התגלה הפתרון לבעיות השמאל

יש ז'אנר פופולרי חדש בשיח הישראלי: מתן עצות לשמאל. ככל שהשמאל הישראלי מצטמק, מתרבים מוכיחיו, מדריכיו, יועציו ומתקניו. כולם נדים לאותו יצור מיתולוגי—השמאל—שלא ברור מהם גבולות הגזרה שלו (המחנ"צ זה שמאל, למשל? הרשימה המשותפת זה שמאל או שהיא כבר מצויה באותה ארץ גזירה המכונה השמאל הרדיקלי"?). ברור שהשמאל לא בסדר. 

קשה למנות את כל תחלואיו של הגוש הספק-ממאיר הזה בבשר האומה, אבל אפשר לנסות. אם נתחיל בהפגנה של מוצ"ש, נטען שהשמאל לא מצליח להביא המונים לרחובות. בעבר, נזכרו זקני צפת, הגיעו לרחובות מאות אלפי שמאלנים, ואילו עתה–נער יספרם. הביקורת הזאת מזכירה לי את השאלה, למה אנשים עניים—כי אין להם כסף. למה אין יותר שמאלנים ברחובות? כי יש פחות שמאלנים. נכון שגם ימנים (לבד מחובשי הכיפות הסרוגות) אין כל כך ברחובות. ובעוד השמאל מצטמק, המרכז, המדיר רגליו מן הרחוב כליל, גדל. אין יותר הפגנות ענק מאותה סיבה שילדים לא משחקים יותר ברחוב. החברה התקשורתית ספונה בביתה ומעדיפה לחוות את העולם דרך המסכים. הרחוב הפסיק להיות המקום שבו החברה הזאת מבטאת את רצונותיה. אגב בפעם האחרונה ששמאלנים ואנשי מרכז יצאו בהמוניהם לרחובות, בימי המחאה החברתית העליזים, זה נגמר בלא כלום. מאז יושבים בבית.

אלא שכמו השאלה על העניים, גם השאלה על מיעוט השמאלנים אינה סוף פסוק. לפרשנים יש הסבר: לעניים אין כסף, כי הם עצלנים וטיפשים. לו היו חכמים וחרוצים (או לפחות לו היו להם הורים עשירים וקשרים בצמרת הכלכלית) היה להם כסף. ומהי אפוא הסיבה למיעוט השמאלנים? תודה ששאלתם. השמאלנים, כך נקבע, לא מציעים תשובות נוקבות לשאלות הקיומיות העומדות על הפרק. מהן התשובות האלה? לא ברור. הניסיון מעיד שכאשר הם אכן מציעים תשובות נוקבות (צריך לקחת סיכונים כדי להגיע להסדר עם הפלסטינים, ערכי מוסר אוניברסליים הם לא סיסמאות, אלא קווים מנחים למדיניות, גם אם זה לא הכי נוח לנו, גם ערבים הם בני אדם) הם מעוררים תגובות הנעות בין גיחוך לתיעוב. לעומת זאת התשובות הנוקבות מימין –מה נעשה עם מיעוט פלסטיני עצום? יהיה טוב; האם מדינה יכולה לקרוא לעצמה דמוקרטית כאשר היא שוללת זכויות בסיסיות ממיליוני בני אדם? תפסיקו להיות שמאלנים; למה ממשל ביבי מושחת כל כך? תפסיקו לחפור–משכנעות דווקא. אבל נגיד, רק נגיד, אומרים היועצים (שאינם חלילה שמאלנים בעצמם) שאתם מצביעים על בעיות אמתיות, הבעיה שלכם היא שאינכם יודעים לתקשר את עצמכם נכון. לו רק ידעתם לדבר בגובה העיניים, ללא ההתנשאות, שאתם לוקים בה מעצם היותכם שמאלנים, הייתם משכנעים אפילו אותנו. בסך הכל אנחנו פתוחים להשתכנע. אין ספק שהדרישה להימנע מהתנשאות היא מוצדקת. התנשאות היא מידה מגונה שהשמאל אכן לוקה בה. גם הימין לוקה בה כמובן (הוא סבור שאנשי השמאל שכחו להיות יהודים, שתרבותם היא מרוץ אווילי אחרי הנאות חולפות, שערכיהם הם טיפשות או צביעות), אבל ימין לא יכול להתנשא כמו שרווק לא יכול להיות נשוי. לפעמים, כשאתה מבקש את רשימת הפרמטרים שיפטרו את השמאל מן ההאשמה הנוראה בהתנשאות אתה מקבל את הרשימה הבאה: אל תגידו שאתם חילונים; תגידו שאתם מסורתיים. אל תגידו שאתם מאמינים בזכויות אוניברסליות, תגידו שעם ישראל חי, אל תתמכו בשלטון החוק, תגידו שלא צריך להיות כבד. אל תגידו שאירגוני זכויות האדם עושים עבודה חשובה; תגידו שהם בוגדים. בקיצור, הדרך הטובה ביותר לחלץ את השמאל ממצוקתו המספרית, היא להפוך אותו לימין. לא רוצים? אל תתפלאו שלא מצביעים בשבילכם.

