, זו אינה גזירת גורל. אני מקווה שתקרא את דבריי שלהלן, ואולי תסכים אתי, שיש דרך מצוינת לפתור את הבעיות הכספיות של ההשכלה הגבוהה. ואולי תהיה זה שישבור מסורת של 29 שנות התעלמות ממני. פניתי גם לפרופסורים לכלכלה, שיבחנו את הנושא באמצעות סטודנטים שלהם. חבל"ז!
    המדינה תממן את כל עלות ההשכלה הגבוהה – תממן גם את 20% (או 10%) מהעלות שמכסה שכר הלימוד, אך תגבה מאלה שמשתכרים יותר עקב השכלתם היטל כאחוז מסוים ממס ההכנסה אותו הם משלמים.
    לא מדובר רק בביטול שכר הלימוד וסיפוק כל צרכי האוניברסיטאות בתקציבים רציניים, אלא גם בבונוס רציני – מילוי הבור בתקציב המדינה: המדינה תוציא עוד 2 מיליארד ₪ לתקצוב האוניברסיטאות אך תגבה את כל תקציב האוניברסיטאות – 9 מיליארד ₪. אם זה ייושם – המדינה תרוויח מדי שנה 6 – 7 מיליארד ₪. עד שהמערכת תתייצב – ינפיקו אג"ח מיועדות.
    עד היום המדינה הפסידה, במחירי היום, יותר מ- 150 מיליארד ₪ בגלל אטימות מחשבתית של 5 ועדות ציבוריות שישבו על המדוכה והעלו חרס בידן. "הם", נערי האוצר והוועדות הציבוריות, לדורותיהם, דבקים בדרך הקשה – הלוואות והכבדות על הסטודנטים.
    אני רוצה שהאדם ישלם את חובו לחברה, שמימנה את לימודיו, לפי התפוקות – התמורה שיקבל בעת שישתמש בתואר כדי ליצור לעצמו נכסים (שכר, רווחים, הון, רכוש, …), בלי קשר למידת ההשקעה של המדינה בלימודיו – התשומות. מי שלא משלם מ"ה – לא ישלם היטל. מי שמשלם מעט מ"ה – ישלם היטל קטן. מי שמשלם הרבה מ"ה – ישלם היטל גבוה ולא יעלה על דעתו להתנגד לרעיון הזה.
    זה מצב של זוכים – זוכים. גם אלה שישלמו את ההיטל לא יטענו נגדו. בישראל יש חצי מיליון שמשתכרים מעל 40,000 ₪ לחודש (יש לפחות 1.5 מיליון אקדמאים בישראל), כך שהתחזיות שלי אינן מוגזמות.
    המערכת הנוכחית בארץ מסבסדת באותו סכום סטודנט שמכשיר עצמו להיות עובד סוציאלי או מורה, ששכרם נמוך, וגם בעל מקצוע חופשי, עורך דין או רופא, למשל, שעתידים ליהנות מהכנסות גבוהות בהרבה בזכות הכשרתם האקדמית. השקעת המדינה בהכשרת הסטודנטים אינה זהה בכל המקצועות, כי אין שכ"ל דיפרנציאלי. וזה תקין! דיפרנציאלי לפי מה? לפי העלות לאוניברסיטה או לפי הביקוש למקצוע? דווקא אלה שמשתכרים הרבה לומדים מקצועות שזול ללמד אותם.
    הסטודנט לא ישלם שכר לימוד, ויצטרך להיאבק רק על מקומו באקדמיה, במוסד שיהיה מוכן לקבלו בזכות הישגיו או בגלל הפוטנציאל שלו.
