ההסכם האיראני ואיך לא לחשוב עם פטיש

לצד ההורדה הדרמטית במחירי הנפט, היה ההסכם עם איראן אחד מהישגיו האסטרטגיים החשובים של ממשל אובמה. רק כדי להזכיר, ההסכם בא בעקבות הצלחתה של מדיניות הסנקציות המערבית על איראן. ההיענות האיראנית ללחץ המערבי אינה מובנת מאליה. קוריאה הצפונית סובלת זה שנים מסנקציות חמורות פי כמה ומבידוד כמעט מוחלט בעולם, מה שאינו גורם לה לוותר על תכנית הגרעין שלה. אדרבה, כפי שכולנו יודעים, כאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרצו. במונחים מערביים לפחות, קוריאה הצפונית היא מדינה לא רציונלית, שאינה מגיבה ללחץ. לא כן איראן. על אף שהיא מדינה המונהגת על ידי קנאים דתיים, נכונותה להיכנע לתכתיב המערבי—והיה כאן ללא ספק תכתיב–ולעצור את תכנית הגרעין שלה, מעידה שהיא אינה מתעלמת משיקולים פרגמטיים. האידיאולוגיה הרשמית של איראן הייתה שארה"ב היא "השטן הגדול". "המנהיג העליון", עלי חמנאי, מדבר על המערב בכלל, ועל ארה"ב וישראל בפרט, במונחים של תיעוב ושנאה. והנה, למרות הסיבות הדתיות והתרבותיות, אישר המנהיג העליון, בחריקת שיניים מהדהדת, את ההסכם–הסכם שמבחינתו הייתה בו התערבות בוטה בענייניה הפנימיים של הרפובליקה האסלאמית. הכניעה הזאת לתכתיב המערבי לא באה כאשר איראן קורסת. הכלכלה האיראנית נפגעה, אבל הרפובליקה האסלאמית הייתה רחוקה מהתמוטטות. קבוצות דתיות אחרות—החרדים בישראל למשל—מוכנות לשלם מחיר כלכלי וחברתי כבד לאין שיעור בעבור עקרונותיהן. איראן נכנעה משום שסברה כי שיקולים כלכליים חשובים לה יותר מן האידיאולוגיה.

אובמה ושאר המנהיגים שחתמו על הסכם הגרעין הבינו את האיתות הזה ופעלו על פיו. מאז מלחמת העולם השנייה, ההצלחות המערביות הגדולות ביותר לא התחוללו בשדה הקרב. דווקא שם היו הישגיה של ארה"ב מוגבלים. מלבד הצלחה חלקית בקוריאה, המלחמות הגדולות שניהלה ארה"ב מאז שנות החמישים של המאה ה20 (בווייטנאם, בעיראק ובאפגניסטן) הסתיימו בכישלון על אף העליונות הצבאית המוחלטת של ארה"ב—לפחות להלכה. ההצלחות התחוללו בזכות הכלכלה. הפיכתה של מדינה לחלק ממערכת הכלכלה העולמית, שאותה מנהלת ארה"ב , הביאה לא פעם לשינויים דרמטיים בתפיסת עולמה. מה שלא השיגו הנחתים האמריקנים בווייטנאם, השיג שילובה של המדינה במערכת הכלכלית העולמית (שיש לה אלמנטים אידיאולוגיים מובהקים). רוצים שגשוג? הנה התנאים. ווייטנאם, האויב המר של המערב, היא היום מדינה ידידותית לארה"ב המקיימת אתה קשרי סחר הדוקים. שום איום צבאי לא היה מביא את סין למהפכה שעברה בעשורים האחרונים, מהפכה שהפכה אותה ממדינה קומוניסטית קנאית לכלכלה קפיטליסטית משגשגת. תהליכים דומים התחוללו בגוש הקומוניסטי. הוא לא קרס בגלל נאט"ו. הוא קרס בגלל הכלכלה.

המדיניות הזאת התחילה למעשה במהלך המדיני המבריק ביותר שביצעה ארה"ב מעולם—תכנית מרשל. במקום להעניש את המדינות המובסות, שאתן ניהלה מאבק מר, הזרימה ארה"ב סכומי עתק לקופותיהן. זה נראה מנוגד להגיון ולצדק, אבל התוצאה הייתה הפיכתו של המערב—שהיו בו כוחות אנטי-דמוקרטיים וגזעניים וקנאות אידיאולוגי ודתית—לדמוקרטי וליברלי. מהלכים דומים התחוללו עם צירופן של מדינות פשיסטיות ודתיות כמו ספרד ופורטוגל, ודתיות עד-קנאות כמו אירלנד, לאיחוד האירופי. ספרד, פורטוגל ואירלנד הן כיום דמוקרטיות ליברליות. זה לא קרה בכוח הזרוע.

