קפיטליזם חזירי: יוסף והחירות האבודה

joseph-and-pharaohהימים ימי הפסח, ימי ההדחקה וייפוי הזיכרון ההיסטורי. אבל הטקסט המקראי אינו מייפה. הנה לפניכם החלק שאינכם זוכרים, כשאתם חושבים על יוסף (חלומות, אשת פוטיפר, הצלחות במצרים, שיבת האחים), החלק המתאר איך כדרכם של קפיטליסטים חזיריים, יוסף שולל מאנשים את חירותם בתמורה למזון:

"ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב. וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים, ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה. ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען, ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמור: "הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף".  ויאמר יוסף: "הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם, אם אפס כסף". ויביאו את מקניהם אל יוסף וייתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמורים, וינהלם בלחם בכל מיקנהם בשנה ההוא.

ותיתם השנה ההוא, ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו: "לא נכחד מאדוני, כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדוני. לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוויתנו ואדמתנו. למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו. קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם, ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה, ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תישם. וייקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה, כי מכרו מצרים איש שדהו, כי חזק עליהם הרעב ותהי הארץ לפרעה. ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו. רק אדמת הכהנים לא קנה, כי חוק לכהנים מאת פרעה, ואכלו את חוקם אשר נתן להם פרעה, על כן לא מכרו את אדמתם. ויאמר יוסף אל העם: "הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה. הא לכם זרע וזרעתם את האדמה,  והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאוכל לטפכם." ויאמרו: "החייתנו. נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה."  וישם אתה יוסף לחוק עד היום הזה על אדמת מצרים: לפרעה לחומש. רק אדמת הכהנים לבדם לא הייתה לפרעה" (בראשית מז יג – כו).

תנו לי לבאר בקצרה: בזכות פירושו של יוסף לחלומו, צובר פרעה בממגורותיו כמות ענקית של דגנים. פרעה ויועציו אינם מתריעים בפני העם כי עליו לאגור מזון, ובבוא הרעב אינם נותנים אותו בחינם. מבחינתם הרעב הוא הזדמנות לסחוט את נתיניהם–תחילה לסחוט את כספם, אחר כך את רכושם ולבסוף את חירותם. בתוך שבע שנים הופכים המצרים, בפיקוחו של שר האוצר המוכשר ונטול המעצורים יוסף, מאנשים חופשיים לצמיתים חסרי כל המשועבדים לשליט. שימו לב שכל ההעברות הללו (של הכסף, של הרכוש ושל החירות) נעשות בתנאים קיצוניים של כפייה: החיים או הכסף, החיים או הרכוש, החיים או החירות. בעלי המאה והדעה לא מעלים בדעתם לסייע לעם ללא תמורה. בעולם הקפיטליסטי, גם בעת העתיקה, רק פראיירים נותנים מתנות. כשאתה בצרות, אתה חלש. זה הרגע לעשוק אותך.

הקבוצה היחידה הזוכה בפטור, היא הממסד הדתי בן הזמן, כלומר כהני מצרים. הממסד הדתי נהנה מכספים יחודיים הפוטרים אותו מעונשו של שר האוצר. אבל בעצם אין צורך לשעבד את הכוהנים. אפשר לסמוך עליהם שישתפו פעולה. לממסדים דתיים יש תמיד קשרי אמיצים עם ההון והשלטון. סמכו עליהם שיסבירו לכם למה מה שעושים בעלי הכוח ההוא מאלוהים. קורה לעתים שאיש דת מכריז, "לא יבוא עשיר במלכות השמים". הוא גומר על הצלב.

חג חירות שמח.

26 replies »

  1. פירוש קשה, חזק ואמיתי מאוד. לא חשבתי על כך… מבריק (ולצערי גם מאוד נכון)
    במחשבה נוספת, כשכתוב "ויקום דור שלא ידע את יוסף"… אני דווקא שמחה ש"לא ידע את יוסף". זה בושה שהיה לפרעה שר אוצר שכזה (ועוד יהודי…).
    אגב, זה גם לא קפיטליזם. זו סתם התנהגות חזירית.
    קפיטליזם אינו צריך להיות בהכרח חזירי (ראה ארה"ב – ארץ האפשרויות [הקפיטליסטיות] הבלתי-מוגבלות)

