פוגעות ברגשות

הנה לקט קטן מן הזוטות שהופיעו בעיתוני יום שני השבוע. המנהל הקהילתי בשכונת הר חומה בירושלים החליט לפצל את טקס יום הזיכרון השנה. כדי "לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי בשכונה", לא יכללו שירים בחלק הראשון של הטקס. בסיומו של החלק הזה יתפצל הקהל לשתי עזרות. בעזרת החילונים תורשינה הנשים לזמר; בעזרת החרד"לים יאמרו רבנים מן המין הנכון דברי תורה. אילו דברי תורה? או—זה מביל אותנו לזוטא השנייה, התנצלותו של אביר החרד"לים, ראש המכינה בעלי, הרב יגאל לוינשטיין. כשנותנים לרב לוינשטיין מיקרופון, אלה דברי התורה שיוצאים מפיו: "הנשים שלנו קדושות וצנועות…זה אומר שאישה לא יכולה לעבוד? שתעבוד מה שהיא רוצה. אבל מה המשימה? אומרת הגמרא: לבנות את הדור הבא. זה מוטל עליהן. רק הנשים הקדושות שלנו יודעות לעשות את זה. מה היא תהיה, מפקדת פלוגה? זו שאלה של שיגעון, זה שייך לבית משוגעים…שיגעו לנו את הילדות, מגייסים לנו אותן לצבא. הן נכנסות יהודיות – הן לא יהודיות בקצה, לא במובן הגנטי: כל מערכת הערכים שלהן תשתבש, סדרי עדיפויות, בית-קריירה…אסור להסכים לזה". הרב קרא למתגייסים להתחתן בגיל צעיר עם אישה "חמה", "חמה בדוסיות". והוא הבהיר: "ודאי שהיא חמה, כי היא אישה. היא לא שירתה בקרקל – אחרת איך תהיה חמה?" 

דברי הרב לוינשטיין (את אישה? הגמרא שולחת אותך ללדת ולגדל ילדים בבית; שירת בקרקל את לא "חמה" ולא יהודייה; יהודייה יודעת שמקומה בבית) עוררו עליו ביקורת מכיוונים שונים. כבר לפני ימים אחדים הודיע הרב שתוכן הדברים שאמר מקובל עליו ורק על סגנונם הוא חולק—כלומר לפתע, השד יודע מאין קפץ עליו הסגנון ועיוות את התוכן היפה של דבריו (חילוניות הן לא יהודיות, נשים צריכות ללדת ילדים ולא לבלבל את המוח). עכשיו שלף הרב את כלי הנשק השני העומד לרשות גדולים בתורה שנתפסו בקלקלתם. "דבריו", הכריז, "הוצאו מהקשרם". מה היה ההקשר? ההקשר היה שהרב קבע שתפקיד הנשים הוא ללדת ילדים ולגדל אותם (בבית) לשם שמים ושמי שאינה עושה זאת אינה יהודייה. מה שהובן מדבריו, למרבה הצער, הוא שתפקיד האישה הינו ללדת ילדים ולגדל אותם (בבית) לשם שמים ושמי שאינה עושה זאת אינה יהודייה. הרב חש גם אי נוחות מן השימוש בביטוי תרמי בהתייחסות לבנות. כשאמר שנשים המשרתות בקרקל אינן חמות, כבודו לא התכוון שהן נטולות תשוקה. כבוד הרב אינו יודע דבר על תשוקות כאלה. הוא התכוון "שאין בהן דביקות דתית ומאותה סיבה יוצאות מהצבא כביכול לא יהודיות". עליי לציין שהאמירה התרמית הייתה ברורה למדי מדבריו ("חמות בדוסיות"), אלא שבקרב עדת הצדקנים כל דיבור על נשים בהקשר של תשוקה הוא פסול וכל המרבה להרחיק את עצמו ממנו ישובח. אבל שימו לב לביטוי המעודן "כביכול" לפני הקביעה שנטולות החום (דתיות או חילוניות) הן לא יהודיות. מתברר שהן לא יהודיות "כביכול". מה זה אומר? לאלוהי הרב פתרונים. והנה הזוטא השלישית: חברת שלטי החוצות, "מרקעים חוצות זהב", העלימה את דמותה של הדרדסית מכרזות הסרט "דרדסים: הכפר האבוד" שנתלו בבני ברק, "כדי לא לפגוע ברגשותיהם של תושבי העיר".

נשים מתברר שוב הן בעיה גדולה מאד. עצם קיומן ברשות הרבים (כלומר מחוץ לבית שבו עליהן ללדת ולגדל ילדים) פוגע ברגשות. הן פוגעות ברגשות העדינים של הגברים אפילו כאשר הן מצוירות וצבועות בכחול ונטולות כל סממן מיני, קל וחומר כאשר הן מסתובבות בשר ודם בחוצות. אם תפצחנה בשיר, ייפגעו מיד המון רגשות—עד כדי כך ייפגעו שצריך יהיה להרחיק מהן כליל את הגברים. אם תעזנה לבחור מקצוע תרד מיד טמפרטורת גופן ושוב לא יוכלו למלא את תפקידן הלאומי דתי. כביכול כמובן. כביכול.

התפרסם בידיעות אחרונות 29.3.17