היעדר הסדר כאיום קיומי

הניסיון המאורגן להשתיק את אירגוני זכויות האדם בישראל מסוכן לדמוקרטיה ויש להילחם בו. אבל אסור שהדיון באירגוני זכויות האדם, חשוב ככל שיהיה, ישכיח מאתנו את הדיון שאיננו מתנהל כאן—הדיון במתווה המדיני שיביא להסדר בינינו לבין הפלסטינים. כי גם אם ישראל תחדל מהפקעות קרקעות וממעצרי שווא ומהפעלת כוח מוגזמת, הבעיה המדינית לא תיעלם ובאין פתרון לבעיה המדינית, יחזרו אלינו, בזחילה או בריצה, גם מעשי הדיכוי ושלילת הזכויות. הפרת זכויות האדם בשטחים אינה המחלה, אלא הסימפטום. כשהגוף חולה, גם משככי כאבים ורטיות אינם חסרי ערך. אבל המחלה, השליטה בעם הפלסטיני בשם עקרון האין-ברירה/ אין-פרטנר, לא נפתרת על ידי בליעת משככי כאבים. אלא שבמדינת ישראל המחלה מוצגת כחשוכת מרפא. לא משנה מה נעשה, אומרת מכונת התעמולה הממשלתית, הפלסטינים ירצו לרצוח אותנו. במילים אחרות, הממשלה מייצגת קו הקובע כי אין למחלה פתרון ועל כן הטיפול בסימפטומים (הטרור) הוא הדרך היחידה. התגובה למדיניות ההכחשה הזאת אינה יכולה להתמקד בדרכי הטיפול (האם הכיבוש הישראלי "נאור" דיו). היא צריכה להתייחס לשורשי הדילמה, למדיניות הסירוב הישראלית. אני מציע אפוא מספר נקודות לדיון.

  • התפיסה שמייצג ראש הממשלה נתניהו היא ששום דבר לא בוער. אנחנו יכולים להימנע ממהלכים מדיניים, משום שהצד השני "לא בשל", לא "שוויצרי" דיו. אפשר לחכות עד שהצד האחר יבשיל. הטענה הזאת מתעלמת מן העובדה שהמציאות בשטח אינה קופאת על שמריה. לא נכון שלממשלת ישראל אין מדיניות. יש לה מדיניות של הכפפת שיקולי הביטחון (שהסדר מדיני הוא חלק מהם) ל"מפעל ההתנחלות". בפועל המדיניות הזאת מביאה למצב שבו הפתרון המדיני היחיד יהיה מדינה דו לאומית או משטר אפרטהייד, שבו חיות זו לצד זו אוכלוסיה בעלת זכויות ואוכלוסיה נעדרת זכויות. שתי האפשרויות הן אסון, מדיני וחברתי. יתרה מזאת, לישראל יש חלון הזדמנויות של נכונות אזורית ליצור קואליציה נגד האסלאם הרדיקלי. המחיר של הצטרפות לקואליציה כזאת, לא רק בצורה של שתוף פעולה בטחוני, הקיים בפועל, אלא של הענקת לגיטימציה גורפת לישראל, הוא פתרון לבעיה הפלסטינית. חלון ההזדמנויות הזה ייסגר בשלב כזה או אחר, משום שתמצאנה דרכים להסתדר בלעדינו. במילים אחרות, בוער.
  • התפיסה שהצד הפלסטיני מעוניין בחורבננו ורק בחורבננו מתעלמת מן הדינמיות של היחסים עם הפלסטינים. כיוון שישראל מציגה עמדה של סרבנות-הסדר נחרצת, המענה הפלסטיני, לפחות ברמה של דעת הקהל הפלסטינית, הוא רדיקליזציה המונעת הסדר. זאת טענה כוזבת. הרשות הפלסטינית (העוברת דמוניזציה מכוונת על ידי נתניהו) דוחה, מסיבותיה, את הפתרון הרדיקלי (טרור, מלחמה טוטאלית). היא משתפת פעולה עם ישראל ודוגלת בהסדר מדיני. נכון שהעמדה הזאת אינה פופולרית בסיטואציה שבה ישראל מעמיקה את הכיבוש, אבל הסדרים נחתמים בין אליטות פוליטיות ולא בין עמים. על אף שהרשות הפלסטינית מייצגת רק חלק מן האליטה הפלסטינית, היא זוכה להכרה בינלאומית כגורם שיש לו לגיטימציה להגיע להסכם בשם הפלסטינים. האם סביר שיום אחרי חתימת ההסכם, יעלו ברשות כוחות האסלאם הרדיקלי? גם אם נתעלם מן האפשרות שהציבור הפלסטיני יתמתן, התשובה היא שלילית. המדינה הפלסטינית לא תתקיים בואקום ולא תיהנה מאי-תלות מוחלטת בסביבתה. יש יותר מידי כוחות (ובראשם ישראל) שימנעו התפתחות כזאת. למה זה קרה בעזה? כי עליית החמאס שירתה אז לא מעט גורמים באזור (ביניהם, אגב, גם גורמים בישראל). זה לא המצב כיום.
  • הכיבוש אינו רק שליטה בשטח. הוא שליטה באנשים. ישראל סיפחה את השטח, אבל לא את האנשים. הפלסטינים החיים בשטח אינם זוכים לזכויות אזרח ובמידה רבה נשללות מהם גם זכויות אדם בסיסיות. זוהי לא רק בעיה של תדמית, אלא בעיה ערכית אמתית, שלא תיפטר ע"י הפיכת השליטה הזאת ליותר "נאורה". שלילת זכויות ונאורות לא הולכות ביחד. העוינות ששלילת הזכויות הזאת מעוררת גם בקרב ידידינו תתרגם, במוקדם או במאוחר, למעשים. התמשכותה ממוטטת את ערכי היסוד של החברה הישראלית.

