ועדת "האתיקה" של הכנסת: בעד סחר בגופות ובעד סתימת פיות

גופות:

מדינת ישראל אינה אמורה לסחור בגופות. היא עשתה זאת בעבר—הגופות שלהם (וגרוע מזה, הלוחמים החיים שלהם) בתמורה לגופות שלנו. זאת הייתה מדיניות מוטעית ומזיקה. במאבק מזוין המטרה היא להוציא מן המשחק את מי שמסכן אותנו. המתים, שלנו ושלהם, יצאו מן המשחק. מידת האנושיות מחייבת העברתם למשפחותיהם לקבורה. זה נכון לגבי מתיו של האויב וכמובן גם לגבי מתינו. אם אנחנו דורשים את גופות חיילינו ללא תנאי, עלינו להחזיר גופות, מחבלים ולא מחבלים, ללא תנאי.

יש פיתוי גדול להעמיד תנאים ולהשתמש בגופות כקלפי מיקוח, במיוחד כאשר הצד האחר מנסה לעשות בהן שימוש כזה. צריך להתגבר על הפיתוי הזה. בין אם אנחנו הצד עם "הקלפים" הטובים יותר או פחות, עצם ההשתתפות בסחר החליפין הזה מעניקה לו לגיטימציה שאין להעניק לו. יתרה מזאת, הניסיון מלמד שאנחנו נוטים, מסיבות תרבותיות וחברתיות, למצמץ ראשונים. גם לו היה מדובר במשחק לגיטימי (ואני סבור שהוא לא), זהו משחק שאנחנו מפסידים בו; מוטב אפוא להימנע ממנו. צה"ל, יאמר לזכותו, אימץ את התובנה הזאת. הוא בעד להחזיר גופות ללא תנאי. המשטרה (בגיבוי השר לביטחון פנים, גלעד ארדן) מעמידה תנאים מתנאים שונים. תקבלו את הגוויות רק אם תתחייבו לנהל את הלוויה בדרך שמקובלת עלינו. זוהי טעות. את הגוויות צריך להחזיר ללא תנאי. איך תתנהל ההלוויה? זאת שאלה שכוחות הביטחון אמונים על הטיפול בה גם במקרה שהגוויות אינן מצויות בידינו. אני חוזר: כל מעשה הנותן את הרושם שמדינת ישראל סוחרת בגוויות (ולא משנה עם המחיר שהיא גובה הוא בגוויות חיילינו או בוויתורים כלשהם) פסול.

בל"ד:

השערורייה האחרונה של חברי הכנסת מתנועת בל"ד קשורה ישירות לעניין הגופות. וועדת האתיקה של הכנסת החליטה פה אחד לקרוא לממשלה לא להחזיר את גופות המחבלים שטרם הושבו למשפחותיהם. במקביל השעתה לארבעה חודשים את שלושת חברי הכנסת שנפגשו עם משפחות המחבלים. בנימוקים נטען ששלושת חברי הכנסת המושעים עמדו דקה דומייה לזכר המחבלים. אני חושב ששתי ההחלטות מוטעות: הראשונה מן הסיבות שמניתי לעיל, השנייה משום שאין זה תפקידה של הכנסת לקבוע אמות מידה אתיות להתנהגות שהיא במובהק פוליטית. אני לא משתגע על בל"ד. מדובר בתנועה שאידיאולוגית כופרת בלגיטימיות של רעיון המדינה היהודית, יהיו אשר יהיו גבולותיה, ושטקטית נוקטת בדרך של יצירת פרובוקציות. הפרובוקציות של בל"ד אינן משרתות (לדעתי) לא את הכלל (הן אינן מעוררות דיון אמתי, אלא רק רתיעה) ולא את המגזר שאותו הן אמורות לשרת (הן מעודדות התבדלות בשם חזון אוטופי). על העניינים האלה אפשר להתווכח. על מה אי אפשר להתווכח? על כך שבל"ד היא תנועה הפועלת במסגרת החוק, תנועה שעברה שוב ושוב את רף הלגיטימיות שהציבו רשויות המדינה. חברי הכנסת של בל"ד, תהיה דעתי האישית עליהם אשר תהיה, נמצאים בכנסת בזכות ומייצגים בה עמדות שאמנם אינן מקובלות על הרוב, אבל גם אינן מוגדרות כאסורות. כיוון שכך, הם זכאים לכל ההגנות שהחוק מעניק לנבחרי הציבור. ההגנות הללו כוללות את הזכות לומר דברים ולעשות מעשים שהם לצנינים בעיני הרוב. המבחן האמיתי של דמוקרטיה אינו בהגנה על מי שחביב על הציבור, אלא על מי שמאוס בעיניו. זה לא כולל תמיכה בטרור, משום שהטרור הוא עבירה על חוקי המדינה. זה כן כולל את הזכות לבקר את משפחות המחבלים, וכן, גם את הזכות לעמוד דקה דומייה לזכר המתים—ודאי אם מקבלים את טענת חברי הכנסת מבל"ד שלא הייתה במעשה הזדהות עם מעשיהם, אלא רק מתן כבוד למתים על פי הנוהג המוסלמי. זכותם של חברי הכנסת האחרים להסתייג ממעשיהם ולגנות אותם, זכותם לסרב לשתף אתם פעולה. לא זכותם לסתום להם את הפה. זה מה שוועדת האתיקה של הכנסת עשתה.

התפרסם בידיעות אחרונות 10.2.16