בעיה

עם מי להזדהות? עם המהגרים מאפריקה ומן המזרח התיכון, שמנסים, כמעט בכל מחיר, להגיע למקום טוב מזה שבו הם חיים, או עם המארחים האירופים שחוששים כי גל המהגרים יטביע אותם, ויביא לקיצו את השגשוג, שהגיעו אליו בדי עמל? לפני זמן לא רב במיוחד היינו מזדהים אינסטינקטיבית עם המהגרים. לפני זמן לא רב כל כך היינו אנחנו המתדפקים על הדלתות—לא רק בזמן השואה, כאשר אשרת כניסה הייתה ההבדל בין חיים למוות, אלא גם לפניה. מאז המאה ה19 נהרו יהודים ממזרח מאירופה למערב. במובן הצר של המושג הם לא היו פליטים, אלא מהגרי עבודה. אפשר היה לחיות ברוסיה הצארית, אבל החיים בה היו עלובים, מבזים, ללא עתיד. הם חיפשו עתיד טוב יותר וכתמיד נתקלו בחומה של דעות קדומות—פרימיטיבים, בני דת מאוסה, עניים, לא נאמנים. היהודים, התריעו שונאיהם, יהרסו את החברה מבפנים. היהודים הם "בעיה". לא עבר זמן רב עד שהמערב התחיל למצוא אלף ואחת דרכים להגביל את ההגירה היהודית. השערים נסגרו ונותרו סגורים גם כשבאירופה עסקו במציאת "פתרון סופי" לבעיה היהודית. היום, לא עוד חסרי בית, עשירים יחסית ומשגשגים יחסית, קל לנו הרבה יותר להזדהות עם מגיפי השערים מאשר עם המתדפקים עליהם.

אבל הסיפור אינו פשוט כל כך. אי אפשר לבחון את הגל האדיר הזה של מהגרים מערבה רק במונחים של אמפתיה או היעדרה. נאיבי לחשוב שהמערב, שבע ועשיר ככל שיהיה, ובוודאי המצטרפות החדשות אליו, יוון ומדינות מזרח אירופה, יכול להכיל  את כל מבקשי המקלט. יש פשוט יותר אומללים ועניים ומדוכאים בעולם "השלישי" מכפי שהעולם השבע יוכל לקלוט. וגם מדינות שהיו יכולות לקלוט עוד מיליון, עוד שני מיליון, מהגרים אינן יכולות להתעלם מן העובדה שהמהגרים הללו אינם בני אדם "סתם". בני האדם הללו, שמצוקתם צריכה לעורר בנו אמפתיה, שמגיעים מאזורי אסון הומניטרי, מביאים אתם מן הבית שחרב את כל מה שהפך אותם ואת החברות שמהן באו למה שהם–בעיות, דפוסים תרבותיים, אמונות דתיות. גם לחברה הומניסטית ושוחרת טוב יש הזכות להגן על האיזונים הפנימיים שלה, על תרבותה, על המסורות שהפכו אותה למשגשגת וליציבה.

אבל גם לגלגל עיניים אי אפשר. המערב אינו יכול להתעלם מן האחריות שיש לו כלפי האנשים הללו. כולם מגיעים מאזורים שבהם למהלכיו הכלכליים והמדיניים של המערב הייתה השפעה עמוקה על חייהם. הוא גם אינו יכול להתעלם מן האידיאולוגיה ההומניסטית שלו כשזה נעשה לא נוח. אסונות הומניטריים דורשים התגייסות הומניטרית: החל בקליטת חלק מן הנמלטים בארצות עשירות, דרך מאבק נחרץ בסוחרי העבדים, וכלה בתכניות סיוע לפליטים בארצות הגובלות עם אזורי האסון ההומניטרי, שאליהן הם מגיעים בטרם ייעשו את דרכם למערב. פתרונות גלובליים לבעיה גלובלית. רק דבר אחד אסור לעשות: לאטום את הלב, לאטום את השערים ולקוות שהבעיה תיפתר מעצמה.

התפרסם בידיעות אחרונות 2.9.15

4 replies »

  1. השוואה ליהודים שהיגרו בתחילת המאה שונה, היגרו גם אירים ואיטלקים. אך הם לא נפלו על מערכות הרווחה והביאו ערכים שונים. הערבים של המגרב לא השתלבו במערב. וזה ההבדל

    אהבתי

  2. השאלה המתבקשת הינה היכן מדינות המפרץ העשירות , מדוע הן לא אוספות את הפליטים אל חיקן המדושנת? אחת ממצוות הקוראן הינה הצדקה, מדינות אלה ממלאות פיהן מים. מדוע כל האחריות המוסרית והכלכלית נופלת על אירופה?אנחנו כידוע רחמנים בני רחמנים (כך לפחות מקובל לחשוב) וזה אכן כואב מאוד לראות גופת ילד קטן על חוף ים כשדמיו זועקים מן הים.

    אהבתי

  3. השוואת ההגירה היהודית להגירה הנוכחית לא מתאימה. המהגרים מפקיסטן, סוריה ומדינות אפריקה ברחו ממדינותיהם שם רצחו מאות אלפים מבני עמם. המצב היום הוא פועל יוצא של התעלמות העולם כולו ממה שקרה באפריקה ויתר המדינות שרצחו המון מתושביהם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s