מדיניות החוץ של אובמה: למה הוא לא השלומיאל שהימין טוען שהוא

הדעה המקובלת באה"ק היא שלאובמה היו אולי הישגים "קטנים" במדיניות הפנים (הצלת הכלכלה האמריקנית מהמשבר המפלצתי שהשאיר לו ג'ורג' וו. בוש, הקטנה דרמטית של האבטלה, הורדה דרמטית של מחירי הנפט העולמי ע"י הפיכת ארה"ב לבלתי תלויה בנפט מן המזה"ת, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חקיקה בענייני זכויות ההומוסקסואלים, עמידה בפרץ הגזעני אנטי-מוסלמי בארה"ב ועוד), אבל מדיניות החוץ שלו הייתה אסון. הדוגמא המרכזית המובאת בפי יריביו היא אי ההתערבות שלו במלחמת האזרחים בסוריה. לכאורה, לו רק הייתה ארה"ב מתערבת, הטבח היה נמנע וארה"ב הייתה זוכה במעמד הנכסף של שריף עולמי. America would have been great again

יש כמה בעיות עם הטענה הזאת. ראשית, ניסיון העבר האמריקני הוא רע מאד. ארה"ב של בוש התערבה, על פי עצת נתניהו וחבריו הניאו-קונסרבטיבים, בעיראק ובאפגניסטן. היא שלחה מגפיים לשטח והשקיעה הון עתק בכפיית סדר חדש באמצעות צבאה. התוצאות היו קטסטרופליות. באפגניסטן לא הועיל הניסיון ליצור סדר חדש, כפי שכשלו הניסיונות ההיסטוריים, של יוונים, בריטים ורוסים. את אפגניסטן קל לכבוש. קשה לשלוט בה. יתרה מזאת, הסיוע חסר האחריות למוג'הידין למיניהם בימי המאבק בברה"מ, הפך את אפגניסטן לביה"ס הבינלאומי לטרור.

גם את עיראק קל היה לכבוש—במיוחד משום שזאת הייתה פסאודו-מעצמה שאין לה חיל אוויר. מה שקרה אחרי כן היה אסון במונחים היסטוריים: מאות אלפי הרוגים מקומיים, אלפי הרוגים אמריקנים, התפוררות של המדינה העיראקית ועלייה של יריבתה ההיסטורית איראן, שזכתה הודות לבוש וכנופייתו, שהשטן הגדול יעשה בשבילה את העבודה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שארה"ב ניסתה להתערב במלחמת אזרחים. היא ניסתה ללא הצלחה לעשות זאת גם בווייטנאם. היא ניסתה לעשות סדר בסומליה ויצאה עם הזנב בין הרגליים. הפעם האחרונה שארה"ב הצליחה במהלך כזה היה בשנות החמישים בקוריאה (לא אתייחס כרגע לשאלה למה זה עבד אז). במידה מסויימת ההתערבות הצליחה במלחמת הבלקנים, אבל זאת הייתה מלחמה שלא הצריכה שליחת חיילים "לקרקע". מאז קוריאה ארה"ב נוחלת כישלון אחרי כישלון בניסיונותיה להיות שריף שלא רק מאיים אלא גם פועל. האמריקנים פשוט לא מתאימים לסוג כזה של מעורבות. זה דורש סבלנות, שאין לארה"ב, הכרות טובה עם השטח, שאין, יכולת לייצר בריתות בעייתיות, שלמעצמות כמו רוסיה אין שום בעיה ליצור, ולעשות מעשים בעיתיים, שמייצרים קשיים שלטוניים בבית. זה דורש נכונות לספוג אבידות, שאין בארה"ב. להזכירכם, רייגן, הגורו של זקיפות הקומה האמריקנית, קיפל את היחידות האמריקניות מלבנון, אחר פיגוע בודד של חיזבאללה ב1983. גם צורת הפעולה הצבאית האמריקנית היא בזבזנית להפליא. בעשורים האחרונים מלחמות אמריקניות עולות הרבה מאד כסף, טריליוני דולרים,  ומניבות רווחים פוליטיים מוגבלים.

