הדתה? היימנה!

כשהייתי בשנה אלף באוניברסיטה השתתפתי בשיעור על חגים בעולם היווני. ברגע מסוים שאלה המרצה משהו על חגיגות הירח ביוון. כולנו ידענו את התשובה (זה נידון בשיעור הקודם). אחר כך שאלה איך זה דומה לברכת הלבנה. אף אחד בכיתה לא ידע. הרגשתי נבוך. לא בגלל שאינני מקדש את הלבנה–אני חילוני—אלא בגלל שלא היה לי מושג על המורשת שלי. אדם צריך להכיר את מורשתו. לא כל חלק מן המורשת התרבותית הזאת ימצא חן בעיניו: צרפתי הלומד על מסעי הצלב יכול לסלוד מן הקנאות ומן הרצחנות שלהם. לא כל מה שהיה בעבר רלוונטי לחייו כיום: הוא יכול להתרשם מן הסגנון הגותי מבלי להפוך את חלונות ביתו לוויטרז'ים. הצרפתי שלנו יכול לחשוב שעמיתיו המבקשים לחיות בעבר (הם מלוכנים, קתולים המאמינים בהשבת עטרת הפיאודליזם ליושנה) תקועים בזמן, או לא מוסריים, או לא רציונליים. הוא צריך להכיר את עברו—לא באופן שבו מלוכנים קתולים הדוגלים בשיבה לפיאודליזם מכירים; הוא הרי רפובליקני, חילוני המאמין בשוויון ובדמוקרטיה–אבל להכיר. הלכתי ללמוד. אני שמח על כך.

הוויכוח בין חילונים ודתיים בישראל אינו על המה–האם חילוני צריך להכיר את מורשתו התרבותית? הוא צריך–אלא על האיך: איך צריך חילוני ללמוד על המורשת הדתית שלו (והיא שלו לא פחות משהיא של המאמינים). חילוני צריך ללמוד על המורשת התרבותית שלו בגישה חילונית: לא להניח שהאמונה הדתית היא אמת–היא לא האמת שלו, אלא של אחרים. מותר וצריך לבקר אותה–לא להניח שהדת היא האמצעי היחיד לכינון זהות יהודית—אפשר להיות יהודי וישראלי מבלי לקבל עול תורה ומצוות, אפשר להאמין בקשר בין העם היהודי לארצו, גם אם כופרים מכל וכל בהבטחה האלוהית—לא להניח שיהודים שמקבלים את כל חבילת העבר טובים מאלה שמקבלים רק חלקים ממנה: אפשר להיות צרפתי טוב בלי להיות מלוכני; אפשר להיות יהודי טוב בלי להפריש חלה ובלי לתמוך בהתנחלות. יהודי חילוני אינו סבור שהמאמינים יודעים טוב ממנו מיהו ומהו יהודי. הם יודעים גרסה אחת של יהדות. זאת לא הגרסה שלו.

ועכשיו לוויכוח על ההדתה בישראל. אין ספק שיש הדתה בישראל ויש הדתה במערכת החינוך. בישראל היא קשורה קשר הדוק לשאלת הזהות הלאומית ולא לשאלת האמונה. יהודים חילוניים לא סומכים מספיק על הזהות התרבותית החילונית שלהם. הם חוששים שללא הזרקה של חומר פעיל מטעם אלה שזהותם אינה מוטלת בספק בעיניהם, זהותם התרבותית כיהודים תיטשטש. הם מרגישים שהם  בורים, ש"לא יזיק" אם ילדיהם יכירו קצת את המורשת הדתית שבזכותה—כך שכנעו את עצמם—העם היהודי שרד במהלך הדורות. הם לא שואלים את עצמם מה היה המחיר ההיסטורי של ההדתה היהודית (סביר להניח שלולא הנוקשות הדתית היינו רבים הרבה יותר למשל). הם לא בוחנים את רשימת המרכיבים של מזון הבריאות הזהותי שמציעים להם הזהותניקים החדשים. הנה חלק מן המרכיבים האלה: אנחנו לא רק בעלי ערך, ככל קבוצה תרבותית; אנחנו העם הנבחר, אין לנו מה ללמוד מאיש; המוסר ההלכתי, הדוחה על הסף את רעיונות השוויון (בין יהודים ללא יהודים, בין גברים לנשים, בין חכמים לעם הארץ), הוא המוסר היחיד שלאורו ראוי להתנהל; הרבנים יודעים טוב מאתנו (שאר בני האדם) מה נכון ומה לא ובעיקר מה מוסרי ומה לא; מצוות יישוב ארץ ישראל, תוך דחיקת רגלי הפלסטינים, היא לא רק מוסרית; בלעדיה אנחנו אספסוף "גלותי" נטול עמוד שידרה או מתיוונים.

אני מציע לקרוא בעיון את רשימת המרכיבים. המטרה העיקרית של "מחדירי" הזהות היהודית לבתי הספר החילונים אינה החזרה בתשובה דתית; היא הימנה פוליטית במעטה מתקתק של יידישקייט. אני אשיג את הוויטמינים התרבותיים שלי במקום אחר, תודה רבה.

התפרסם בידיעות אחרונות 12.7.17