"המנהיג הרוחני" של איראן, חמינאי, הכריז ש"המשטר הציוני לא יתקיים עוד 25 שנים. אז הכריז. יכולת הניבוי של פוליטיקאים (ועוד יותר מזה של "מנהיגים רוחניים") היא לא משהו כידוע. אם המנהיג מודיע על תחילתו של עידן שלום "נצחי" (או אפילו בן 40 שנה), כדאי לבדוק את המקלטים; אם הוא מודיע על הקמת רייך בן אלף שנה, כדאי לעזוב את גרמניה. ג'ורג' וו. בוש מכריז אחרי כיבוש בגדאד, "המשימה הושלמה"? היכונו לעוד אלף משימות—בעצם לכל דבר מלבד שלמות. פוקויאמה מנבא את סוף ההיסטוריה? בדקו את פוליסת הביטוח שלכם. מנהיג ברה"מ ניקיטה חרושצ'וב מכריז ב1956, "ההיסטוריה לצידנו. אנחנו נקבור אתכם (את המדינות המערביות)"? היכונו לנפילת הגוש הקומוניסטי.
ההיסטוריה מלאה באנשים שהיו אמורים לראות נכוחה ולא הצליחו לראות מעבר לאף של עצמם. שלושה ימים לפני פרל הארבור הכריז שר הימיה האמריקני שהצי מוכן לחלוטין לכל אירוע ולא יופתע בשום תרחיש. דאריל זאנוק, מגדולי המפיקים של הוליווד, הודיע שהטלוויזיה לא תצליח לעורר עניין מעבר לשישה חודשים, כי "לאנשים יימאס מהר לצפות בקופסת דיקט מידי ערב." הנבואה של המנהיג הרוחני אמנם אינה ערובה לשלום המפעל הציוני (אפילו פוליטיקאים ומומחים פוגעים במטרה לפעמים; הטיפשות של מישהו אחר לא תמיד מגינה עליך מפני הטיפשות שלך), אבל צריך לראות את הדברים בתוך ההקשר הפוליטי-פסיכולוגי הראוי: תחזיות של מנהיגים הן בדרך כלל לא יותר מהבעת משאלה. הדובר היה רוצה שהעולם יתנהג על פי משאלותיו.
דא עקא שלעולם יש תכניות משלו. הוא לא מתנהל על פי משאלותיהם של מנהיגים, רוחניים ואחרים, אלא על פי מעשים. לעת עתה המעשים באיראן מציגים תמונה מורכבת הרבה יותר מדבריו של המנהיג הרוחני: ביום ד' אמר חמינאי כי איראן אינה מתכוונת לנהל עם ארה"ב שום משא ומתן לאחר הסכם הגרעין. הוא הזכיר כי האייתוללה חומייני הגדיר את ארה"ב כ"שטן הגדול" והוסיף: "האיראנים גירשו את השטן הזה, ואחרי שגירשנו אותו מהדלת אסור לנו לאפשר לו לחזור מהחלון". יש משהו מגוחך בהצהרה הזאת. מה זאת אומרת "לא תנהל שום משא ומתן לאחר הסכם הגרעין"? הלא הסכם הגרעין היה חתיכת משא ומתן מהותי ביותר. רק בישראל חושבים שהוא הסכם כניעה של המערב. באיראן ובחלקים רבים מן העולם רואים אותו כפי שהוא: כניעה איראנית ללחץ כלכלי מסיבי של העולם, כניעה שהביאה את הרפובליקה האסלאמית להסכים להתערבות מסיבית בענייניה "הפנימיים" (רק לשם השוואה, מדינת ישראל אינה מוכנה לשום פיקוח על פרוייקט הגרעין שלה, שעבר כבר מזמן—על פי מקורות זרים—את הסף האופרטיבי). אפשר לחשוב שהאיראנים השיגו הסכם טוב מבחינתם ואפשר לחשוב שההסכם מספק את האינטרסים המערביים (יש על זה ויכוח לגיטימי). קשה לטעון שאיראן חסמה את עצמה ממעורבות אמריקנית. חמינאי מגיף את החלון כשהדלת קרועה לרווחה. באיראן מתנהל מאבק פוליטי. הוא אמנם מתנהל מאחורי הקלעים, אבל לא צריך להיות איראנולוג כדי להבחין בתוצאותיו. הקו הנוקשה של חמינאי ואחמדינג'אד (אפס פשרות) ננטש בפועל. כדי להשתיק את קולותיה הצורמים של המציאות הזאת צריך המנהיג הרוחני לצעוק בקול רם יותר את הסיסמאות הישנות.
הוא לא היחיד כמובן. במדינת ישראל ראש הממשלה נתניהו מראה לנו שעצימת העיניים ובלבול בין הבעת משאלות למדיניות היא לא טריק שרק מנהיגים רוחניים מכירים: מזה שנים נתניהו רואה שהמדיניות האיראנית שלו קורסת (הסטירה האחרונה הגיעה אתמול מן הסנאט). אז רואה. זה גורם לו לחשב מסלול מחדש? חס ושלום. הוא פשוט צועק בקול רם יותר את הסיסמאות הישנות.
התפרסם בידיעות אחרונות 10.9.15
הבלוג של אביעד קליינברג 
כל זה נכון, אבל האם יש מישהו שיכול לומר שהוא בטוח שעוד 25 שנה( או 50) עדיין נהיה פה? אנחנו הולכים על קצה הסכין מאז 1948 ומי יודע מתי ניפול ממנו. אם משום שנישאר בשטחים או נעזוב אותם. חייבים לרדת ממנו ולפתור את הבעיה המדממת עם הפלשתינאים. אחרת, במוקדם או מאוחר נבואתו של חמנאי תתגשם
אהבתיאהבתי
לאילן מאילנה ולכל מי שיקרא, אתה כל כך צודק בעיית הפלשתינאים חייבת להיפתר ומהר. אנחנו האומה השנואה בעולם ואנחנו לא תורמים כהוא זה כדי לשנות את זה. קל לומר זו אנטישמיות ולהתקרבן כי זה פותר לרבים מאיתנו בעיות מוסריות, אם בכלל בעיות אלו מעסיקות אותם. אך לא רק זה. רק אתמול קראתי על כשלושים אלף עולים שהגיעו לארץ ולא משנה מהן הסיבות שהם באו הנה, אך, מה אנחנו מציאים או מבטיחים להם: מלחמות אין קץ, יוקר מחייה גבוה, גזענות ומדינה ההופכת קיצונית בכל תחום, אז יגידו לנו: אבל, ראו כמה אנחנו מצטיינים בהיי טק, נו באמת, כמה זמן זה ימשך עם ההדרדרות בחינוך (בנט יכול לדבר עד מחר על החמש יחידות מתמטיקה זאת כאשר הוא מעביר תקציבים למקומות הלא נכונים וזאת בלשון המעטה). בכלל מה זה השרים המגוחכים שאינם מבינים כהוא זה בתחום עליו הם ממונים ודוגמאות יש לצערי בשפע.
אהבתיאהבתי