    במשך הזמן, כשעברתי את חוויות הלימודים בחטיבת הביניים ובתיכון, של ילדיי ונכדיי, הצעתי פתרונות משלימים, בנושאים:
    # בי"ס תיכון יהיה עד כיתה י'
    # השכלה אקדמית מגיל 16. יגיעו לאקדמיה הטובים והרציניים, שכבר יש להם מושג מה מעניין אותם, לאחר שקיבלו לימודים איכותיים אינטנסיביים במשך 13 שנים (3–16). הם יתחרו על מקומם במוסדות להשכלה גבוהה, כשהם פטורים מבעיות פרנסה ודיור. הם יהיו הכמות והאיכות שתבטיח את המשכיות ההצטיינות של הישראלים.
    לאחרונה, באותו עניין, הייתי עסוק בסיכול הפרויקט המגלומני של הנשיא שמעון פרס – "סיירת אקדמית". לפי איך שהתנהגו אליי – מדובר בנושא שו שו.
    כשוועדת טרכטנברג ביקשה רעיונות, הגשתי להם את ההצעה לביטול שכ"ל, עם הפניה להצעות המשלימות.
    הרחבות נמצאות בפוסט "ביטול שכ"ל במוסדות להשכלה גבוהה, תקציב המוסדות, לימודים לצעירים, והרווח של המדינה", בבלוג שלי בדה מרקר קפה – http://cafe.themarker.com/post/2965868/
    ואולי הכותרת של המאמר הבא שלך תהיה "תקציב האוניברסיטאות – לעזאזל העבר".
    בכבוד רב
    יאיר שפי, shefin@zahav.net.il

    אהבתי

  4. נשמע מעניין ונבון חוץ, מהסעיפים שמדברים כל סיון תיכון בגיל 16, כניסה לאוניב' באותו הגיל וכדומה. ראשית, מזה משתמע ששאר בני התמותה שלא יפנו ללימודים אקדמיים, ילמדו עוד פחות משהם לומדים עד היום.מסיבה זו כמו גם מהסיבה שאיכות הלימודים בבתי הספר הממלכתיים ירודה במילא או לפחות, ברובם, יצא שנגדל דור של בורים עוד יותר גדולים מאלו שגידלנו פה עד עכשיו. בנוסף, גם אם הלימודים עצמם יהיו בחינם, יהיו רבים שלא יהיו מסוגלים לעמוד בשאר ההוצאות שיש על סטודנט אוניברסיטה, מה גם שלא בכל חור בארץ יש מוסד להשכלה גבוהה או במילים אחרות אלו שגרים רחוק מדי קרי, פריפריה או/ו שלא מסוגלים לממן ת.ציבורית ושאר הוצאות לימודים יודרו אף יותר מההצורך בהשכלה ראויה ורוב הסכויים שבמקום זאת, יצאו לעבודה במשכורת זעומה,ללא תנאים וכו קרי, העמקת העוני והפערים.בנוסף, גם היום, רוב המגיעים לאוני' גם אם סיימו כמתבקש לרוב תיכון, לא עומדים בסטנדרטים נורמטיביים (בהשוואה לאוני' שהכרתי בחו"ל) בכל מה שקשור בכישורי למידה, רצינות וכדומה אז, אם יגיעו כמה שנים קודם לכן, הבעיה של המע' (או/ושל אלו שהם דווקא כן מוכנים רגשית ואחרת ללימודים גבוהים) מולם רק תגבר.חוץ מזה, ממליצה לך לפנות למכון לאחריות אזרחית. כל טוב

    אהבתי

  5. כל מה שכתבתי – היה מתוכנן, לא מה לא יעשו אלא מה שיהיה: לימודים איכותיים שיהיו בסיס אמתי לכל בן 16 שישב בכיתה ולא רק חימם את הכיסא. הפניתי את הקוראים לבלוג שלי בדה מרקר קפה. להלן תדפיס שתי הפסקאות שסביב גיל 16: כל תוכנית מיועדת למי שמוכן לקיים אותה. להרבה צעירים יש להצתה מאוחרת. הם לא מכונית שעושים לה תאום הצתה במספר דקות. לצעירים יש גם בעיית חינןך מהבית – דוגמה אישית, ויש גם בעיית הורמונים. כל מסגרת חינוכית אמורה לדעת לטפל בחריגים, לפני שמרימים ידיים ומוותרים עליהם. בבלוג תראה כמה נושרים יש במצב הנוכחי, כמה בכלל לא ראו את כיתה י"א מבפנים?! ועוד בלוף: אחוז הזכאים לתעודת בגרות לפי ישובים או בתי ספר: מתוך כל בני אותו גיל? מתוך אלה שניגשו לבחינות? אולי יש כאלה שהמורים ביקשו מהם לא לגשת לבחינה?!