פורסם בידיעות אחרונות 27.1.16

8 replies »

  1. תמשיך במלאכת הקודש. קול קורא במדבר, קול התבונה וההגיון.
    שאלה קשה: בעיתון בו אתה כותב, בעמוד הראשון, מרוחה הבוקר כותרת בומבסטית "חוצפת המזכ"ל" ותחתיה כי הוא אמר שטבעי להתנגד לכיבוש (לא זוכר את הנוסח המדויק). מה דעתך על כותרת זו? כשלעצמי, קטונתי מלהבין מה כל כך חצוף בדברי המזכ"ל ועל שום מה ולמה חדוות ההתקרנפות הזאת.

    אהבתי

    • מסכימה איתך בהחלט להשתיק את ארגוני זכויות האדם היא מסוכנת לדימוקרטיה אבל מה שארגוני זכויות האדם אומרים מסוכן באלפי אחוזים לקומה של ישראל ולכל יהודי בעולם. רק היום מצאתי פוסט של משווה אותנו לנאצים..לנאצים אתה מבין אץ החומרה
      באשר לפתרון הפלסטינאי יש פתגם שאומר "חכם לומד נסיון ורואה את הנולד". אז כן יש למדנו מהנסיון: כשארגון טרור השתטלת על לבנון ונלחם בנו. ואנחנו עדיין סובלים על זה שהחזרנו את עזה-חבלה טילים מלחמות.
      וכן אנחנו רואים הנולד, במצב היום ארגוני טרור משתלטים על כל המדינות מוסלמיות ולא צריך להיות נביא כדי לחזות שהם השתלטו גם על מה שאתם רוצים שיהייה מדינת פלסטין. יתעללו בנשים, יהרגו את הגברים ויתקיפו אותנו
      ואתם שקוראים לעצמכם ארגון זכויות האדם אם במקום להמריד נגדינו את הערבים הגרים בישראל ותלמדו אותם לחיות איתנו בשקט מצבם יהייה הרבה יותר טוב ממה ממצבם של הרבה מוסלמים מחוץ לישראל

      אהבתי

  2. האם הימין מחכה לנס שיסלק את הפלסטינים מפלסטין? זהו ״הפתרון״ היחידי שהימין מוכן לאמץ. לא סיפוח, לא שתי מדינות, רק היעלמותם של הפלסטינים מא"י.

    אהבתי

  3. היי אביעד, תודה על המאמר, כמה שאלות –

    1. המבחן להצלחת ההסכם היא בעיניך הסבירות שיחזיק מעמד זמן קצר לאחר חתימתו? מה עם הטווח הקצת יותר רחוק? האם יהיה ניתן לאורך זמן למנוע בחירות דמוקרטיות במדינה החדשה? איך ישראל אמורה להשפיע לאורך זמן על היציבות ברשות בלי לשלוט בשטח? איזה גורמים אחרים יעזרו לאורך זמן לדכא את האיסלאם בגדה ואיך הם יעשו את זה?