האם איראן מתאימה לתבנית הזאת? שאלה לא פשוטה. בניגוד למדינות אירופה, שרובן מוכנות להכיר בארה"ב ככוח ההגמוני בעולם, איראן רואה את עצמה כמעצמה אזורית, שהאינטרסים שלה אינן עולים בקנה אחד עם האינטרסים האמריקניים. היא גם מדינה דתית החוששת מן ההשפעות התרבותיות שיש להתמערבות. קשה להניח ששגשוג כלכלי ישנה את המדינה מן הקצה אל הקצה (אם כי ראוי לזכור שמתחוללים בה תהליכים פנימיים של שינוי "חיובי" מבחינת המערב). מצד שני, ראוי לתהות מהן האלטרנטיבות. קשה להניח שארה"ב תצליח לכבוש את איראן (המחיר כבד הרבה יותר מידי). הקאתה אל מחוץ למשחק תדחוק אותה לעמדה צפון-קוריאנית, שמולה אין למערב כלים אפקטיביים. צריך להמשיך לנהל משא ומתן על תנאי ההסכם. ביטולו יהיה טעות.

התפרסם בידיעות אחרונות 10.10.17

אובמה בווייטנאם

6 replies »

  1. hombre, estoy recostada en el sofá del salón, hablando con mi nieta mayor… Dana, la que me hizo abuela un día después que vos recibiste el mismo título (increíble la coincidencia …. vidas paralelas)Dana me cuenta de su escuela, sus amigos, la “tnuá”…. estamos solas en la casa, los otros en actividades de rutina y no quise salir.

    Leí con atención el blog de Aviad K… danés me gustó sus puntos de referencia m´s allá de Iran mismo…. me enriquece pensar en su forma de pensar… yo se que vos no estarás acuerdo… pero ma laasot…
    Estoy en otro mundo, desconectada de mi rutina y entregada a lo que ellos quieran de mí….

    Estoy muuuuy cansad y quiero dormir un rato, antes de la cena…. te escribí después…que te amo, es un fact = למה לא?
    hablamos en mi noche?

    אהבתי

  2. כמה הערות:
    1 – ציינת את השנאה של איראן לארה"ב, אך לא אמרת דבר על האובססיה האיראנית לישראל. הרי על זה כל העניין. איראן היא המדינה היחידה בעולם בה הממשלה מקדמת אנטישמיות באופן רשמי, כולל הכחשת שואה וקריאות חוזרות ונשנות להשמדת ישראל (לא רק אנטי ציונות, אלא גם אנטישמיות ישנה וטובה של תיאוריות קונספירתיה וכו'). זה פרט חשוב שאסור להתעלם ממנו. אם איראן לא הייתה מדינה אנטישמית שמאיימת לחסל את ישראל, ומקדמת תוכנית של טילים ארוכי טווח, ספק אם היה כזה מאמץ לסכל את תוכנית הגרעין.
    2 – לגבי פיתוח הטילים, אחת הבעיות בנושא זה שיש הגבלות על פיתוח הגרעין, אך איראן יכולה להמשיך לפתח טילים ארוכי טווח ולהפיץ אנטישמיות וטרור בכל המזרח התיכון. יש התעלמות מוחלטת מכל ההיבט האידיאולוגי במאמצים של איראן להשגת הגרעין.
    3 – אתה מתאר את ההסכם ככניעה מוחלטת של איראן לאובמה ולמערב וזה פשוט לא נכון. אם זאת הייתה כניעה אז איראן לא הייתה חרדה לביטולו.
    4 – חשוב לציין שהמערב לא קם בוקר אחד והחליט להיאבק בגרעיון האיראני בעזרת סנקציות, זה קרה בעקבות הלחץ הכבד שהפעילו נתניהו וברק.
    5 – כתבת שההסכם היה אחד ההישגים האסטרטגיים החשובים של אובמה. איזה עוד הישגים אתה מחשיב – העמידה מהצד המבישה בטבח בסוריה? ההתרפסות מול פוטין באוקראינה ובסוריה שהביאה לכך שהרוסים חזרו להיות גורם משפיע במזרח התיכון ושפוטין הפך למנהיג בעל השפעה עולמית? האובססיה של קרי עם ישראל (הגעה לישראל 4 פעמים בחודש בו פוטין פולש לאוקראינה)? הרס היחסים עם הגורמים המתונים במזה"ת (המצרים והסעודים חגגו, פשוטו כמשמעו, את סיום שלטונו של אובמה)?
    6 – במדיניות החוץ הגרועה שלו, במיוחד בסוריה ואוקראינה אובמה ייצג בדיוק את ההיפך מתוכנית מרשל. במקום התערבות – בדלנות.

