תארו לעצמכם שחלק גדול מן העולם היה מחרים אותנו—מסרב לשתף אתנו פעולה ואפילו לקשור אתנו יחסים דיפלומטיים. נשמע מפחיד? הרשו לי להזכיר לכם שלפני עשורים מעטים מדינות רבות, ביניהן שתיים מתוך שלוש המעצמות העולמיות (ברה"מ וגרורותיה, סין) החרימו אותנו. הן לא קיימו אתנו יחסים דיפלומטיים, הצביעו נגדנו בכל הזדמנות ובכל פורום, לא קנו מאתנו ולא מכרו לנו. למדינת ישראל הייתה בעיה. אז לא קראו לזה איום קיומי. הסתדרנו. עכשיו מנסים לשכנע אותנו שתנועת הBDS, תנועה של חלקים קטנים מן השמאל הפוסט-קולוניאליסטי במערב, תנועה שהישגיה המעשיים צנועים למדי ושהאליטות הפוליטיות במערב, עם כל הביקורת שלהן על מדיניות ישראל, מתנגדות לה, היא איום על עצם קיומנו, לא פחות. כל התבטאות של ראש אגודת סטודנטים רדיקלי באוניברסיטה אמריקנית או אנגלית זוכה לכותרות המאפילות על העובדה, שבימים אלה ראש ממשלת ישראל יכול לקפוץ לביקור בזק במוסקבה ולסגור עניינים בצורה דיסקרטית עם היושב בקרמלין ושהסחר הישראלי עם סין ועם הודו פורח. ריאלית, מצבה של ישראל טוב בהרבה משהיה לפני קריסת הגוש הקומוניסטי. זה לא שהעוינות כלפי ישראל בחוגים הרדיקליים היא חסרת משמעות. בעיה. איום קיומי? קצת פרופורציות.
הסיבה לניפוחו חסר הפרופורציות של איום הBDS אינה הערכה שקולה של סיכונים וסיכויים. למדינת ישראל, כידוע, אין מדיניות חוץ; יש לה רק מדיניות פנים. בפוליטיקה הפנימית של ישראל יש לתנועת הBDS תפקיד חשוב. היא מאפשרת הצרה דרמטית של גבולות השיח הביקורתי במדינה. לא צריך להוכיח שישנו כוח משמעותי ששם לו למטרה לחסל אותנו. מדינת ישראל, מעצמה אזורית, צבאית וטכנולוגית, עם כלכלה יציבה, מדינה שחיים בה יותר משמונה מיליון תושבים מאוימת, כך אומרים לנו, על ידי תנועה אזרחית קטנה, לא אלימה ובעלת השפעה מוגבלת, שקוראת להחרים אותה (בדרגות שונות של חריפות—אין לBDS הנהגה אחת או קו פעולה אחד). אם כל ביקורת חיצונית על ישראל היא ביטוי לאנטישמיות רצחנית שמטרתה חיסול מדינת ישראל ואולי חיסול העם היהודי כולו, כי אז כל ביקורת פנימית היא שיתוף פעולה עם ניסיון החיסול. כל אמירה ביקורתית מסייעת לאויביי ישראל. בין אם היא מוצדקת ובין אם אינה מוצדקת, היא מערערת את קיר הברזל הישראלי. ישראל, גם אם היא משגשגת וחזקה, מצויה תמיד על סף התהום. ועל סף התהום מלכדים שורות. אם תשאלו את ביבי נתניהו, הליכוד הוא התשובה היחידה לאיום הקיומי.
במובן העמוק, ההתקפה על הלגיטימיות של הביקורת, בשם האיום הקיומי התורן, היא התקפה על מה שהפילוסוף קרל פופר כינה "החברה הפתוחה". החברה הפתוחה היא קהילה שבה מותר וצריך להעביר ביקורת, תוך התעלמות מ"מה יגידו". כל ביקורת עלולה לשמש את אויביך. זאת לא סיבה להימנע מביקורת. הביקורת, גם הביקורת החריפה, היא אמצעי לנהל ויכוח ציבורי. והוויכוח הציבורי, המחלוקת, הוא האמצעי הבדוק ביותר למנוע זחיחות ועיוורון מרצון. במאבק בין הגוש הקומוניסטי למערב נהגו מבקרי המערב מימין להצביע על חולשתו של גוש המדינות הדמוקרטיות. במזרח, ציינו, דיברו כולם בקול אחד. במערב דיברו במקהלה של קולות סותרים. המזרח חזק. המערב חלש. ההיסטוריה הראתה שמתחת לאחדות היו ריקבון וטיוח ושהקולות הסותרים הבטיחו תיקון פגמים, אם גם בחריקת שיניים. הדמוקרטיות המערביות, מתברר, הן מן הכוחות האפקטיביים ביותר בהיסטוריה.