    2. יותר ממאבק באיסלאם רדיקלי, יש באזור מאבק בין 2 זרמים של איסלאם, אתה מציע בעצם להצטרף לקואליציה של אחד מהם כדי לקבל ממנו הכרה? למה זה כל כך בוער שסעודיה תשלח לפה שגריר?

    3. הידידים שלנו בעולם מוטרדים לא פחות מהמצב בעזה מאשר מהמשך הכיבוש בגדה, חמאס מוכיח מדי שנתיים שההרס וההרג שאנחנו זורעים ברצועה לא באמת מרתיע אותו לאורך זמן, והוא מסרב לשחק לידיים שלנו ולשבת בשקט מתוך אמונה שקיים כביכול ״מאזן אימה״ בינו ובין ישראל. מה יקרה בפעם הבאה שהוא יחזור לירות? איך נגיב ומי מידידנו בעולם יזכור אחרי שנגיב שעשינו פעם הסכם ופינינו התנחלויות בגדה?

    4. אתה מסכים שיש הבדלים גדולים, גם ברמה המוסרית וגם ברמה הפרגמטית, בין סוגים שונים של שליטה באוכלוסיה? או שכיבוש הוא תמיד כיבוש, וזה לא משנה אם הוא מתנהל בשיטות של גרמניה במזרח אירופה במלחמת העולם השניה או של בריטניה בסרי לנקה באותה תקופה?

    5. יש היום מדינה דו לאומית בישראל, זה אסון? למה לקלוט לתוכה עוד ערבים יהיה אסון?

    6. האם עשינו אי פעם ניסיון רציני לקרב בין 2 האוכלוסיות? למה לא לעשות אותו? אפילו היום, בלי לוותר על השאיפה לסיים את הכיבוש או להתחייב לפתרון פוליטי כזה או אחר, איפה הסיכון?

    אהבתי

    • 1. לפי העקרון שלך–ביטחון לנצח–לא היינו חותמים על הסכמים על מצרים ועם ירדן. ההיסטוריה מלמדת, שגם אימפריות כמו ברה"מ, ולא רק כוחות קטנים, מתפרקות לעתים או משנות את אופיין. אז לא לחתום על שום הסכם? מעבר לזה אני מזכיר לך שבניגוד להסכם עם תורכיה או סין, פלסטין תישאר מדינה שיש לנו בה שליטה משמעותית. מדינות חזקות משפיעות על מדינות חלשות. זה טיבו של עולם. יש סיכון, אבל הוא סביר.
      2. שום דבר לא בוער חוץ מהרחבת ההתנחלויות. השגריר של סעודיה לא חשוב לי כשגריר. ברית עם הכוחות המתונים באיסלאם חשובה לי. היא תעניק לנו לגיטימציה גורפת ותאפשר בריתות גלויות, מסחר ודיאלוג מדיני. עצמתה של מדינה נמדדת בכל אלה ולא רק בדיוויזיות שלה.
      3.לחמאס אין אף בעל ברית בעולם, מלבד איראן ואולי תורכיה. הטענה שהעולם תומך בחמאס מגוחכת. לישראל אין אינטרס קיומי לעקור את החמאס מעזה. לו היה לה, הייתה עושה זאת.
      4.יש הבדלים. אנחנו יותר טובים מהנאצים. אני לא מבין מה זה פותר. אנחנו חיים בעולם פוסט-קולוניאלי שאינו סובל קולוניאליזם.
      5. ישראל היא לא מדינה דו לאומית. בגבולות 67 היא מדינה עם מיעוט ערבי. מחוץ לגבולות 67 אין לערבים זכויות. זה לא יוכל להימשך לנצח. האופציות הן מדינה דו-לאומית (אין דוגמא אחת בעולם שזה עובד) או אפרטהייד. שתיהן גרועות.
      6. צריך לקרב, למשל להשוות את זכויות הפלסטינים בשטחים לזכויות המתנחלים. אתה רואה את זה קורה?

      אהבתי

      • לגבי עזה, השנאה ההולכת וגוברת של מוסלמים ברחבי העולם והדלגיטימציה ההולכת וגוברת של ישראל במערב מושפעות יותר מהתמונות ממנה ופחות מדיווחים על הפרת זכויות אדם בגדה. גם הידידים שלנו בעולם לא מקבלים את התקיפות שלנו בעזה, וזה לא אומר שהם תומכים בחמאס. לימין בישראל יש אולי אינטרס לשמר את המצב הנוכחי, אבל לשמאל?