    אשמח לתגובתך.

    אהבתי

    • 1. הצהרות לחוד ומעשים לחוד, כפי שההסכם מעיד וכפי ששיתוף הפעולה עם ארה"ב בחיסול דאעש מעיד. אני לא אוהב את ההצהרות האיראניות. גם האמריקנים לא אוהבים אותן. בפועל לא נכון שאיראן מפיצה אנטישמיות בעולם ולא נכון שאנחנו במקום מאד גבוה בסדר העדיפויות שלהם. הם שואפים להגמוניה אזורית. אנחנו שחקן לא מרכזי באזור מבחינתם. המאבק שלהם הוא קודם כל בכוחות סונים–בסעודיה, מצרים ותורכיה.
      2. הטילים הם בעיה גדולה. לא בטוח שיש מה לעשות בעניין. זאת טכנולוגיה פשוטה יחסית. ארה"ב עשתה הכל כדי שלצפון קוריאה, מדינה חלשה לאין שייעור מאיראן, לא יהיו טילים. היא לא הצליחה. לומדים להתמודד עם זה.
      3. איראן מעוניינת בהסכם, סין, רוסיה ואירופה מעוניינות בו. אפילו רוב הממשל האמריקני מעוניין בו. יש לו שני מתנגדים–נתניהו וטראמפ. למה כל היתר מעוניינים? כי כולם מרוויחים.
      4. הלחץ הכבד של נתניהו תרם תרומה חשובה למלחמת עיראק. אם אתה שואל מה הפך את איראן למעצמה אזורית–אחרי שהאמריקנים המטומטמים חיסלו את היריב העיקרי שלה, עיראק הסונית והקימו עיראק שיעית מפוררת–תשאל את נתניהו.
      5. מניתי שניים. ההשגים הנוספים הם הצלת הכלכלה מהטמטום של בוש וניסיון ליצור תשתית סוציאלית בארה"ב–שטראמפ מחסל עכשיו. לארה"ב (ולישראל) לא היה אינטרס שממשל אסאד יקרוס. פוטין עושה בשבילנו את העבודה. הוא גורם מייצב באיזור ואין שום סיבה להבהל ממנו. בעניין אוקאינה הרוסים צודקים במאת האחוזים.
      6. אובמה לא היה בדלן. הוא לא האמין במלחמות. ארה"ב גרועה מאד בעימותים צבאיים ועוד יותר מזה בהפקת תועלת מהם. האסון של שלום ורסאי הוא במידה רבה אשמת ארה"ב. הרעיון אז היה לגרום למנוולים לשלם עד הסוף. זה נגמר האסון. אחרי מלחמת העולם השנייה מרשל ומקארתור נקטו במדיניות ההפוכה.
      7. אובמה עשה גם הרבה שטויות. ההתנהלות המתרפסת וחסרת עמוד השדרה שלו מול נתניהו היא אחת מהן. התמיכה במהפכה שהפילה את מוברק במצרים הייתה עוד אחת.

