לחד"ש ולבל"ד חסרות צרות

הפעילות בזירה הפוליטית אינה מועדון ויכוחים פילוסופי. מי שפועל בזירה הזאת אינו יכול להתעלם מן האפקט שיש לדבריו ולמעשיו על קהל שאינו אוהד ושאין לו סבלנות לניואנסים. בפוליטיקה משלמים מחיר כבד על אוטיזם. הדוגמא הבוטה ביותר לאוטיזם פוליטי היא ההודעות של סיעות חד"ש ובל"ד בגנות מועצת מדינות המפרץ הפרסי, שהגדירה את חיזבאללה כארגון טרור. אפשר להתווכח על השאלה אם חזבאללה הוא ארגון טרור, כלומר ארגון שהכלי שלו להגשמת מטרותיו הוא פגיעה בחפים מפשע. המתנגדים להגדרת חזבאללה כארגון טרור, יטענו שרוב פעולותיו של הארגון לא נועדו לפגיעה בחפים מפשע, אלא בכוחות מזוינים אחרים, מה שהופך אותו לארגון של התנגדות מזוינת. הפגיעה באזרחי ישראל באמצעות ירי רקטות נתפסת בעיניהם כלא-שונה מהפצצות ישראליות שהביאו לפגיעה באזרחים רבים. אני חולק על העמדה הזאת. האירגון אחראי על מספיק אירועים של פגיעה מכוונת בלא חמושים (החל מן הפיגועים בבואנוס איירס דרך רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל חרירי וכלה בפיגוע האחרון בבולגריה) כדי להצדיק את הגדרתו כאירגון טרור. אפשר לא להסכים אתי. אלא שספק אם שאלת ההגדרה הפורמלית היא העומדת כאן על הפרק. הגינוי של מדינות המפרץ, בהשראת  סעודיה, הוא מהלך פוליטי הקשור יותר לפעילות חיזבאללה בסוריה מאשר לפיגועי הטרור שלו. מהלכים פוליטיים דורשים תגובה פוליטית. התגובה של מפלגות חד"ש ובל"ד הייתה איוולת פוליטית. הבעיה של רוב הישראלים בנוגע לחיזבאללה אינה אם טרור הוא דרך הפעולה העיקרית שלו, אלא, שבין אם הוא ארגון טרור ובין אם הוא ארגון צבאי או אפילו מדינה, חיזבאללה דוגל בחיסולה של מדינת ישראל. ההודעות שפירסמו אנשי חד"ש ובל"ד מדברות על ההצהרה של מדינות המפרץ כתמיכה בכיבוש. כיוון שחיזבאללה מתנגד לכיבוש, כל פעולה המחלישה אותו תומכת בכיבוש.  השאלה כמובן היא איזה כיבוש. ההודעות של חד"ש ובל"ד מהללות את ההתנגדות של חיזבאללה לכיבוש הישראלי של דרום לבנון. העניין הוא שהכיבוש הזה הסתיים. ישראל אינה שולטת אפילו בסנטימטר אחד של אדמה לבנונית. חיזבאללה תומך גם בסיום הכיבוש הישראלי של אדמות פלסטיניות. דא עקא שחיזבאללה אינו מסתפק בשיבה לגבולות 67. האירגון האיסלאמיסטי הזה, דוגל בסילוק הישות הציונית מכל האדמות הערביות, בחיסול "הגידול הסרטני" הציוני שפשה, לדעת אנשי חיזבאללה, בגוף האומה הערבית. אפשר להסתייג ולומר, כפי שניסו לעשות אנשי חד"ש ובל"ד, כי הסיעות הללו אינן תומכות בכל הפרוגרמה הפוליטית-צבאית של חיזבאללה, אלא רק בחלק הרלוונטי לפלסטינים. אני חושש שהטיעון הזה לא ממש עובד. גם קוריאה הצפונית מתנגדת לכיבוש (כפי שמתנגדות לו, להלכה לפחות, רוב מדינות העולם). האם היו חברי חד"ש ובל"ד מכריזים בשל כך על התנגדות לסנקציות על צפון קוריאה? כנראה שלא. לא נותר במקרה זה, אלא להסכים עם ראש הממשלה נתניהו, שתהה אם חברי הכנסת של חד"ש ובל"ד "נפלו על השכל". כי מעבר לדקויות הפילוסופיות (כן ארגון טרור, לא ארגון טרור) ומעבר לתהיות הפוליטיות (מה בער לכם להגיב על החלטת מדינות המפרץ? איזו השפעה יש להחלטה הזאת על חייכם ועל חיי האזרחים שהצביעו עבורכם? ואם היו מדינות המפרץ מכריזות שחיזבאללה הוא המקבילה האסלאמית לויצ"ו, זה היה משנה ולו פסיק במדיניותה של מדינת ישראל?) עומדת שאלת השכל הישר הפוליטי. חברי הכנסת הערבים במדינת ישראל מואשמים שוב ושוב בתמיכה באויביה ובהצדקה, במפורש או במשתמע, של השימוש בטרור. הדבר האחרון שהם צריכים לעשות הוא להוסיף שמן למדורה המרושעת הזאת. יש מספיק מעשי עוול והבלים תוצרת בית שראוי וצריך להיאבק בהם. יש מספיק חסרי ישע מקומיים שצריך להגן עליהם מפני זדון וטמטום מקומיים. אתם, לא מועצת גדולי התורה המתבקשת לפסוק הלכות לעולם כולו. אתם פוליטיקאים, שתפקידם לשרת את שולחיהם. לא יודע מה עבר לכם בראש, אבל זה עתה עשיתם להם שירות דב.

התפרסם בידיעות אחרונות 9.3.16