        לגבי ההסכם בגדה, כשאתה מדבר על שליטה משמעותית אתה מתכוון שצה״ל יוכל להמשיך לפעול ברמה כזאת או אחרת בגדה? אני לא בטוח שתצליח למצוא איזשהוא מנהיג פלשטיני שיחתום על הסכם כזה, אבל אין לי התנגדות לניסיון. הניסיון לשכנע את רוב הציבור הישראלי להצביע למפלגה שהשגת הסכם היפותטי כזה עומדת בראש סדר היום הפוליטי שלה נראה לי כרגע חסר סיכוי.

        בינתיים יש דברים הרבה יותר פשוטים שנראים לי הרבה יותר חשובים לעשות, למשל לגבש קואליצית שמאל/מרכז שתעצור את ההשקעה והבניה בהתנחלויות, ותקל על חיי היום יום בגדה, זה אומר מבחינת ידידנו בעולם שאנחנו נסוגים מהפרויקט הקולוניאלי ושואפים להגיע להסדר בעתיד.
        בתוך מחנה השמאל, נראה לי חשוב שנתחיל להכיר בזה שאנחנו חיים במקום שיש בו גם הרבה ערבים ואולי כדאי שנתחיל לנסות להתקרב אליהם. זה אומר למשל לשלוח את הילדים שלנו לבתי ספר דו לשוניים/לאומיים, ללמוד ערבית בעצמנו, לנסות לשלב כמה שיותר ערבים במעגל החברים שלנו ובמקומות העבודה שלנו ולנסות להשפיע על כל מי שאנחנו מכירים לעשות את זה גם. זה יכול לעשות רק טוב (בכל תסריט שהוא נצטרך להמשיך לחיות בשלום עם המיעוט הערבי בגבולות 67), אז למה לא בעצם?

        אהבתי

  4. היי אביעד, רציתי להודות לך שוב על 2 המאמרים האחרונים, הם גרמו לי לחשוב הרבה בשבועיים השונים ולבחון מחדש את התפיסות הפוליטיות שלי.

    אחרי כמה ימים של מחשבה הבנתי שאני מסכים איתך והפער העיקרי בינינו הוא בעצם טקטי, איזה שינוי פוליטי אפקטיבי של המצב הקיים הכי ראלי להשגה כרגע.

    אני חושב שהמצב מחייב שנלכד את השורות כמה שיותר מהר ונפעל ולא נתקע יותר מדי בתוך ויכוחים פנימיים. אז ניסיתי להתחיל לחשוב איך אפשר להביא לשינוי של התודעה הפוליטית בישראל כך שתתאפשר בחירת ממשלה שתחתום על הסכם לסיום הסכסוך בינינו לבין הרשות.

    זה מה שחשבתי בינתיים שיוכל לעזור –

    בימים שלפני הבחירות היה ארגון כלשהוא ששלח אנשים שעברו מבית לבית באזור המרכז וניסו לדבר על הצורך בשינוי השלטון. את הפעילות הזאת צריך לעשות עכשיו, האנשים שיעשו את זה צריכים לעבור הכשרה מקיפה לפני שיתחילו בפעילות, המטרה שלהם, עליה הם גם יכולים להצהיר בלי בושה היא לקרב אנשים להבנה שצריך לעשות שינוי שיביא לסיום הסכסוך, בעקבות מה שקורה בזמן האחרון טבעי שחלק מהדיון יהיה סביב מקורות המימון של הארגון. הפעילים יוכלו להצהיר בלי בושה שהם מאמינים שמדובר באיום קיומי, פיקוח נפש, ולכן הארגון מגייס כסף למימון פעילותו מכל גורם כלשהוא שמוכן לתרום לו.