לאור ניסיון העבר, האם היה הגיון בהתערבות אמריקנית מסיבית? סביר להניח שמעורבות אמריקנית הייתה מסתיימת, כמו בעיראק, בהתפוררות המדינה, בעלייה תלולה בטרור ובהיחלשות קשה של הכלכלה האמריקנית. בעוד 10 שנים ארה"ב הייתה נסוגה מסוריה, כאיש הרע—כרגיל. יתרה מזאת, האם היה צד שבו צריך, מוסרית ופוליטית, לתמוך? אני מזכיר לכם, שלא מדובר בשליט המבצע טיהור אתני, אלא במלחמת אזרחים, שבה חלק משמעותי מן הכוחות המתנגדים לאסאד מזוהה עם התנועות הג'יהדיסטיות. אני מניח שמבחינת האינטרס הפוליטי המובהק, עדיף לארה"ב שאסאד ינצח ניצחון חלקי במלחמה. הוא שליט חילוני שמאמין בקיום ישות מדינתית. הוא אינו מבקש לשלוח גדודי מתאבדים למערב. ברור כמובן שאסאד הוא גם רוצח המונים ולכן אי אפשר לתמוך בו רשמית. גם ישראל אינה תומכת רשמית באסאד אבל מעשית היא מעדיפה אותו על פני יריביו. היעלמותו מהזירה תייצר עוד לא-מדינה שבה ישגשג הטרור ולא דמוקרטיה פרו-מערבית יציבה.

מבחינה זאת רוסיה עושה את מלאכתה של ארה"ב באיזור. היא מדינה שיש לה פחות מעצורים מוסריים ומצד שני אינה יכולה באמת לאיים על ההגמוניה האמריקנית: רוסיה היא מדינה חולה ומושחתת שכלכלתה עדיין לא התאוששה מקריסת הקומוניזם. ה"חוזק" של פוטין הוא בלוף, רוח וצלצולים. היווצרותה של מדינה סורית חלשה במקום לא-מדינה ג'יהאדית, היא אינטרס אמריקני. בפעם האחרונה שארה"ב חיסלה את משטרו של האיש הרע (קדאפי), התוצאה הייתה היווצרותה בלוב של לא-מדינה מסוכנת שבעתיים מן המדינה הרודנית והמושחתת שאותה החליפה. לצאת למלחמה זה קל. לא פעם זה מזכה אותך במחיאות כפיים. כשהמלחמה מתארכת, כשמחיר הדמים עולה, כשמתברר שלא הבאת להטבה במצב, אלא החמרת מאד את הבעיה (כפי שקרה בעיראק), האיפוק אינו ביטוי לחולשה, אלא להבנה של מגבלות הכוח.

