מזונות ושוויון

יש משהו מטריד בחלק מן התגובות לפסיקת בית המשפט העליון, שקבעה כי הורים גרושים החולקים משמורת יתחלקו בתשלומי המזונות, פסיקה שמשתלבת עם מהלך חקיקה שמקדמת עכשיו שרת המשפטים איילת שקד. התגובה למהלכים החדשים מזכירות במקצת את התגובה הישראלית לביקורת. לא פעם מבקרי הביקורת אינם מכחישים שישראל אכן עשתה מעשים בעיתיים, אבל את עשיית הצדק הם דוחים לעולם אידיאלי. ישראל תתקן את עוולותיה רק אחרי שתתוקננה כל העוולות בעולם, כולל העוולות ההיסטוריות. בדרך דומה נטען שאפליית גרושים על בסיס מין אולי נוגדת את עיקרון השוויון, אבל את העוולה הזאת יש לתקן רק אחרי שיושג שוויון מלא בין גברים לנשים ואחרי שיושלם איזה פיצוי לנשים על מעשי העוול הרבים שנעשו להן במהלך הדורות.
אפליית נשים היא ללא ספק פשע נגד האנושות, פשע שמדינות רבות, וישראל בכלל זה, עדיין נותנות לו יד. עצם ההכרה שנותנת מדינת ישראל לדין הדתי, המפלה נשים לרעה כחלק מתפיסת עולמו ולא כתקלה ביישום הנורמה, היא שערורייה. עד שישראל לא תבטל לחלוטין את סמכותם של בתי הדין הרבניים לפסוק בדיני אישות ותהפוך את השימוש בהם לוולונטרי, היא חלק מן המערך ההיסטורי של פשיעה נגד נשים. הטענה שתיקון עוולות מיקרוסקופיות לגברים נעשית על חשבון הזנחה מכוונת ומתמשכת של עוולות ענק לנשים נכונה לא פעם.
אבל דווקא בעניין חלוקת הנטל בין הורים גרושים מבצעים בית המשפט (ושרת המשפטים איילת שקד) מהלך בכיוון הנכון ובזמן הנכון, מהלך הכרוך בהתרחקות מן הדין ההלכתי, שקובע כי חובת תשלום מזונות חלה על הגבר בלבד. לכאורה הדין הדתי מעניק בעניין המזונות יתרון לאישה—שהרי הוא מטיל את כל האחריות הכספית על הגבר—אלא ש"המתנה" הזאת (כמו הרבה "מתנות" במערכות לא שוויוניות) היא מתנה מורעלת. היא מתבססת על מספר הנחות בעיתיות ביותר. החשובה בהן היא ההנחה שהאישה היא זאת שמטפלת בילדים. היא מטפלת בהם משום שתפקידה "הטבעי" של האישה הוא לטפל בילדים. הגבר מתפנה עם הגירושים לעסוק בענייניו, מותיר לאישה את הדאגות ואת ההוצאות. ההנחה שזה היה מצב הדברים בפועל (לא שזאת גזירת האל או גזירת הטבע, אלא שנשים נשאו בנטל) אכן נכונה היסטורית. כך היה בדרך כלל בעבר. אלא שבעשורים האחרונים התחוללה בעולם החילוני מהפכה ביחס לנשים, מהפכה שקרתה על אפם ועל חמתם של הממסדים הדתיים. תפיסת העולם החדשה ראתה בגברים ובנשים שותפים שווים באחריות לגידול הילדים. כבודה של "בת המלך" אינו פנימה. זכותה לצאת מן הבית ולעבוד לא רק כעזר לגבר, אלא לצורך הגשמתה העצמית. לאישה זכות לקריירה ויש לה גם זכות לצפות מן הגבר לשותפות בגידול הילדים המשותפים. למעשה על הגבר חלה החובה לקחת חלק בגידולם ממש, ולא רק באמצעות תשלום ספק-שכר מינימום למטפלת, שהיא במקרה גרושתו. יותר ויותר גברים הפנימו את תפיסת העולם השוויונית החדשה. הם אינם רואים בגידול ילדיהם חובה לא נעימה, כמו מס שאתה משלם מהיותך אזרח שומר חוק ולא משום שאתה נהנה להפריש למדינה חלק מהכנסותיך. אדרבה, הם סבורים שגידול ילדיהם הוא זכות שהם רוצים בה בכל ליבם. החלטת העליון התייחסה למקרים שבהם הגבר מטפל בילדיו מחצית השבוע ויותר ועדיין משלם מזונות. היוזמה החדשה של משרד המשפטים הולכת צעד קדימה ורואה בגידול הילדים מלכתחילה משימה משותפת שלמענה יש לשקלל את יכולות שני ההורים ללא הבדלה בין מין למין. כל צעד המקרב אותנו לתפיסה שהורות אינה עניין מגדרי ואינה עניין של העדפה מינית הוא צעד בכיוון הנכון.
 התפרסם בידיעות אחרונות 26.7.17