שלום לנתניהו

אם יצליח נתניהו לצאת מכל הפרשיות שנחקרות בימים אלה במשטרה, הוא באמת קוסם. מצד שני, חשוב לזכור שאין קוסמים בנמצא; יש מאחזי עיניים ובשלב כזה או אחר הבלוף מתברר. הבלוף של ביבי הולך ומתברר בימים אלה ממש. אני יודע שאני מקדים את המאוחר, אבל דומה שאפשר להתחיל לסכם את עידן מלכותו של נתניהו. צריך להתחיל בטוב. נתניהו הוא מנהיג בעל שיעור קומה בינלאומי. הוא אדם בעל יכולות מרשימות. הוא עשה בהן שימוש כדי להקנות לו ולישראל מעמד עולמי שספק אם יהיה לה בדור שאחריו. אין בישראל עוד אישים שיש להם ההיכרות העמוקה וההשפעה חסרת התקדים על הפוליטיקה של הימין בארה"ב. מבחינת הימין האמריקני, ביבי אינו עוד מנהיג של מדינה וסאלית שמגיע לוושינגטון לקבל תמיכה וסיוע. הוא דמות מרכזית בתפיסת העולם השמרנית שלהם. במובנים רבים הם חושבים עליו כעל סנטור אמריקני שהשתלט על פרובינציה אסטרטגית ומנהל אותה על פי דרכם. חשוב מזה, נתניהו הוביל קו שמרני שמסיבות שונות התברר כבעל משקל בזירה העולמית. כשהתחיל את דרכו הוא נראה כמו דינוזאור ישראלי שתקוע בימים שלפני הפוליטיקלי קורקט. כיום הוא נראה לגמרי מעודכן. השילוב של גלי הגירה וטרור אסלאמי, יחד עם ירידה דרמטית של מחירי הנפט בעולם, הפכו את עמדותיו לפופולריות בעיניי חלק גדול מן האוכלוסייה, שרק לפני עשר שנים היה נרתע מהן, וקבילות בעיניי רוב האליטות הפוליטיות במערב. מדינת ישראל תחת נתניהו נהנית ממעמד יוצא דופן, המתבטא בקשרי החוץ שלה עם בעלי ברית, עם יריבים לשעבר ואפילו עם יריבים-לכאורה בהווה. היריב העיקרי של ישראל, הפלסטינים, מוצא את עצמו בעמדת חולשה ללא תקדים. החמאס מבודד בעזה וצובר התנגדות מבית ומחוץ, הרשות הפלסטינית שמרנית ולא פופולארית, התומכים בעולם נעלמים. ביבי יכול לעשות כרצונו.
אלה הישגים מרשימים מאד. נכון שחלק מן ההימורים של נתניהו לא עלו יפה (למשל המהלך נגד ההסכם האיראני של אובמה), אבל עליית טראמפ מחקה את החשש לנקמה של נשיאה שהתנהגותו (השערורייתית) לצנינים בעיניה. מצד שני, הצלחות דיפלומטיות באות והולכות. הבעיות בשטח לא נפתרו. הם רק הולכות ומחמירות. הבעיה העיקרית בשטח אינה האיום הביטחוני על מדינת ישראל. מדינת ישראל אינה מאוימת איום של ממש בימים אלה—וודאי לא מן הפלסטינים. הבעיה העיקרית קשורה לעצם היותם של הפלסטינים, למספרים ולחיים "על הקרקע". גם אם ישראל לא תתקל במחאות או בטרור, העובדה היא שהיא הולכת ונהפכת למדינה שבה חלק משמעותי מן הנתינים הסרים למרותה אינם נהנים מזכויות אזרח וגם זכויות האדם הבסיסיות ניתנות להם במשורה. לא חשוב איך אתם רוצים לקרוא למשטר כזה, זאת אינה דמוקרטיה.
התעלמותו של נתניהו משאלות טורדניות כמו, מה דמוקרטי ומה לא, מה מותר ומה אסור, באה לידי ביטוי בכל התחומים. למען האג'נדה שהוא מקדם בכישרון רב (הפיכת הסיפוח לעובדה בלתי הפיכה), מוכן נתניהו לחתוך הרבה מאד פינות—כל כך הרבה פינות שנשארנו לכודים בתוך מעגל. בלית ברירה הוא נשען על בעלי בריתו מן הימין המתנחלי, בעלי ברית האמונים על קריצות ומעקפים וזלזול דק ועבה בדמוקרטיה בשם אותה אג'נדה. נתניהו מבין שמדיניותו מחזקת את יריביו הפוליטיים מימין. הוא לא מרוצה מזה, אבל עמוק בפנים רק עליהם, ולא על מרכז הליכוד, הוא סומך באמת (כולל על זה שבעת הצורך ינטשו את מפלגותיהם ויצביעו עבורו). וזה לא הכול כמובן. הבוז של נתניהו כלפי הכללים, התחושה שהוא מוקף במטומטמים—שהוא מבין טוב מהם, פועל טוב מהם ועל כן מגיעות לו זכויות יתר–יהיה כנראה בעוכריו. אני מניח שכל חקירה בפני עצמה הייתה עוברת איכשהו, אבל כאשר מה שמגיע מן המקפצה אינו זרזיפים אלא קילוחים, מישהו יפסיק בקרוב את הזרם.  
התפרסם בידיעות אחרונות 19.7.17