לא תחסום ראש ממשלה בדישו

אני לא יודע אם נתניהו עבר עבירות במהלך כהונתו. בהחלט ייתכן ש"לא יהיה כלום, כי אין כלום", כפי שמכריז ראש הממשלה בכל הזדמנות. גם הטענה שמוטב להחליף ראשי ממשלה באמצעות בחירות ולא באמצעות פנייה לערכאות משפטיות היא מוצדקת. אכן מוטב. השאלה אינה מהו הנוהל המיטבי להחלפת שלטון בדמוקרטיה (בחירות), אלא מה קורה כאשר צצים חשדות כבדים באשר להתנהגותו האישית. האם צריך ראש המדינה להיות מעל לחוק בתקופת כהונתו, כדי לוודא שהחקירה הפלילית לא תשמש כמסלול עוקף לבחירות, כפי שמציע חבר הכנסת דוד אמסלם? האם נכון להעניק לו פטור מחקירה פלילית, כדי שלא יוטרד בחקירות, שגם אם תסתיימנה בלא כלום—כפי שקורה לא פעם—גוזלות ממנו זמן יקר ומקשות עליו לתפקד? על פניו נראה שהתשובה שלילית. אף אזרח, גם לא האזרח מספר 1, אינו זכאי לפטור מאחריות פלילית. ראשי מדינה משרתים את החוק ואין החוק אמור לשרת אותם. אמנם יש כאן פתח לבעיות—תיאורטית, מערכת חוק עוינת עלולה להטריד את ראש המדינה בחקירות סרק—אבל עקרון הכפיפות לחוק גובר על החשש הזה, או לפחות אמור לגבור עליו. לעיקרון המובן-מאליו הזה יש יוצא מן הכלל חשוב במדינה הנחשבת מתוקנת. נשיא צרפת נהנה מחסינות פרוצדוראלית מוחלטת בזמן כהונתו. סעיף 67 לחוקה, שהתקבל בשנת 2007 ונועד להגן על הנשיא ז'אק שיראק מחקירה פלילית, קובע כי במהלך כהונתו הנשיא לא יידרש להעיד ולא יהיה נתון להליכים פליליים או אזרחיים, דהיינו להגשת תביעות ואישומים כנגדו או לפעולות חקירה כלשהן, בפני שום ערכאה שיפוטית או אדמיניסטרטיבית צרפתית. העיקרון החוקתי הזה קורץ לראשי מדינה רבים שקופה כזו או אחרת של שרצים תלויה להם מאחוריהם. הם אינם מסתפקים באלף ואחד היתרונות שלהם זוכה ראש מדינה כנחקר (העובדה שחלק מן החוקרים וממקבלי ההחלטות תלויים בו, הנטייה האינסטינקטיבית להקל בדינו, יכולתו לשלוט בתהליך החקירה הרבה יותר מנחקר רגיל, החשש מנקמה אם ההליך יסתיים בלא כלום). לא תנוח דעתם עד שיינתן לו, כלנשיא צרפת, פטור מלא מן החוק.

האם העובדה שצרפת, חוקקה חוק כזה הופכת אותו מיניה וביה למודל לחיקוי? אחרי הכול קשה לטעון שצרפת אינה מדינה דמוקרטית. אם זה טוב להם, למה זה לא יכול להיות טוב לנו? התשובה היא שהחוק הזה לא טוב גם לצרפת. זהו חוק מושחת ופסול שהאליטה השלטונית הצרפתית חוקקה כדי להעמיד את עצמה מעל לחוק. זאת אינה הדוגמא היחידה. ב2014 למשל החליט בית המשפט העליון בארה"ב כי לכל אדם הזכות לתרום למועמד פוליטי סכומים ללא הגבלה וזאת משום שהרף שהיה קיים עד אז (של 123,000 דולר) מנוגד ל"חופש הביטוי". עוד ב2010 התיר העליון בארה"ב לוועדות פעולה פוליטיות (PAC) לגייס כספים ללא הגבלה למערכות בחירות. ההחלטות המדהימות הללו של המוסד המשפטי הנערץ של ארה"ב הן ביטוי לתהליך ההשחתה הפנימית של הדמוקרטיה הניאו-ליברלית, לדרך שבה היא מרוקנת את שלטון העם מתוכן, כדי להפוך אותו לשלטונם של בעלי המאה והדעה. האליטה מגינה על החברים בה ומבצרת את שלטונם. הקו המשותף להחלטות בצרפת ובארה"ב הוא הכסף. כמעט תמיד החשדות שעולים כלפי בעלי השררה הם קשריהם עם בעלי ההון, הנטייה שלהם לקבל מתנות מסוגים שונים מחבריהם גדושי הארנק (כך היה גם במקרה של שיראק, שהורשע לאחר פרישתו בפלילים ונדון לשנתיים מאסר על תנאי). בדמוקרטיה החדשה מופעל מבחן בוזגלו הפוך: מי שנהנה כבר מזכויות יתר, יקבל הטבות נוספות, עם חותמת הכשר חוקתית כמובן. יש למדינת ישראל הרבה מה ללמוד מדמוקרטיות אחרות. היא לא ששה ללמוד. בענייני הון שלטון היא בדרך להיות תלמידה מצטיינת.

התפרסם בידיעות אחרונות 4.1.17

1 reply »

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s