    לסטודנט הצעיר לא אמורות להיות יותר הוצאות מאלה שהיו לו בתיכון. אין חור בארץ ששאין בו לפחות מוסד אקדמי אחד בהישג רגליו או אופניו. כמובן שעליו להתאמץ להתקבל לאותו מוסד. ואם הוא גם מצטיין – יימצאו האמצעים לספק לו תנאי מחייה צחוץ לביתו. בגיל 16 הנער כבר מסוגל לקחת על עצמו אחריות אישית. בגיל 18 הוא יהיה הצבא, ושם …יש הרבה קלישאות מהסוג של מה שקורה למי שטורח בערב שבת. אני או נכדיי לא נלמד במקום מי שמתעצל. אני רק יכול לנסות לשכנע שהצעתי ישימה. להלן שני הפרקים הרלוונטים מהבלוג שלי.
    השכלה תיכונית מלאה תהיה עד כיתה י'
    השכלה תיכונית מלאה תהיה עד גיל 16 – גמר כיתה י'. חוק חינוך חובה חינם יהיה מגן הילדים, בגיל 3, ועד גיל 16. יוקנו לתלמידים יסודות הכרחיים גם בהשכלה, גם בתרבות וגם חינוך. במצב הנוכחי, עם ההקלות בבחינות הבגרות, אין סיבה למתוח את משך הלימודים מעבר ל- 13 שנות ללימוד (3-16). 39% מהנושרים ממערכת החינוך היו עד גיל 16. הם נותרו חסרי השכלה מספקת. הם לא זכו להזדמנות הוגנת בצעדיהם הראשונים שמחוץ לחממה. יש להם בעיית לימודים פתולוגית או שהם קורבנות של השיטה. אם יגיעו אליהם כשהם עוד צעירים, הם יהיו נכס לחברה ולא נטל עליה. כיתה ט', האחרונה בחטיבת הביניים, לפחות במחצית השנייה של השנה, היא בזבוז זמן. כיתות י"א ו-י"ב בבית הספר התיכון הן מועדון חברתי ומסגרת ממלכתית להקטנת מספר המובטלים במשק. למרות כל ההקלות בבחינות הבגרות, רק כמחצית בוגרי כיתה י"ב זכאים לתעודת בגרות! רוב בני הנוער, בני ה- 16, ימשיכו ללימודים אקדמיים לפני הצבא, כשהם עדיין סמוכים על שולחן ההורים, אך הם לא יהיו נטל כלכלי עליהם, כי הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה יהיו בחינם. ראה: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=691964 לכן, גם לא תהיה עלייה משמעותית באבטלה. גם הצבא ירוויח, שרוב המתגייסים יהיו כבר אקדמאים. תשתפר גם הרגשת הנערים הבוגרים, שלאחר תקופת השרות בצבא יהיו בגיל שהוא די דומה לגיל הצעירים בחו"ל, שיוצאים לעולם הרחב. מי שיזלזל בלימודים יעבור לשוק העבודה (החלפת עובדים זרים?) או להכשרה מקצועית, במסגרת לימודית או כשוליה. כבר היום לומדים אלפי בני נוער במסגרות אקדמיות, בהצלחה מלאה. הם עושים זאת במקביל ללימודים בביה"ס התיכון. רבים מתגייסים לצבא בגיל 18 או 19 כשבכיסם תואר ראשון. המדינה תשקיע את המשאבים בחינוך ותרבות, ותיקח על עצמה את האחריות על רמתם של התלמידים- הבוגרים.