וביקורת עצמית מונעת הסתאבות והתבהמות. בישראל ההתבהמות אינה תופעה של השוליים החברתיים, כמו בכל חברה. היא מאפיינת את האליטה הפוליטית. זאת אינה מתייצבת נגדה, אלא מלבה אותה לצרכיה. דבריו של סגן הרמטכ"ל גולן אינם בבחינת חידוש. כל מי שעיניו בראשו רואה את המראות ומי שיש לו אוזניים שומע את הקולות. החידוש הוא בכך שגולן שובר את שכבת הטיוח מבפנים. האיום הקיומי על ישראל אינו הBDS. הוא קריסתה המבהילה של החברה הפתוחה.
התפרסם בידיעות אחרונות 9.5.16
הבלוג של אביעד קליינברג 
מצוין.
הנקודה החשובה היא עוצמתה של חברה שמכילה ביקורת, לעומת חברה עדרית אשר סולדת מחשיבה עצמאית ועוצמת עיניים, עד שהיא מתנגשת בקיר.
הבעיה היא שאנשים רבים וטובים לא מבינים זאת. עבורם ביקורת, כל ביקורת, היא תועבה. היא צבועה, מגוחכת, מפוררת ומחלישה. הם אפילו לא מסוגלים להגיע למקום שבו דנים בביקורת לגופה, אלא שולפים את נשקם האוטומטי בשלב מוקדם ומרססים לכל עבר. מבחינתם, עצם הדיון בביקורת הוא נתעב ופסול. שני כלי הנשק העיקריים הם הגחכת והשתקת המבקר (מי הוא בכלל? הוא עוד מעז לבקר?) והגחכת ההשוואה הנלווית לביקורת.
כן, זה גנון. ומעייף וברוב המקרים גם חסר תוחלת להתווכח איתם.
בוא נודה על האמת, אף אחד לא אוהב לשמוע ביקורת. היא עלולה לפגוע, ואם היא רצינית ומנומקת היטב היא גם מטלטלת, מערערת תפיסת עולם ומחייבת חשבון נפש.
אבל הישראלי הממוצע חי בסך הכל לא רע, מתלונן פה ושם על מחיר הקוטג' אבל כמעט ולא מרגיש עדיין על בשרו את מחיר הגזענות, השנאה ושלילת הזכויות מציבור שלם החי לצידו. הוא מתבוסס באדישותו ועבורו ביקורת היא מטרד מאיים שניתן וצריך לסלקו כמו שמנפנפים זבוב טורדני.
אהבתיאהבתי
מצוין
אהבתיאהבתי
הבעיה העיקרית בתנועת ה BDS ובפעולות של השמאל הפוסט-קולוניאליסטי במערב היא שהן מצליחות לשכנע סגן רמטכ"ל בדברי שטות ובלע שפעילותיה של ישראל דומות במשהו לנאצים. השמאל הקיצוני והאנטישמים מחו"ל הבינו מזמן שלא יביסו את ישראל צבאית או כלכלית וכל מה שנותר עכשיו הוא לקעקע את אמונת האנשים בצדקת דרכם ובמובן הזה השמאל הקיצוני עושה עבודה נהדרת. למדוד את הצלחתו בנתוני מסחר או חוזק כלכלית יהיו טעות.
לדעתי אין עוד חברה שמברברת את עצמה לדעת בדיוני מוסר בזמן מלחמה כמו שאנחנו עושים. אין בחברה הישראלית בעיה של חוסר ביקורת.
ה "ביקורת" שמושמעת הרבה פעמים על ידי השמאל הקיצוני אינה ביקורת במובן הזה שהיא מאירה נקודה אפלה שיש לשפר אותה (דהיינו אינה ביקורת לשיפור) אלא סתם כרסום מוסרי לשם הכרסום המוסרי ברעיון הציוני שנובעת הרבה פעמים מאנטישמיות, מרצון יהודי גלותי שהגויים לא יכעסו עלינו, רצון להיות כמו כולם ועוד ועוד נוירוזות כאלו ואחרות.
לסיכום- ריסונה של תנועה אנטי דמוקרטית ואנטישמית כמו שוברים שתיקה או פיקוח על תנועת כספים ממדינות זרות שמעוניינות להשפיע על ישראל באופן לא דמוקרטי וחוסר שביעות הרצון של הציבור מכך שמשווים אותו ביום השואה לנאצים הן תופעות משמחות שמצביעות על חברה חפצת חיים שיודעת גם לשים גבולות ברורים כמו כל חברה מתוקנת.
אהבתיאהבתי
ההוצאה של הנאצים מן ההיסטוריה היא מגוחכת. הם היו חייזרים? שום דבר מלבד נאצים אחרים לא דומה להם? אפשר להשתמש בהם כתמרור אזהרה כל עוד אינך טוען לזהות נגולן לא טען לזהות.
מתי אגב הוא נעשה שמאל קיצוני? הוא בכלל איש ימין.
