מה זה השטויות האלה מוסר

מגיניו של אלאור אזריה, טוענים טענה כפולה: א. כך עושים כולם וכך עשינו תמיד. ""הממזרים" לא יכולים לשנות את הכללים. ב. רק הגורמים הפיקודיים יכולים/ צריכים להחליט אם מקרה הוא "חריג" וראוי להתערבות גורמי חקירה "חיצוניים", כמו מצ"ח. לפני מספר שבועות הכריז האלוף במילואים עוזי דיין, שכאשר הובאה לידיעתו כאלוף, תקרית שבה הרגו חיילי הצנחנים במחסום תרקומיא שלושה פלסטינים, פלסטינים שלא היו לדבריו "טרוריסטים" ואפילו לא "שב"חים", קבר את החקירה במהירות—""לא פצ"ר ולא מצ"ח ולא אף אחד…החיילים אפילו לא עמדו למשפט." בעדותו במשפט אזריה ביום שני, דיין ציין כי "בכל שנות שירותו לא אפשר למצ"ח לחקור אירוע מבצעי. אני לא טוען שאסור למצ"ח לחקור, אני טוען שלמצ"ח אין את הכלים לחקור אירוע מבצעי. אם תוך כדי הבירור מתברר שהיו עבירות של ביזה, שוד, הטרדה מינית אז צריך שמצ"ח יחקור את זה". שימו לב שבין העבירות המצדיקות לדעת האלוף במילואים את התערבות גורמי החקירה לא מופיעה עבירת הרצח. אסור לבזוז, לשדוד ולהטריד מינית. ולרצוח? דומה שהאפשרות אינה קיימת באמת: "אני הוריתי להרוג מחבלים," הכריז דיין, "רק בגלל שהם מחבלים, בלי קשר למצבם, אם הם מסכנים [חיי אדם] או לא." חשוב לשים לב למשמעות ההלכה הכפולה של דיין (הלכה שהייתה מבטלת את כל הסקנדל שמסביב לפרשת קו 300 למשל): "מחבלים" צריך להרוג. וחשוב לא פחות: מי שקובע מי מחבל הוא הגורם הפיקודי. במחסום תרקומיא הגורם הפיקודי (דיין) הפעיל את הלכת "מחבלים צריך להרוג" גם כאשר ההרוגים לא היו מחבלים (או אפילו "שב"חים"). נכון שזכרונו של דיין בגד בו ובשעתו דווקא עירב את מצ"ח בחקירת האירוע בתרקומיא, אלא שההיסטוריה אינה מה שחשוב במקרה הזה. הזיכרון היצירתי של דיין תיקן את הטעות שעשה בשעתו כאלוף פיקוד המרכז. גם המסקנה ברורה: כיוון שאזריה לא בזז, לא שדד ואפילו לא הטריד מינית את המחבל, אלא רק ירה בו בשכבו גוסס, אין כאן שאלה של הוכחת אשמתו. פשוט אין אשמה. "מחבלים צריך להרוג", ולכך יש להוסיף: אם הרגנו אותם, אין ספק שהם מחבלים או בחזקת חשודים כמחבלים.

אני יודע שהדיון בשאלות אתיות מעורר אי נחת ברבים מן הקוראים ("מה זה השטויות האלה מוסר?" בלשונה של עדי אשכנזי). האתיקה המקומית קובעת שכאשר אזרחים ישראלים לובשים מדים, הם מקבלים פטור גורף ממוסר ובלבד שיוכיחו שלא פעלו מסיבות אנוכיות (ביזה, שוד, הטרדה מינית) אלא למען הכלל ("מחבלים צריך להרוג"). אתעלם אפוא משאלת המוסר (האם ראוי לירות באויב מנוטרל—כמו שבוי או פצוע) ואתייחס רק לשני העקרונות של השיטה. א. האם העובדה ש"כך עשינו תמיד" (למשל שכך עשה עוזי דיין) יכולה לשמש כצידוק? התשובה היא שלילית. דומה שהפיקוד הגבוה חש שהשיטה המקובלת מובילה להרג חסר הבחנות ("הילדות עם מספריים" של איזנקוט) ולערעור שרשרת הפיקוד (המפקדים בשטח, בניגוד ליועצים חיצוניים כמו דיין וביטון סברו שאזריה עבר עבירה חמורה). הוא מבקש לאותת שהכללים, שנעשה מקובל להתעלם מהם, עודם תקפים. הכלל "מחבלים צריך להרוג" של דיין הוא המצאה של האלוף ואין לו כל תוקף חוקי (או מוסרי). ב. הריגה היא עדיין עבירה חמורה מביזה ומהטרדה מינית. כאשר יש חשד להריגה שלא כדין, יש לפתוח החקירה. את החקירה צריכים לעשות גורמים שיודעים לחקור. זה לא אלוף הפיקוד.