רק אם נבין את החולשה האמריקנית בהוצאה לפועל של מבצעים צבאיים, ואת הניסיון של אובמה לייצר יציבות באיזור, נבין את המדיניות האיראנית של אובמה. אובמה יכול היה כמובן לשלוח את מטוסיו לפוצץ את מתקני הגרעין של איראן. דא עקא שמהלך כזה, שנתניהו עשה הכול כדי להביא את האמריקנים להוציא אל הפועל, היה מביא, סביר להניח, לעוד קטסטרופה. איראן היא מדינה אמתית ולא המצאה של העידן הפוסט-קולוניאלי, כמו עיראק, סוריה, ירדן (וישראל). היא הייתה משקמת תוך שנים מעטות את תעשיית הגרעין שלה (פחות, על פי ההערכות המקובלות, מפסק הזמן שעליו הסכימו איראן והמערב) וגל עצום של טרור היה שוטף את העולם. אובמה יכול היה לכבוש את איראן (במחיר דמים כבד בהרבה מכיבוש עיראק החלשה). אבל האם באמת יכול היה להחזיק בה? לא סביר. ברור למדי שאובמה השתכנע שאיראן אינה מדינה מטורפת (על אף שהיא מוצגת ככזאת בישראל). אדרבה, היא אחד מן הכוחות המעטים באזור שאפשר לנהל אתו מו"מ רציונאלי ושיש בכוחו לפרוע את ההמחאות שהוא חתום עליהן. בעצם מאז חיסל קודמו את יריבתה הגדולה של איראן, עיראק, הרפובליקה האסלאמית, על חולייה הרבים והברורים, היא מדינת מפתח ליציבות האזור, בעיקר אל מול הטרור הסוני הג'יהדיסטי. מבחינתו של אובמה, הראייה לרציונליות של איראן היא העובדה שהמנהיג הרוחני חמנאי, שטוף כתמיד בשנאה לשטן הגדול, אישר פתרון מדיני שמבחינת איראן הייתה בו השפלה גדולה. חמנאי היה מעדיף להכניע את ארה"ב. הוא מבין שזה גדול עליו. הוא מוכן לבלוע צפרדעים מדיניות ואידיאולוגיות בשם הריאל-פוליטיק. איראן אולי מאמינה בכבוד לאומי ואסלאמי—להלכה—למעשה היא נכנעה ללחץ הכלכלי שהסנקציות האפקטיביות שהוביל אובמה הוליכו אותה אליו. איראן פירקה את מתקני הגרעין שלה ללא קרב ובתמורה לא זכתה להכרה במעמדה כמעצמה שוות ערך. איראן נדרשה, והסכימה, לשלם מחיר כדי לשחק בשוק הכלכלי העולמי שארה"ב היא הכוח הדומיננטי בו. האם ההנחה של אובמה שהאינטרסים המשותפים של איראן וארה"ב (בחיסול הטרור הסוני של אל קעידה ודאעש וביצירת יחסים כלכליים נורמליים עם המערב) יביאו להתנרמלות נוספת של משטר האייתולות מוצדקת? את זה נגלה בעתיד. האם המהלך האמריקני הוא פשוט גילוי של חולשה? דומה שההפך הוא הנכון. בראש ארה"ב עמד, לראשונה מאז ניקסון-קיסינג'ר נשיא שמסוגל להחלטות גיאופוליטיות קרות רוח המבוססות על חישוב של רווח והפסד לטווח הארוך.

כל זה מחזיר אותנו גם לבעיה הישראלית פלסטינית. מדוע לא פעל אובמה יותר? אני מניח שהסיבה העיקרית לא הייתה שאין לו מתווה לפתרון סביר (מתווה קלינטון נותר הפתרון הסביר היחיד), אלא שהוא סבר שהמחיר גבוה מידי וסיכויי ההצלחה קטנים מידי. לשני הצדדים בסכסוך יש אינטרס פוליטי עמוק בשמירה על הסטטוס קוו, גם כשהם מצהירים את ההפך. אובמה לא סבור שהמשך הסטטוס קוו פוגע באינטרסים של ארה"ב. הוא סבור שהוא פוגע באינטרסים של ישראל והפלסטינים. אם הם לא מעוניינים בהסדר, זבש"ם. הניסיון הקודם להגיע לפתרון, של קלינטון בקמפ דייויד, נגמר בפיאסקו ובשפיכות דמים. אובמה לא יוצא למלחמות שהוא יודע שסיכוייו לנצח בהן זעומים.

איזה מין נשיא זה עושה אותו? נשיא חושב. לא בטוח שהמחשבות שלו יביאו ליציבות במזרח התיכון. את זה עוד נראה. בטוח שהוא לא פשוט חנון דמוקרטי חסר הבנה ונטול עמוד שדרה. אולי ההפך הוא הנכון.

:קטגוריותהבלוג

23 replies »

  1. זהו ניתוח מבריק של מורשת אובמה. הוא ללא ספק אחד מגדולי הנשיאים של ארה"ב לאורך שנות קיומה של מדינה זו. נתניהו, האיש הקטן, לא ראוי להזכירו יחד עם אובמה. למה אצלנו אין מדינאי בשיעור קומה של אובמה?!