    לימודים אקדמיים לתלמידים צעירים
    בהמשך להצעותיי: בית ספר תיכון יהיה עד כיתה י'; לא יהיה שכ"ל באוניברסיטאות.
    תלמידים שיימצאו ראויים ללמוד בחינוך העל-תיכוני, האקדמי, יהיו רשאים ללמוד לתואר ראשון באקדמיה בשתי שנות לימוד מתוגברות, כך שבהגיעם לגיל 18, לפני התגייסותם, יהיה בידם תואר ראשון.
    אם המדינה לא תשכיל לבטל את שכר הלימוד באוניברסיטאות: הסטודנטים הצעירים האלה יהיו פטורים מתשלום שכר לימוד, כי עלות החזקת תלמיד בבית הספר התיכון לא קטנה מעלות שכ"ל באוניברסיטה.
    אם המדינה לא תשכיל לקבל את ההצעה שבי"ס תיכון יהיה עד כיתה י': בביה"ס התיכון תהיינה שתי מגמות: מגמת לימודים ומגמת בילויים – שמרצעיר (דרגה אחת מעל שמרטף).
    כבר בכיתה ט' התלמידים יצטרכו להחליט אם הם מתכוונים ללמוד או לבלות. הם יצהירו על כך באופן התנהגותם: תוכנית לימודים רצינית, רצינות בלימודים, עמידה במשימות.
    הלימודים באוניברסיטה יתקיימו 3 סמסטרים בשנה (שני הסמסטרים הרגילים וסמסטר קיץ), כך שתוך שנתיים התלמידים יסיימו 6 סמסטרים, שמהווים תוכנית לימודים רגילה לתואר ראשון באוניברסיטה.
    כבר היום לומדים אלפי בני נוער במסגרות אקדמיות, בקמפוסים או באוניברסיטה הפתוחה, ובהצלחה מלאה. הם עושים זאת במקביל ללימודים בביה"ס התיכון, אך הם חייבים לתמרן בין הדרישות של מערכת החינוך הכופה ובין המסגרת האקדמית הפתוחה.
    תוכניות לימודים כאלה קיימות באוניברסיטאות, בעיקר לאנשי צבא בחופשת לימודים, שהצבא נותן להם תנאים שבחלקם נהנה מהם צעיר בן 16: פטור מבעיות כלכליות. לסטודנט נער יש יתרונות על אלו של אנשי הצבא: אין לו מחויבויות משפחתיות וחברתיות של מבוגרים.
    לתלמידים – סטודנטים צעירים אלה – לא תהיה בזה הכבדה, כי הם בגיל שבו הם עדיין סמוכים על שולחן הוריהם ויש להם את מקומם בבית. להבדיל מסטודנטים שמתחילים ללמוד אחרי שרות צבאי וטיול בחו"ל, כשכבר רכשו הרגלים חדשים ובית ההורים הוא כבר לא מרכז חייהם.
    גם מבחינה חברתית הם לא יינזקו, כי באוניברסיטה סמסטר הוא 13 שבועות. שנת לימודים מלאה עבורם תהיה 39 שבועות ובשנה יש 52 שבועות.
    כך, תלמיד שמשוחרר מבעיות קיום יכול להחזיק את החבל בשני ראשיו ולהגיע לתוצאות שעולות על אלה שיכול להגיע אליהן סטודנט מבוגר.
    גם המדינה תרוויח: לצבא יגיעו צעירים בוגרים יותר, משכילים ובעלי הכשרה טובה יותר, עם תעודות על כך. וגם יפחת הצורך בעתודה האקדמית.
    וגם, ייסגר הפער בין צעיר שחי בחו"ל ובין הצעיר הישראלי, שניהם יהיו בעלי תואר אקדמי בגיל 21. לצעיר הישראלי יהיה יתרון: הוא יהיה בוגר יותר, אחרי השרות בצבא.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s