התפרסם בידיעות אחרונות 21.9.16

5 replies »

  1. תודה לאביעד קליינברג – על מאמרו "הדין של דיין " – ידיעות אחרונות מהיום 21.9.16 !!!!!!
    דעותיו והצהרותיו הפומביות של עוזי דיין כל כך מקוממות ומרגיזות שקשה לעבור על זה לסדר היום . הוא מה "קליקה " של רחבעם זאבי , שמבחינתם הכל מותר ואין מוסר . ציפיתי שעוד אנשים יגנו בתיקשורת את אמירותיו הבזויות אבל זה לא כל כך קרה . לכן אני מודה לך אביעד מעומק ליבי על הדברים שכתבת היום בעיתון . כל "קהל המצדיקים " את מעשהו של אלאור עזריה מעוררים שאט נפש ובראשם עוזי דיין ביטון וחבריהם שהופכים את הצבא לכנופיות של מרצחים .
    שוב תודה לך אביעד . שמחתי והתרגשתי לקרוא את דבריך .
    נורית גושן .

    אהבתי

  2. א. בעיני האלוף דיין ראוי גם להערכה על יושרו, כנותו ואומץ לבו לומר את האמת בפומבי. ברור וידוע ש"כך עובד הצבא", ושיש ותמיד היו "טיוחים" ופעולות בלתי חוקיות בלי סוף. וגם שמרבית המפקדים חשבו וחושבים, עשו ועושים כמוהו. רק בשקט, בלי להצהיר על זה. זה כמובן אינו צידוק, והמקרה שבו נאשם אזריה הוא מקרה פרטי קיצוני ושונה מהדוגמאות שהביא האלוף דיין, אך גם אמירת האמת היא ערך. עצם אמירתה בגוף ראשון מבטאת הגינות ומוסריות. וסולידריות. אם קצין בכיר מבין ויודע שהוא לא נהג ולא היה נוהג אחרת מהחפ"ש הנאשם – אז יפה שהוא בא לומר זאת.
    (מבלי להצדיק את מעשהו של אזריה ומבלי להתייחס לחוקיותו או מוסריותו).

    ב. אגב, ברפואה ובפרט בבתי החולים בישראל הדברים דומים מאוד. טעויות, רשלנויות רפואיות מסוגים שונים, לרבות כאלה שמסתיימות בהריגת החולה הן שכיחות ומטויחות ע"י המערכת באופן שיטתי וגורף, כברירת מחדל. מעלימים מידע ומסמכים, מעלימים מבני משפחת החולה את האמת, משקרים בדו"חות "אם צריך", ובטח שלא חוקרים או מעבירים את החקירה לגורמי ביקורת פנימיים או חיצוניים. זה לא חוקי, לא מוסרי, אבל ככה זה עובד.
    המערכת הרפואית בישראל היא עוד הרבה פחות שקופה מזו הצבאית, ויש בה ועליה פחות מנגנוני ביקורת (איפה "מצ"ח הרפואי"? היה ראוי שיהיה). וגם התקשורת כמובן לא עדה להריגת אדם בחדרי חדריו של בית החולים, כשם שהיא עשויה להיות עדה להריגה ע"י אנשי צבא ומשטרה. (מבלי להשליך כמובן על משפטו של אזריה).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s