    אהבתי

  2. אני חושב שלצד ההישגים, ראוי להזכיר גם את החולשות והמגבלות שבנשיאות אובמה. בראש ובראשונה, העובדה שארה"ב הולכת ומאבדת את בעלות בריתה. לאו דווקא ישראל, כי ישראל תלויה בארה"ב בכל מקרה, אלא סעודיה, שיצאה לדרך עצמאית, מצרים שגולשת בהדרגה למחנה הרוסי, הפיליפינים שערקו למחנה הסיני, הרעיונות שנעשים פופולריים יותר ויותר באליטה הסינית שארה"ב חלשה ואפשר להתעלם ממנה, ועוד. כמו שלהתערבות יש מחיר, גם לחוסר התערבות יש מחיר. אני מבין היטב למה אובמה לא התערב בסוריה (מהסיבות שהזכרת, וכולן סיבות טובות), אבל העובדה שהוא נסוג לאחר שקבע קווים אדומים פגעה קשות במעמד הבינלאומי של ארצות הברית.

    בנוגע לעיראק, ראוי להזכיר שהעובדה שאובמה וביידן (שמילא כאן תפקיד ישיר ומרכזי) גיבו את מאליקי ולא את עלוואי, בתוספת לנסיגה החפוזה, היו החלטות הרות אסון שהובילו כמעט במישרין לעלייה המהירה של דאע"ש.

    עוד מילה על עיראק. אני מטיל קצת ספק בראייה של "הכל היה אבוד מראש", עד כמה שהיא הגיונית. מסכים שהיה עדיף לא לפלוש, אבל היה אפשר גם לפלוש ולצאת מהר ועם תוצאה טובה בהרבה: להשאיר את מגננון המדינה והצבא ולא לפרק אותם. הרבה יותר מהפלישה עצמה, זו היתה ההחלטה שהובילה לכאוס בעיראק. הכאוס הזה היה בהחלט ניתן למניעה.

    אהבתי

    • ברור שאפשר היה לעשות דברים טוב יותר, אבל אני עומד מאחורי הפרשנות שלי. אובמה ביצע שיקולים תבוניים על סמך הניסיון המצטבר.
      אשר לעיראק, אתה יודע כמובן שאני חושב שאפשר היה להגיע להישגים ואפילו תמכתי במלחמה בתחילתה, על אף שהייתי משוכנע שאין לעיראקים נשק להשמדה המונית. הבעיה הייתה הביצוע. הטעיוות הפוליטיות היו עמוקות כל כך שספק מתעורר בי אם אמריקה כשירה לשלוט באזור כבוש צבאי מבלי לגרום לנזק חמור.
      אשר לירידת קרנה של ארה״ב בעולם, למען האמת אני חושב שזאת שטות.

      אהבתי

  3. אתה חושב שאין בכלל ירידה במעמד של ארצות הברית אצל בעלות הברית שלה במזה"ת ומזרח אסיה? אפשר כמובן לחלוק על זה, אבל זו נחשבת אמיתה די מוסכמת בקרב פרשני מדיניות חוץ. כשהייתי בארה"ב, שמעתי את זה המון גם ממומחים וחוקרים שהגיעו מהמדינות הללו, במיוחד ממזרח אסיה אבל גם מהמזה"ת.

    אהבתי

    • אני היסטוריון ואני חושב שיש פרמטרים של כוח אמתי ופרמטרים של דעת קהל. ארה״ב חזקה כלכלית, לא תלויה בנפט, וללא עיעור של ממש על ההגמוניה שלה, לא מסין ולא מרוסיה. זה אומר שיש לה יכולת ריאלית להפעיל כוח כשתבחר. כל השאר זה יח״צ

      אהבתי

    • נחמד שזה משעשע אותך אבל אין לי ספק שאתה יודע מה זה. במקום להגיב לעניין ולהבין שתמכת במלחמה לא חוקית ואימפריאלית, אתה מחפש משחקי מילים מטופשים.