    Liked by 1 person

  2. אכן על פניו זה יכול להיראות כך וצחוק הגורל הוא שחיזוק מעמדו של שליט מצרים שנעשה ע"י יוסף פעל מאוחר יותר לסנקציות כנגד בני ישראל. אבל אם בוחנים לעומק את הדברים התמונה הפוכה לחלוטין. חלום פרעה זו לא היתה ידיעה "מדעית" שניתן לשכנע בה את העם, אלא ידיעה אישית של פרעה בבחינת אמונה. כולם ראו ששליחי פרעה אוספים את היבול שהארץ היתה מלאה ממנו ואף אחד לא חשב שתהיה שווה משהו בעתיד. כולם יכלו לאסוף – אך לא עשו זאת. ולגבי התנהלות של יוסף. היתה צריכה להיות התנהלות חכמה ואחראית ביותר. לנהל באחריות משבר רעב של שבע שנים לכל האיזור! לשמור על ביטחון תזונתי ולא לבזבז את המאגרים. אם יוסף היה רוצה, היה יכול להעלות את מחירי התבואה מיד ולהפוך למונופול אימתני, אך הוא לא עושה זאת. התשלום עבור התבואה במחיר שווה לכל, גרם לכך שהיא תישמר לאורך שנים וכל אחד יקח לפי צרכו. גם ימנע משרלטנים לעשות מסחרה (לקחת בזול- וכשתיגמר התבואה – למכור ביוקר). רואים לפי הכתוב, שהעם היו מרוצים! ולא טענו לניצול המצב מצד יוסף (זה אפילו נראה כמו התחנפות – אבל זה לא. זה פשוט הבנה של תועלת ואמון במערכת) דרך אגב, עבד- לא היתה מילה מגונה באותם ימים, עובדה שמי שהציע את זה ראשון- היה העם. עבד פירושו הפשוט הוא מלשון עבודה שמוכר את עבודתו תמורת התבואה (כיום כמו עובד הייטק לעומת עצמאי). ועוד, ממש כמו במלחמה היה צריך לפעול במשותף ולהפעיל תכנית חירום לאומית. יוסף מעביר את העם לערים- על מנת שיהיו קרובים לאספקה. אח"כ לקראת תום שנות הרעב הוא מחלק להם תבואה לזרוע ומפעיל בכך תכנית שיקום לאומית. ההצלחה גדולה. עובדה שאכן האיזור צלח את שבע שנות הרעב הגדול ללא נפגעים. העם מבינים לאורך כל הדרך שכל מה שהוא עושה זה לטובת הכלכלה ולטובתם. השארית שנשארת מזה שכל הארץ נקנתה לפרעה מתבטאת במס נדיב של 20% לקופת המדינה (פרעה) בדומה למה שקיים כיום- ברוב המדינות. השיקום הלאומי בא ביחד עם שיקום אזרחי שמביא לעצמאות כלכלית של האזרח.

    נקודות נוספות : עזרה סוציאלית – נתקלים במקרים פרטיים בהם לפי קריטריונים מסויימים מוחזר הכסף לקונים את התבואה.

    לגבי הכוהנים – זה לא שפתאום הם קיבלו יחס מועדף. פשוט היה להם חוק מאת המדינה – שקבלו לחם מהמדינה – עוד לפני הרעב, כי כנראה מתוקף תפקידם לא התעסקו בחקלאות – בגלל זה לא מכרו את אדמתם! לא חייבים ללכת למחוזות רחוקים ולהשוות דוקא לדתיים.
    גם פרופסורים להיסטוריה מקבלים את לחם חוקם מהמדינה והמוסדות בהם הם פועלים מתוקצבים ע"י המדינה ואזרחיה. הקריטריונים על פיהם נקבע מיהו פרופסור ומיהו לא, מי יתמנה לשופט ומי לא, גם הם לא נעשים תמיד על פי הצדק או השיוויון. לפעמים הם נגועים בקשרי אליטות וביחסי הון-שלטון.

    אהבתי

      • אם כך, גם לא ייאמן הצורך לחפש, לראות ולמצוא דווקא את הרבב באבות. רציתי לכתוב לגופם של הטענות במאמר, אך אחרי שקראתי את תגובתך זו, הבנתי, שהיא לא תיפול על אוזניים קרויות. המחבר אינו מעוניין בפרשנות חיובית, ראייה וקבלת לקח טוב עבורנו. לכן אומר רק, שהכל תלוי בכוונת הכותב/קורא ומגמתו. מי שמכיר בכוחו החינוכי של הטקסט, ראוי שישקול את השימוש שהוא עושה בו. פרשנות אפשר לקחת לכל כיוון.

        אהבתי

      • נכון, כרויות. תודה על התיקון. ותודה שהזכרת לי למה עדיף לא להגיב בטוקבק. במקום לקבל תגובה לעניין או לא לקבל תגובה כלל, העדפת להתייחס בציניות ועוקצנות אליי ואל אמונתי, שאינך יודע עליה דבר. על מה ולמה?
        לטובת שאר הקוראים, אומר בכל זאת את עמדתי ואסיים:
        התנ"ך לשמחתנו לא מסתיר את אנושיותם של דמויותיו ומכיל ביקורת נוקבת על החברה האנושית. לחפש ללמוד לקח טוב, גם מסיפורים קשים ובעיתיים, אין משמעו לטהר ולקדש את הדמויות המעורבות. איני מאמין שיש צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
        לענייננו: כתוב "ויבואו כל מצרים אל יוסף לאמור הבה לנו לחם…". כל מצרים. לא רק השכבות החלשות. יוסף נהג יותר בדומה לקומוניזם מאשר קפיטליזם. הוא הלאים את הקרקע למדינה. חזירות זה לקחת 80% ולא 20%. כמו הרווח על המכירות, שלוקחות חברות רבות היום בישראל.