אשר לטענה שהביקורת של השמאל היא פשוט אנטישמיות, זאת עוד הוכחה למחלה שהחברה חולה בה: אהבה עצמית אינסופית ואמונה בחסינות מוסרית טוטאלית
אהבתיאהבתי
יש בהחלט ביקורת, אך היא מושתקת, בדיוק כפי שאתה עושה כאן כאשר אתה מכנה את דברי סגן הרמטכ"ל "דברי שטות ובלע". אתה משתיק את הביקורת, מבלי לדון בה בכלל.
האם שמעת בכלל את הנאום? הוא לא אמר ש"פעילותיה של ישראל דומות במשהו לנאצים", אלא דיבר על תהליכים שהתרחשו באירופה ובגרמניה בפרט ומציאת עדות להם בקרבנו, וכדבריו: "הרי אין יותר קל ופשוט מלשנוא את הזר, אין יותר קל ופשוט מלעורר חרדות ומלהלך אימים. אין יותר קל ופשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות. ביום השואה ראוי לדון ביכולתנו שלנו לעקור מקרבנו ניצנים של חוסר סובלנות, ניצנים של אלימות, ניצנים של הרס עצמי בדרך ההתדרדרות המוסרית".
אז מה בדיוק חורה לך בדברי סגן הרמטכ"ל? מה פה לא נכון? אלו הם בעיניך "דברי שטות ובלע"? אתה באמת לא רואה בחברה הישראלית התבהמות, שנאת הזר ואלימות?
ומה בדיוק מבדיל בעיניך ביקורת מ"כרסום לשם כרסום" כדבריך? כל מה שסגן הרמטכ"ל ביקש הוא לשלוף את הראש האדיש מהחול, לחדול מלעצום עיניים ולפטור כל תופעה כ"עשבים שוטים", ולהבין שהחברה הישראלית נמצאת במדרון חלקלק. אבל אולי הוא היה צריך פשוט לומר: "חברים, יש לנו חברה מופלאה ובעלת עוצמה ערכית ומוסרית בלתי רגילה, אבל תמיד יש מקום לשיפור".
אהבתיאהבתי
בהחלט. הייתי מצפה ממנו שיגיד "חברים, יש לנו חברה מופלאה ובעלת עוצמה ערכית ומוסרית בלתי רגילה שמתמודדת עם קשיים אדירים ולמרות כל הקשיים בנינו חברה דמוקרטית,ליברלית וסובלנית. עדיין יש לנו הרבה מה לשפר בסבלנות ובסובלנות אחד כלפי השני ובתרבות השיח. אם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מהשואה זה הצורך לקבל את הזר, לא לתת לאלימות לשלוט בנו ולשמור על רף מוסרי גבוה".
אני לא חושב שהורדתי דבר ממה שהוא אמר במובן של הביקורת הבונה וכל זאת מבלי להשוות אותנו/תהליכים שעוברים עלינו לגרמניה הנאצית.
הייתי מוחא כפיים על נאום כזה.
אהבתיאהבתי
גבר או אישה, אתה לגמרי לא הבנת את הסגן..
הוא ממש לא אמר שאנחנו נאצים.. ואם זה מה שהבנת מהשיחה, תנסה לנתח את דבריו.. השנא, הקריאה הגזענית שלנו כלפי ערבים, אתיופים, רוסים, מזרחים ואשכנזים.. אנחנו עם שתוך שנייה מוצא דרכים לרמות, לגנוב, לעשות בשחור.. אנחנו בני אנוש, צהל אינו מושלם, הממשלה אינה מושלמת, ומה שעושה אותנו נורמליים זה היכולת לשמוע דעה של אחר, לבחון את עצמינו ולתקן אם יש צורך.. ימין, שמואל, אמצע זה לא משנה..
סגן הרמטכ״ל, נתן את הדעה שלו כלפי חברה, שהוא רואה ומבין טוב מאוד..
אהבתיאהבתי
שום דבר מלבד נאצים אחרים לא דומה להם. מבחינת ההיסטוריה האנושית הם יוצאי דופן כמו חייזרים. היו הרבה מלחמות עקובות מדם אבל להרוג מיליון וחצי ילדים כחלק מתוכנית שיטתית של רצח עם בכזו שנאה יוקדת לא זכורה לי בהיסטוריה האנושית ואני מציע שלא נבזה את זכר השואה וקורבנותיה. מבחינתו של גולן היה אפשר להגיד את הדברים שלו גם בלי ההשוואה המיותרת.
כפי שאמרתי- ביקורת היא מבורכת ורצויה אבל תלוי מאיזה מקום היא מגיעה. אם אני מרגיש חלק מקבוצה ורוצה לשפר אותה באמצעות ביקורת- מצוין. ביקורת כזו היא קריטית לחברה בריאה.
השמאל הקיצוני לא מבקר על מנת לשפר אלא מעביר את החברה הישראלית תהליך של דמורליזציה (לדוגמא שוברים שתיקה)
אהבתיאהבתי