      אהבתי

    • נחמד שזה משעשע אותך אבל אין לי ספק שאתה יודע מה זה. במקום להגיב לעניין ולהבין שתמכת במלחמה לא חוקית ואימפריאלית, אתה מחפש משחקי מילים מטופשים. (בטעות מיקמתי את זה במקום לא נכון מקודם – אפשר למחוק)

      אהבתי

      • לא מבין, הפכת אותי למקבל החלטות? תכף תזמין משטרה. תן לי להבהיר לפני שאתה מתקשר: בתפקידי כצופה מן הצד חשבתי שיש סיבות טובות לסלק מנוול ורוצח כמו סדאם חוסיין גם אם אין לו נשק להשמדה המונית. עכשיו אתה יכול להתקשר למשטרת הצדקנות

        אהבתי

  4. אז המחלוקת בינינו לא כזאת גדולה. אני גם חושב שבפרמטרים של כוח אמיתי אין מתחרים לארה"ב, במיוחד בגלל העצמאות האנרגטית שהזכרת. אני רק חושב שדעת קהל או קרדיביליות בינלאומית היא גם דבר חשוב מאד, שמשפיע על מערכת הבריתות והאיזונים שלה.

    אהבתי

    • אתה לא מקבל החלטות אבל זה לא אומר שאין לך דעה. אם אתה בעד מלחמה לא חוקית למה שלא תהיה בעד כיבוש לא חוקי? בעד כל דבר לא חוקי? כלומר אתה מבסס את העמדה שלך אד הוק לא לפי סולם ערכים או חוק חלילה. גם ברמת התוצאה החשיבה שלך שגויה שכן ראינו מה קרה כשמעיפים רוצח כמו חוסיין, האם בוש שהחל מלחמה קטלנית זו אינו רוצח? האם אובמה ששלח מזלטים להשמיד אנשים אינו רוצח? כדאי שתשפוט לפי מדד אחיד ולא לפי מי עושה מה שמתאים לך כרגע כי דברים כאלו מתהפכים.

      אהבתי

  5. אני מאוד מופתע כי אני לא קיללתי. אתה מתקשה לנמק את העמדה שלך כי כאמור היא בניגוד לחוק הבינל וכי היא פרו מלחמה. הדגמתי כמה העמדה הזו שלך לא עקבית.

    אהבתי

    • בוא נבהיר. המלחמה הזאת יצאה לדרך כמלחמה חוקית לחלוטין בברכת האו״ם. זה נדיר מאד כי רוב המלחמות אינן עוברות אישור של בית משפט, למרות מה שנדמה לך. באשר לעיראק, רק בדיעבד התברר שאין נשק להשמדה המונית. זה שאני פקפקתי בקיומו של נשק כזה, לא הופך את התמיכה שלי במלחמה ״החוקית״ לעבירה. אבל נניח לעניינים החוקיים, למה חשוב לך מה אני חשבתי על המלחמה בתחילתה? האם אתה טרול?

      אהבתי

      • מוזר, מזכ"ל האו"מ אומר אחרת. חשוב לי כי אתה שמאלני ואני מקווה שתהיה בצד הנכון והמוסרי. אם סדאם רוצח (ואכן הוא היה) האם אובמה או בוש לא זכאים לאותו דין (מלחמת עיראק, התקפות מזל"טים). http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/3661134.stm. אז בנקודה הזו כמובן שאתה טועה, גם אם תקרא את החלטת מועצב 1441 תראה שלא מדובר על החלטה ליציאה למלחמה.
        אני בטוח שאתה מודע לבעיתיות במבנה מועצת הביטחון של האומ אך הנה מזכל האומ אומר בפירוש שהלחימה שם נגדה את הצ'ארטר. ולא כל מי שמבקר אותך הוא טרול, תתבגר.

        אהבתי

  6. אם אתה כותב על מדיניות החוץ בתקופת שלטון אובמה אולי כדאי גם לדבר על תרומתו לאביב הערבי וקיבוע הבלאגן באזור? הפלת קדאפי בלוב, העדר התמיכה במוברק במצרים, יציאה חפוזה מעירק שהובילה ליצירת ואקום ועלית דאעש חימוש ותמיכה באופוזיציה בסוריה נגד אסד שהביא למלחמה שלא נגמרת וכמויות פליטים שיש להן השפעה לא חיובית במיוחד באירופה… כל אלו היו לתפיסתך מהלכים חכמים שנבעו מחשיבה מעמיקה על האינטרס האמריקאי באזור? (כלומר אובמה רצה שהדברים יראו כך כיום?) הדברים הכי טובים שאובמה יכל לעשות בהתאם לנסיבות? (אובמה רצה שזה יראה אחרת אבל כל פעולה אחרת היתה נגמרת עוד פחות טוב?) חוסר מזל? או תולדה של נאיביות ושלומיאליות שאובמה לתפיסתך ניסה אולי להתפכח ממנה בהמשך?

