הבוז' לכם

בוז'י הרצוג הכחיש את הדיווחים לפיהם דרש לקבל את תיק התקשורת, התרבות או המשפטים. "ידיעה הזויה" הכריז בוז'י. לא ברור מהו החלק ההזוי בידיעה—התיקים או השימוש בפועל "דרש". למתבונן מן הצד נראה שהפועל דרש אינו במקומו. סביר יותר להניח שבוז'י "התחנן" או "בקש ממש יפה" או "הפציר".

התאווה העמוקה, הנואשת, חסרת המעצורים של בוז'י (הרצוג) להצטרף לממשלת נתניהו מעוררת פליאה. היא מבטאת מצב נפשי שאותו ניתן להסביר רק כחלק מפסיכולוגיית המעמקים של מפלגת העבודה. השאלה איננה, כפי שטען לאחרונה איתן ברושי, קידוש האופוזיציה. האופוזיציה אינה קדושה, כשם שהקואליציה אינה קדושה. הכול לגופו של עניין. ולגופו של עניין קשה להבין את תחושת ההתבטלות וחוסר האונים שחש מנהיג המחנה הציוני. מה גורם לו להסתכן בקיתונות של בוז ולעג ובאיום כמעט ודאי לפיצול המחנה שאותו עלה בידו להקים בעמל רב? על פניו נראה שמול האופוזיציה ניצב ראש ממשלה שמפלגתו זכתה ברבע מן המנדטים בכנסת (והדבר נחשב להישג אדיר משום מה) והעומד בראש קואליציה של 61 מנדטים. אלא שלא כך נתפסים הדברים בציבוריות הישראלית. ביבי נתניהו אינו נתפס כמנהיג הניצב על כרעי תרנגולת, שממשלתו מפוצלת בתוך עצמה, ושסיכוייה להשלים את כהונתה קלושים. בדימוי הציבורי נתפס נתניהו כמנהיג העושה ככל העולה על רוחו בתמיכת "העם". איזה עם? זה שנתן לו 30 מנדטים? שהעביר אליו מנדטים מן הבית היהודי? כנראה. כיוון שנתניהו נתפס כשליט הכול יכול, ברור שאין טעם לחלום על הפלתו. מלכותו תיכון לעד. וכיוון שהדי אן אי של מפלגת העבודה, מאז הפסידה את השלטון ב1977, הוא שהעשייה אופוזיציונית—התהליך האיטי שבו מפלגה נאבקת על עקרונותיה ובונה לעצמה אשראי כאלטרנטיבה—היא בזבוז זמן, מתחילה שם הספירה לאחור ברגע שבו מפסידים בבחירות. מתי כבר ייחשב בסדר לזחול לממשלה, "לשנות מבפנים"? שלוש שנים? שנתיים? שנה? תלוי את מי שואלים. הסיבולת לחיים מחוץ לממשלה, דומה, הולכת וקטנה. יש גופים שהאופוזיציה עושה להם רע. מה לעשות? ככה הם. מין אלרגיה חמורה כזאת. זה לא שבקואליציה הם משגשגים—ממש לא. בקואליציה הם מתפקדים כפודל הנאמן של המנהיג היקר. הם מסבירים, הם מתרצים, הם לוחשים את דאגותיהם ובעיקר הם מצביעים. המנהיג היקר אומר, והיד, היד מתרוממת מאליה. בעד, בעד, בעד. לא נגד חלילה, לא נגד העם. עם העם, עם כולם, עם הפמיליה, עם הקונסנזוס הדמיוני (שתמיד מיישר קו עם הטוקבקיסטים, בלי קשר לשאלה מה היו בפועל תוצאות הבחירות). נכון שהשהות בקואליציה מחלישה אותם, אבל הם גוועים עם חיוך על השפתיים.

אני יודע שתגידו שאני נאיבי, שבוז'י מבצע פה מהלך פוליטי. הוא משפר עמדות לקראת המאבק בתוך העבודה, שהוא לפחות מנסה "למצב את עצמו". זה נכון כמובן. הוא בהחלט מסביר את זה למקורביו במונחים טקטיים, אבל מעבר להסברים הרציונאליים עומד משהו לא רציונאלי בעליל: התחושה שאין שום סיכוי לשנות פה משהו, שביבי הוא המחלה הסופנית שלנו, מחלה שאין לה מרפא, שבמצב הזה אין חשיבות לשיקולי כבוד או מראית עין. גוזרים את מעט הקופונים שעוד ניתן לגזור—"דורשים", למשל, את תיק התקשורת. ומה אחר כך? אין אחר כך. אחר כך עוד ועוד ועוד ביבי. עד אין סוף. הבעיה עם ההנחה על נצחיותו, על כל-יכולתו, על חסינותו מהחלפה של ביבי, היא שהיא נבואה המגשימה את עצמה. כדי שלסיפור הזה יהיה סוף אחר, צריכה האופוזיציה לשלוח את הרצוג הביתה ולהתחיל להתנהג כמו אלטרנטיבה שלטונית.

התפרסם בידיעות אחרונות 18.5.16

4 replies »

  1. פרצופו של השמאל כפרצופם של "מנהיגיו". הרפיסות, הציניות האופורטוניסטית וההתקרנפות, מעולם לא היו בוטות ועלובות יותר. פתאום "בוער" לבוז'י לדבר על שלום, להתניע את השלום, הוא ממש פה מעבר לפינה, הושט היד וגע בו! רק תנו לו לזחול לממשלה הימנית ביותר מקום המדינה ותראו איך הוא מביא לכם אותו!

    נותר רק לתמוה, היכן היו הגיגי השלום עד כה? הרי כל ביקורת עולמית שנשמעה על המשך השליטה על הפלסטינים זכתה לשתיקה רועמת מבוז'י במקרה הטוב ולהתקרנפות תוקפנית מתובלת בפטריוטיות מזויפת במקרה הרע. אז פתאום הוא גילה את האור? לפתע יש היתכנות אמיתית למהלך מדיני אזורי ולשלום, אשר התנאי היחידי לו הוא שבוז'י יישב על כורסת עור הצבי מסביב לשולחן הממשלה?

    אני כל כך מקווה שאני טועה ושאתבדה, אבל נשף המסיכות הזה נראה בעיניי כלא יותר מבדיחה ויריקה בפרצופם של הבוחרים. ובוז'י מצטייר כמי שבנזיד עדשים ואך ורק למען הישרדותו הפוליטית, שש לנעוץ את המסמר האחרון בארון הקבורה של מחנה השמאל בישראל.

    אהבתי

  2. בוזי למד "ממורו" הגדול אהוד ברק -שהרס את המפלגה!!! תפסיק ללכת בעקבות ברק עם ההורס ביבי נתניהו. הפסדת במרוץ קפל את חפצך וברח מהפוליטיקה

    אהבתי

  3. שאלה. אם בניגוד לכל מה שתיארת יקומו מנהיגי המפלגה וחבריה כאיש אחד ויורידו את ההצעה הזו יחד עם בוז'י, האם תכתוב כאן שלא הערכת נכון את מפלגת העבודה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s