הסיבה להצלחת הימין היא לא שהשמאל לא מספיק מגניב, אלא שרוב העם דבק בעמדות ימניות. החרדות בימין אמתיות והאמונות אמיתיות. זאת לא העטיפה שדוחה מצביעים אלא התוכן. מה עושים? ממשיכים לעבוד ולא מתייאשים. לפעמים זה מצליח בסוף

התפרסם בידיעות אחרונות 29.5.17.

4 replies »

  1. אני שמאלני ואני חושב שהשמאל לוקה בהתנשאות, לימין יש שנאה, אז מה?
    לא אני כתבתי את הרשימה שהבאת, אני מקווה שאתה מבין מה מתנשא בכם.
    הרשומה הזו למשל, קצת נגועה בהתנשאות.

    אהבתי

  2. אם מרצ היא שמאל בגלל דעותיה בנושאי חברה – אני שמאלה מהם ואני לא שמאלני. אם מרצ היא השמאל בישראל, היא תורמת לחיים החברתיים כמו הזבוב שנח על גב הפרד שרתום למחרשה, ואומר "אנחנו חורשים יחד".
    מרצ מעוררת גיחוך, ואפילו תעוב, בגלל דעותיה המתחכמות, כאילו שהן סופר-חברתיות. אני עוקב אחרי מרצ, אחרי הח"כ במיל רן כהן, כמייצג שלה, הפרצוף שלה, מאז שהוליד את חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998. הוא כמעט הצליח לחסל את הדיור הציבורי. מזל שהרבה שנים החוק היה מוקפא, הודות לחוק ההסדרים ב- 1999 ובשנים נוספות. הוא חיסל רק כ- 35,000 דירות כאלה. המשעשע הוא, שמייד עם קבלת החוק (לא ביצועו) מרצ הפסידה מחצית מהמושבים בכנסת! איזה כפיות תודה!!
    כבר שנים אני כותב עליו שהוא היה טירון פוליטי או תמים או טיפש או שלושתם. הוא קיבוצניק שכנראה לא פגש דיירים של השיכון הציבורי. הוא רצה לעשות להם טוב, שיהיה להם מה להוריש, ולמעשה – מפרק משפחות ומעשיר אנשים שנהנים מטיפשותו ומטיפשות המדינה.
    אני מתנדב יותר מעשר שנים ב"ידיד" (מסייע לחלשים ממני לצלוח מכשולים בירוקראטיים וכדומה). המקרה הראשון של הדיור הציבורי שהגיע אליי היה של דיירת ממשיכה שקנתה את הדירה של האם שנפטרה. אחיה התחיל למרר את חייה שתיתן לו את מחצית הרווח שזכתה בו, מקניית הדירה במחיר אפסי (יחסית). הדוגמה האחרונה, מלפני כחודשיים: דיירת שמבקשת לרכוש את הדירה שהיא גרה בה (ומשלמת שכ"ד כ- 180 ש"ח לחודש), ביקשה שנעזור לה עם המסמכים של הרכישה. שאלתי אותה איפה המסמכים לצורך קבלת המשכנתא. אין לה צורך במשכנתא, בנה משלם עבור הדירה במזומן. הוא הייטקיסט ויודע מה זו השקעה טובה ובטוחה. ומקרה ש"צדתי" מהרדיו: אחיות מימנו לאימא שלהן את רכישת הדירה הציבורית שבה היא גרה ורשמו אותה על שמן. אח שלהן טיפל באמו שנים רבות בזמן שגרו בדיור הציבורי וכשנפטרה מצא שהוא איבד את זכותו להיות דייר ממשיך.
