הרואה מבלפור

לקראת חג הפסח הממשמש ובא צלחה רוח הנבואה על ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו. הדברים, ביקש נתניהו להסביר לנו, אינם כפי שהם נראים. שקועים בעולמנו, איננו רואים את העולם שההשראה האלוהית גילתה לנתניהו. "מה אתה רואה, נתניהו?", שואל אותו האל. ונתניהו משיב: "במקום שהם רואים אבטלה, אני רואה תעסוקה מלאה. במקום שהם רואים כלכלה הרוסה, אני רואה כלכלה פורחת. במקום שהם רואים פקקים, אני רואה מחלפים, רכבות, גשרים". אמנם לא תמיד רואה הנביא מבלפור ורודות. לא פעם הוא רואה שחורות במקום שבו שאר בני האדם רואים את גווני האפור הרגילים. נתניהו למשל רואה מכל עבר איומים קיומיים פורחים כפטריות אחרי גשם: האיראנים, אובמה, המופתי, ליברמן, בנט, גאולה אבן, חמאס, הפלסטינים, ארגוני זכויות האדם ובעיקר התקשורת. הידעתם שתאגיד השידור, שהממשלה היא שיזמה את הקמתו, הוא סכנה לדמוקרטיה הביבית? לא ידעתם. רוב בני האדם רואים תקשורת ישראלית קונפורמיסטית למדי, שאינה מאתגרת באמת את השלטון ומפעילה בשקידה צנזורה עצמית המייתרת צנזורה חיצונית. טעות. נתניהו, בחושיו המחודדים, היטיב לראות: התאגיד הוא איום קיומי. התקשורת הישראלית היא סכנה לדמוקרטיה. ואם לא לדמוקרטיה, כי אז לנתניהו–והרי זה היינו הך. שכן "שלטון העם" הוא שלטון נתניהו, כי "העם זה אני"; כלומר הוא. ולמה אמר תחילה דבר אחד ואחר כך דבר אחר? כי בטרם תצלח עליו הרוח, כמוהו כשאר האדם. משצלחה, הופכים הפקקים למחלפים, האבטלה לפריחה, ותאגיד השידור לאיום קיומי.

היכולת לראות את העובדות אחרת—"עובדות אלטרנטיביות" אפשר לעת עתה לקרוא לזה, בטרם תושלם מלאכתם של נתניהו ומירי רגב ותותר לנו רק מערכת העובדות הממשלתית—היא מסימניו של העולם החדש. לעת עתה אנחנו מצויים בתקופת מעבר שבה יש עדיין "הם" שרואים אחרת. לעת עתה "הם" ממשיכים להרגיז ולקלקל. נתניהו למשל רואה שלטון מתוקן לחלוטין, שלטון מבהיק בניקיונו ממש, ו"הם" רואים שחיתות. נתניהו רואה יין נתזים ורדרד ותמים וסיגרים חפים מחטא במאות אלפי שקלים, ועוד מתנות שחברים נוטים להעניק זה לזה, ו"הם" רואים מתנות אסורות מטייקונים. הוא רואה צוללות גרמניות בצבעי כחול לבן ו"הם" רואים שלמונים. הוא רואה את רחוב בלפור נכון בראש ההרים ונשא מגבעות, ו"הם" רואים ראש ממשלה שבילה זמן רב מידי בשלטון מוקף במלחכי פנכתו ובעושי רצון אשתו, עד ששוב אינו יכול להבדיל בין האינטרסים שלו לאינטרסים של המדינה, עד ששוב אינו יכול לשאת ולו בדל ביקורת, עד שנחשולי הבוז שלו לסובבים אותו, בוז המעורב בחרדות קיומיות עמוקות (אובדן הכיסא, שפירושו היתקעות לשעות אינספור עם הגבירה), גורמים לו לרמוס כל חלקה טובה, כל יכולת להתחדש אחרי לכתו, להסות באובססיביות כל קול שאינו רואה את התמונה הוורודה והמבעבעת שהוא משמיע באוזנינו.

אבל מי הם אותם "הם" הממאנים לראות נכוחה, אתם שואלים את עצמכם לכאורה מדובר בשמאל. זהבה גלאון וחבר עושי דברה בתקשורת מעוורים את עינינו מראות את כל הטוב והיפה שנתן לנו ראש הממשלה.  כידוע, "השמאל" בישראל מתעצם בדמיון ככל שכוחו הממשי מתמעט. יתרה מזאת, דומה שהמרחב הדמיוני המוקצה לשמאל נותר קבוע. אם מספר השמאלנים מצטמצם, יוגדרו אנשים שנחשבו עד אז לאנשי מרכז או ימין כשמאלנים (גאולה אבן למשל). אמת המידה היא תמיד הסירוב לראות את העולם האלטרנטיבי שרואה נתניהו. נו, תאמרו, "הם"  באמת לא בסדר. אבל אם תחשבו על זה לעומק, תגלו שגם אתם (כלומר כל האנושות להוציא דוד ביטן)  לא תמיד רואים עין בעין עם נתניהו. בעצם אתם "הם"—כלומר שמאלנים–לפחות במשרה חלקית. מצד אחד, אפשר לנסות להפוך לדוד ביטן. מצד שני, אפשר לשלוח את נתניהו הבייתה.

התפרסם בידיעות אחרונות 5.4.17

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s