        אהבתי

      • יוסף מגיע מרקע משפחתי קשה. עם טראומות. אין פלא שנהג כפי שנהג. נער שסבל הצקות מאחיו; נער שנמכר לעבדות בארץ רחוקה; עלם שמואשם באונס שלא ביצע ומושלך לבית האסורים; בחור שאיכשהו נתמזל מזלו והגיע עד פרעה ועשה הכל כדי לשמור מכל משמר על מעמדו, כשהוא מנודה ממשפחתו, ובעיקר מהוריו האהובים והאוהבים. לבו נתקשח והתרכך רק לאחר המפגש בסגנון בוליוודי עם אביו ואחיו…

        אהבתי

  3. שלומית, אני אפילו לא בטוחה אם ארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לישון מתחת לגשרים או ששוטרים מגרשים מי שמנסה.

    אהבתי

    • אמונה אמיתית גם רואה את הפגמים שיש בגיבורים שלנו. אחרת האמונה נהפכת לאמונה ילדותית. אף אחד אינו מושלם, אפילו לא "גיבורי" התנ"ך. אפשר לראות גם את נתן הנביא מוכיח את דוד המלך על מעשיו, וכותבי התנ"ך, שהיו מן הסתם אנשים מאמינים, לא צנזרו זאת. אגב, גם אצל הנוצרים, לא הכל שחור ולבן. לא אצל כולם האמונה היא עד כדי כך ילדותית ויש הבדלים בין הזרמים (אורתודוקסים, קתוליים, פרוטסטנטיים ואוונגליסטיים) – ובין השכלת המאמינים (אם אקדמאיים ואם אחרים) והתייחסותם לטקסטים הכתובים

      אהבתי

  4. יוסף לא היה קפיטליסט. הוא היה כמעט פוסט-סוציאליסט:1). "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה". 2). "קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם, ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה". 3). "הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה. הא לכם זרע וזרעתם את האדמה, והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאוכל לטפכם."

    אהבתי

    • מילא מה שאני כותב, אבל מה עם מה שכתוב בתורה? יוסף מנצל את מצוקתם של איכרי מצרים לסחוט את כל כספם וכל רכושם. לבסוף הוא עושה אותם משועבדים על אדמות ששייכות מעתה למלך ושהם נהנים רק מ80% מן התוצר בהן.

      אהבתי

  5. הבא נסתכל ברשותך שוב: "קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם, ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה, ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תישם" – קרי, אלמלא קנה את האנשים – סופם היה טרגי.

    העם מצדיע ליוסף על חמלתו ומודה לו: "ויאמרו: "החייתנו".

    יוסף נותן לאיכרי מצרים תקווה ואפשרות של המשך החיים: "הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה. הא לכם זרע וזרעתם את האדמה".

    תשובתם של האיכרים: " ויאמרו: "נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה."

    היכן יוסף הקפיטליסט? היכן הניצול? היכן השעבוד? פוסט-סוציאליזם – בהחלט אפשרות.

    אהבתי

    • אתה רציני? מה אם האפשרות שהוא ייתן לאנשים שסכנת מוות מרחפת על ראשם ולא יעשוק וישעבד אותם? מה עם האפשרות שייתן להן הלוואה עד שירווח? התקווה שהוא נותן להם היא כמו התקווה שנותן השודד: החיים או הכסף. ברור שנוותר על הכסף, אבל נדיבות, גדלות נפש, סולידריות בסיסית עם מי ששרוי במצוקה אין כאן.

      אהבתי

  6. "תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד; למד אותו לדוג, הוא ישבע כל חייו": "הא לכם זרע וזרעתם את האדמה…"

    חשוב: ממה היה קורה אילו היה בוחר לכלכל את כולם? כאוס.

    יוסף היה מנהיג מנוסה. חמלתו באה לידי ביטוי במעשיו.

    אהבתי

  7. אני חייב להסכים איתך אבל בקשר לדבר אחד: אני סבור שגודל החמלה באדם הוא כגודל אנושיותו. ואני שמח מאד לגלות שבך יש מספיק.

    אהבתי

  8. 20% מס? נשמע לי סבבה לגמרי!…
    מלכים, אצילים, שליטים מכל הסוגים ומדינות גבו וגובים הרבה יותר מזה בכל התקופות, לא?….

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s