    מצחיק אותי שהח"כ במיל עושה מזה קריירה, וכתב ספר על החוק הזה. יש שם טענות נכונות על פקידי האוצר. אני כתבתי עליהם יותר חריף ממנו, שהם רשעים חברתית וגם טועים מבחינה כלכלית.
    לאחרונה, במכתבים שאני כותב בנושא דיור ציבורי הקטע החברתי הוא:
    "לדעתי, הפתרון לבעיית שוק הדיור, לבעלות ושכירות, הוא פשוט: פתרון בעיית הדיור הציבורי על ידי הממשלה יפתור את בעיית הדיור במשק.
    המדינה חייבת לתת קורת גג לזכאים היום ובכל עת שיעמדו בתנאים שנתקבעו במשך עשרות שנים. אין צורך לתת לאותם זכאים רכוש; מספיק שיהיה להם ביטחון שתהיה להם, ובמיוחד לילדיהם, קורת גג קבועה כל עוד שיעמדו בכללים. אני מאמין שהדור הבא שלהם ייצא מהמעמד של הוריו ויוכל לרכוש דירה בשוק החופשי. צריך לבטל את המושג "דייר ממשיך"; צריך להגיע למצב שכל זכאי יקבל קורת גג "בזכות" עצמו. בכל דור יהיו מספיק זכאים לדיור ציבורי, 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך'. ואם ייתמו עניים מהארץ – יוכלו להגמיש את התנאים לזכאות ולאכלס בדיור הציבורי יותר סטודנטים או זוגות צעירים נזקקים.
    המדינה תבנה 137.000 דירות למאגר הדיור הציבורי. מספר זה היה מקובל כשהתחלתי לעסוק בדיור הציבורי, ב- 2008. גם כשהתחילה המחאה בשדרות ובכיכרות המספר הזה לא השתנה. אם זה עדיין עודף הביקוש לדירות במשק – המדינה תשכן בדירות שתבנה את הזכאים לדיור ציבורי, שמקבלים עכשיו מהמדינה השתתפות בשכ"ד, מ- 770 ש"ח ועד 3,400 ש"ח לחודש. הראיתי שההשקעה בדיור זה נותנת תשואה ממוצעת של כ- 8% לשנה. אני מקדיש לנושא זה פוסט מיוחד בבלוג שלי: התוכנית "דיור ציבורי" היא המשתלמת ביותר. http://cafe.themarker.com/post/3316534/ .
    כך ישתחררו לשוק השכירות החופשית 137,000 דירות, שיחסלו את עודף הביקוש בשוק הדיור (לבעלות ולשכירות). ילמדונו רבותינו הפרופסורים לכלכלה, האם 137,000 דירות נוספות לדיור הציבורי אינן שוות לתוספת 137,000 דירות לשוק הדיור החופשי? "
    נ"ב: בעניין הסיפא של המאמר שלך – אני רץ למרחקים ארוכים והכלל שלי הוא "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה." אני מזכיר לך שיש קטע חברתי לא סגור, בבלוג שלך "ביי ביי עתיד", מ- 30.07.15.
    בכבוד רב
    יאיר שפי shefin@zahav.net.il

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s