בינתיים בסדר

ביום ראשון התחילו העבודות וביום שני כבר היו לשר התחבורה ישראל כץ מסקנות: "עבודות הרכבת הקלה החלו והשמים לא נפלו. אפילו התנועה זורמת". אם הקריטריון להכרה בטעות הוא נפילת השמים, יכולים כול חסרי האחריות בעולם להירגע. השמים לא נפלו בעבר, וכאשר יפלו כבר לא יהיה לנו זמן להתחשבן. אבל לא על השימוש במטפורות אני רוצה לדבר, אלא על הנטייה "לקפוץ למסקנות". שהרי המהירות שבה השר מבקש להפעיל את צפירת ההרגעה מזכירה את הבדיחה על האיש הנופל ממגדל אייפל: "איך אתה מרגיש?" צועק לו מישהו בקומה ה70. "בינתיים בסדר" עונה הנופל. התנועה זורמת. אם שר החוץ הסיני, ז'ו אנלי, חש בשנות השבעים של המאה ה20, ש"עדיין מוקדם לומר אם המהפכה הצרפתית הייתה הצלחה או כישלון", לשר התחבורה לקח 24 שעות להכריז שרואי השחורות טועים: בינתיים בסדר. התנועה זורמת. ומן "הבינתיים בסדר", קל לעבור לתחזית. על סמך הנתונים שהצטברו ב24 השעות הראשונות, אפשר לומר בביטחון שיהיה בסדר. עד מתי? בואו נדבר שוב כשהקרקע תיראה קרובה יותר. כשזה יקרה, סביר להניח שהרטוריקה המיניסטריאלית תתחלף מגינוי רואי השחורות למציאת אשמים שאינם השר (ההצעה שלי—השמאל).

הגישה הזאת (אם בשניה הזאת בסדר, יהיה בסדר לעד) מבטאת את גישת הממשלה למכלול הבעיות של ישראל. קחו לדוגמא את האלימות כלפי הקהילה הלהט"בית בישראל. בדיעבד, מתברר, יכולנו לדעת שזה יגמר לא טוב. השר גלעד ארדן הכריז, כי "אין ספק שהיה אפשר למנוע את רצח שירה בנקי". ואכן אפשר היה. העניין הוא שקשה היה לשרי הממשלה לראות לפני את הדברים שנעשו ללא ספק אחרי. נכון שרוצח שירה בנקי תקף את המשתתפים במצעד הגאווה באותו מקום, באותה צורה ומאותם מניעים שנים אחדות קודם. נכון שהוא השתחרר מן הכלא בלא להביע חרטה והסתובב ליד הצועדים כשידו תחובה במעילו. אבל עד שלא דקר את קורבנותיו הוא היה בסדר. לא הייתה סיבה לחשוב שלא יהיה בסדר לעד. אחרי פרץ האלימות האחרון, בבר נוער, הייתה תקופה שבה לא רצחו להטב"ים. היה בסדר ולכן ניתן היה להניח, על פי הלוגיקה הכצית, שיוסיף להיות בסדר. עד הפעם הבאה זאת אומרת, שבה יתברר, כי "אין ספק שניתן היה למנוע".

והדבר הנוסף שיתברר כי ניתן היה (ללא ספק) למנוע אותו, הוא רצח הפלסטיני הבא. כי איך אפשר היה לחזות את רצח עלי דוואבשה, כאשר אחרי רצח מוחמד אבו חדיר היה בסדר? ואיך נוכל לצפות את רצח הנשיא, כאשר אחרי ראש הממשלה היה בסדר?

מה שמאפיין את כל המקרים הללו הוא שאחרי כל אחד מחשבונות הנפש המתבקשים (חשבונאות הנפש היא מקצוע הפוליטי מרכזי בישראל) פתחנו דף חדש. בישראל הסקת מסקנות מסתיים תמיד באקט של אמנזיה קולקטיבית. העבר מת. שחר חדש ויפה הפציע. ובשחר החדש אין הסתה הנמשכת זה עשורים והקוראת לחיסולו של האחר או להשתקתו; בשחר החדש אין מיליציות לאומניות מזוינות, שיש להן נותני חסות ומשתפי פעולה בכנסת, בממשלה, בצבא, במשטרה ובתקשורת. בשחר החדש כל אחד מאינספור מעשי הנבלה הנעשים בשמנו ובחסותנו מעבר לקו הירוק הוא חדש לחלוטין, חריג גמור, שחייבים לסלוח עליו, משום שזאת תמיד הפעם הראשונה, בעוד שחטאי הצד האחר מתחילים תמיד באנטיוכוס ובטיטוס הרשע. ובשחר החדש אנחנו יודעים שלא יהיה רגע שבו האלימות כלפי פלסטינים תופנה כלפי יהודים (אם שמאלנים הם יהודים כמובן). איך אנחנו יודעים? כי עד עכשיו זה לא קרה. יהיה בסדר. התנועה זורמת.

התפרסם בידיעות אחרונות 5.8.15

1 reply »

  1. ממש יפה… (אף כי מעציב…)
    נזכרתי פתאום בקישון, עם כל הדינמיקה המעגלית הזאת… "וחוזר חלילה".
    (אולי זה גם בגלל ש"תעלת בלאומליך" מהדהדת ברקע…)
    שנתקשר אליו שיצחיק אותנו קצת, שלא נתעצב?…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s