    שאר הדיונים יכולים להתמקד בשינוי אמונות יסוד בציבור הישראלי –
    שאין פרטנר, שהמוסלמים מצווים ממילא על פי הקוראן לרצוח את היהודים, שאירופה והעולם מונעים על ידי אנטישמיות ואנטי ישראליות, שהסכם יתן רוח גבית לטרור וחמאס ישתלט על השטח, שהפלשטינים הם חיות אדם מלאות שנאה, שהם לא יסתפקו בגבולות 67 ולא יפסיקו להאבק עד שיסלקו אותנו מפה ואין ברירה אלא להלחם בהם, ששמאלני = בוגד ו/או פרו פלשטינאי/אדם שרגיש יותר לסבל הפלשטיני מלסבל היהודי וכו וכו. זה צריך להיות מגובה במצגות וסרטונים קצרים ועשויים היטב שמדגימים את התפיסה שלנו. במקרה שיתעוררו טיעוני נגד הפעילים צריכים להיות מצוידים בתפיסה היסטורית מגובה בשפע של מידע שניתן לאשש בקלות ומאפשר לסתור אותם עם זאת צריך לגבש טקטיקה כלשהיא לפעילות השכנוע/השפעה הזאת שתמנע גלישה להתנצחויות עקרות שרק מובילות את הצד השני להתבצר בעמדתו. כל שיחה צריכה להתבצע קודם כל מתוך הבנה מלאה של הצד שמדברים איתו, במה הוא מאמין, ומה הערכים שלו, עד כמה אפשר לחזק בו נטיות הומניסטיות, איזה מידע שהוא יחשף אליו על מה שקורה בשטחים יעורר בו התנגדות ותחושה שמי שהוא מדבר איתו אנטי ישראלי במידה שתמנע כל המשך של דיון פרודוקטיבי וכו. המטרה צריכה להיות להבין את מי שמדברים איתו, לנסות להקשיב לו כמה שיותר, ולהזיז אותו קצת שמאלה או לגרום לו להטיל ולו לרגע ספק בדברים שהוא האמין בהם, או לחזק ספק קיים ונטיות מנוגדות חבויות.

    במקביל לפעילות הזאת, צריכים להפתח דוכנים ובתים/ביתנים ברחבי הארץ ובחו״ל, באתרים בהם ישראלים צעירים מטיילים אחרי צבא. כאן אנחנו אולי יכולים ללמוד קצת מארגונים כמו חב״ד על פעילות מסיונרית. לכולם ברור שהארגון מסיונרי, ולמרות זאת אנשים הולכים לסניפים שלו בחו״ל, כדי לפגוש קצת ישראלים ולשמוע קצת עברית, לקבל ארוחה טובה, לנהל שיחות בכיף, ולהרגיש קצת בבית. רוב הפעילות היא חברתית/קהילתית נטו ולמרות שלכולם ברור שיש מניע מסיונרי ברקע, האנשים האלו מצליחים אכשהוא להחדיר אותו בין לבין, בלי להתבייש ובלי לעורר אנטגוניזם. זה בדיוק מה שהייתי רוצה שיקרה בבתים/דוכנים/ביתנים שלנו. במקביל גם הגורמים בתקשורת שמעוניינים בשינוי פוליטי יעברו לשים את הדגש פחות על מתקפות אישיות, מצגי ייאוש ולעג לשלטון הקיים. (את זה כבר ניסינו וזה לא עובד), לעידוד המחנה לפעילות וולנטרית מהסוג שציינתי ואמונה בהכרחיותה ובאפשרות ההצלחה שלה (עיתונים כמו הארץ יכולים לעשות את זה), ובחשיפה של הציבור ליותר ויותר מידע שיוכל לגרום לו לשנות את אמונות היסוד שהזכרתי (גורמים שמעוניינים בשינוי בעיתונים עם תפוצה פוליטית יותר רחבה ומגוונת כמו ידיעות אחרונות ומעריב יוכלו להתמקד בזה).

    אמשיך לנסות לחשוב על רעיונות בתקווה שאמצע משהו שיש בו משהו ושמישהו שקורא פה ויש לו יכולת להשפיע ולהוביל להרמת פעילות כזאת יעשה עם זה משהו.

    אשמח מאוד גם לשמוע את המחשבות שלך ושל קוראים אחרים בנושא.

    אהבתי

  5. נ.ב

    הסרטונים/והמצגות שהזכרתי צריכים להיות כמובן זמינים גם ביוטיוב ואפילו ממומנים כפרסומות שם ו/או להיות חלק מקמפיין פרסום נרחב בכל הערוצים המסחריים. עיתונים יוכלו להתמקד גם בראיונות עם מנהיגים פלשטיניים ומנהיגים מהעולם שניתן להפיק מהם כותרות שיערערו את אמונות היסוד שהזכרתי. הפעילות הזאת צריכה להתחיל מוקדם ככל האפשר, ולהמשך באופן רציף עד לבחירות הבאות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s