    אהבתי

    • אובמה לא המציא את האביב הערבי. הוא טעה כשתמך בהפלת מוברק. אני חושב שהוא מודע לזה. הפלת קדאפי בלוב הייתה טעות–לא רק שלו. היציאה מעיראק לא הייתה חפוזה. התמיכה, המוגבלת באופוזיציה לאסאד נראתה רעיון סביר והימנעות מוחלטת מתמיכה בהפלת אסאד הייתה מביאה לביקורת קשה מבית. אובמה לא רצה שכך יהיה. הוא רצה שיהיה כאן גן עדן. אובמה לא חף מטעויות. האם עשה טעויות גדולות? לא. ודאי לא בהשוואה לטעויות הענק של קודמיו (המצאת המוג'הידין באפגניסטן, פירוק עיראק והמצאת דאעש, העלאת מחיר הנפט, מיטוט הכלכלה ובזבוז האשראי של ארה"ב). האיפוק בסוריה היה נכון והמהלך האיראני הוא בעל סיכוי גדול.

      אהבתי

  7. ישנו העניין הקטן של החוב הלאומי שזינק בתקופתו. מטיל צל מסוים על ההישגים שבפסקה הראשונה.

    אהבתי

  8. לגבי מדיניות חוץ, ספציפית – עיראק. העובדות הן שבתחילת כהונתו המצב שם היה במגמת שיפור ניכרת. לאמריקנים היו הישגים גדולים בשטח מול אל קעאדה והם השכילו לגייס לצדם כוחות סונים מקומיים.

    הכל השתבש לאחר הבחירות של 2010, שהסתיימו במעין תיקו בין איאד עלאווי ונורי אל-מליכי. שניהם שיעים, אבל עלאווי תמך במדיניות מפייסת ומכילה כלפי הסונים ושאר מיעוטים, ואילו אל-מליכי נקט בקו נוקשה של אפלייה נגדם. (וכן בחבירה לאירן והגדלת השפעתה בעיראק).

    בסופו של דבר התערבו האמריקנים, בהחלטה של סגן הנשיא ביידן, לטובת אל-מליכי. התוצאה הרת האסון היתה דחיקתם האלימה של הסונים מכל מוקדי הכוח, שדחפה אותם חזרה לזרועות אל-קעאדה. הדרך לדאעש היתה קצרה וכשנזכרו להיפטר מאל-מליכי היה מאוחר מדי.

    אהבתי

    • אכן. האמריקנים לא מסוגלים להבין את המזרח התיכון וודאי לא לתפיעל אותו נכון. מעבר לזה, ההנחה שהבחירה בעלווי הייתה פותרת את התסבוכת היא אופטימית מידי. מרגע פירוק הצבא העיראקי, הקטסטרופה הייתה בלתי נמנעת

      אהבתי

      • קטטסטרופה אכן קרתה אחרי נפילת סדאם אבל הדברים, מהרבה בחינות, התקדמו בכיוון חיובי בעיראק כשאובמה עלה לשלטון. חלקית, הודות לכך שהאמריקנים בשטח דווקא כן התחילו להבין את המצב.

        מובן שלעולם לא נדע לאן היתה מובילה תמיכה בעלאווי, ייתכן שהיתה פורצת מלחמה בתוך המחנה השיעי. זה נכון לכל צומת דרכים בהיסטוריה. אנחנו יודעים רק מה קרה במציאות.

        אבל לדעתי כולם, כולל אובמה עצמו, מבינים שהבחירה באל מליכי לא היתה חכמה, וכמוה גם הנסיגה המלאה (ובדיעבד, הזמנית) של כוחות ארצות הברית מעיראק.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s