      אהבתי

      • 1. לא מדובר בהצהרות, אלא באידיאולוגיה. לשמאל יש נטייה להתעמק באידיאולוגיות, עד שזה מגיע למוסלמים (בועז נוימן כתב את זה יפה, על כך שכשהוא היה צעיר הוא ניתח מאתיים פעם ניתוח ביקורתי את מגילת העצמאות, אך מעולם לא קרא בצורה דומה את האמנה של החמאס). אלה שהתעלמו למשל מהאידיאולוגיה הרצחנית והאנטישמיות של חמאס, הופתעו שהארגון המשיך לירות טילים על ישראל גם לאחר שזאת פינתה את עזה ולא פנה להפוך את עזה לשוויץ של המזרח התיכון. לזה כמובן ניתן להוסיף את הטראומה הגדולה של השמאל מכך שהפלסטינים סרבו פעם אחר פעם להגיע להסכם. האנטישמיות באיראן היא לא אופנה חולפת (אחמדיניג'ד כמובן הוא לא זה שהביא אותה, זה שם לפחות מזמן המהפכה). גם אם סעודיה מעסיקה את איראן, ישנו מאמץ לא מבוטל להיאבק בישראל – ראה למשל את עשרות, ואולי מאות משלוחי הנשק שהם שולחים לסוריה וחיזבאללה, וכמובן גם את תוכניות הגרעין והטילים.
        2. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מה שהאמריקאים יכולים, ואולי בגלל זה אנחנו הצלחנו במה שהאמריקאים נכשלו – למנוע ממדינות להתחמש בגרעין (עירק וסוריה).
        3. נתניהו הוא ממש לא היחיד שחושב שמדובר בהסכם מאוד בעייתי, ולפי דעתי הוא בהחלט היה מעדיף הסכם טוב מאשר שלא יהיה הסכם בכלל (ותרשה לי שלא להתייחס לטראמפ).
        4. נתניהו אחראי למלחמת עיראק? לא הגזמנו? אז הוא אפילו לא היה ראש ממשלה. כבר יותר הגיוני להאשים את ישראל בפלישה בעיראק, כמו שמאשימים אותנו באסון התאומים, בהקמת דעא"ש ובשליטה בלונדון ובוושיגטון (רשימת ההאשמות המלאה- http://www.takeourworldback.com/zionistcrimes.htm). דרך אגב, אני מקווה שאתה לא חושב שאני חסיד של נתניהו. מותר להתנגד להסכם הגרעין בלי להצביע לביבי (ואכן מעולם לא הצבעתי לו).
        5. אובמה אכן עשה עבודה טובה בכל מה שקשור למדיניות הפנים, אבל מה עם מדיניות החוץ? זה שלא הצגת הצלחה אכן בענייני חוץ אומר שגם לפי דעתך הוא ניהל מדיניות חוץ מחפירה? ואני אשמח אם תצטט לי איש ביטחון ישראלי אחד שמרוצה מהנוכחות הרוסית בסוריה.
        6. ההיפך מהסכם ורסאי הבעייתי מאוד זה הסכם מינכן הבעייתי לא פחות. אבל יש גם משהו באמצע – מדיניות אגרסיבית מול גורמים מסוכנים (גרמניה הנאצית, בריה"מ, צפון קוריאה, איראן, סוריה, לא ישראל!!!!), כולל איומים צבאיים וסנקציות כלכליות, בלי לצאת למלחמה. השיקום מגיע לאחר שהמדינה נכנעת (כמו בתוכנית מרשל), לא לפני.
        7. אני לא בטוח שהוא התרפס מול ביבי, הרי ביבי הקפיא את התתנחלויות לעשרה חודשים ונכנס לשני משאים ומתנים בזמן אובמה (שאת שניהם כמובן הפלסטינים טירפדו). בוא אבל נגיד שהוא התרפס מול ביבי, תסכים איתי שהרבה הרבה הרבה יותר חמור זה ההתרפסות מול אסד. ביבי הוא אולי ראש ממשלה גרוע (אני נוטה להסכים), אבל הוא לא מבצע רציחות המוניות.

        אהבתי

      • 1. נו נו. אידיאולוגיה זה משהו שמצייתים לו עד שהוא לא מפריע לאינטרסים. איראן משקיעה מעט מאד, אם בכלל, בחיסול מדינתת ישראל. היא בהחלט מעוניינת לשפר עמדות באזור ולנו יש אינטרס לעצור אותה. הסיבה להתנגדות שלנו לגרעין האיראני אינה שהם ינסו להשמיד אותנו. זה לא בתכנון שלהם אפילו, אלא שהם ימצבו את עצמם כמעצמה שיש להתחשב בה. הסכם הגרעין מעכב את זה. לכן יש לתמוך בו. אני מציע לכולנו לא לבזבז זמן לא על מגילת העצמאות ולא על אמנת החמאס. בעז ידידי האהוב היה אדם נאיבי בעל אמונה נאיבית בהצהרות אידיאולוגיות.
        2. נפלא. אנחנו יותר חזקים מארהב. אה בעצם לא.
        3.גם אני חושב שההסכם בעייתי. הייתי מעדיף שחתאמי יצטרף למרצ. כל איש ביטחון שאני מכיר תומך בהסכם.
        4. ברור שהוא לא אחראי, אבל זה נותן לך מושג מצמרר על יכולת הניתוח והחיזוי שלו.
        5. אובמה הוריד דרמטית את מחירי הנפט. זה הישג שכמעט לא ייאמן שיש לו השפעה דרמטית על מערך הכוחות הגלובלי. אנשי הצבא "מודאגים". זה תפקידם. אני טוען שהמעורבות הרוסית באזור היא חיובית ביותר ותורמת ליציבות פי אלף יותר מדיביזיה אמריקנית.
        6. חזרנו לנאצים. איראן היא לא גרמניה הנאציץ והסכם הגרעין עושה בדיוק מה שצריך היה לעשות להיטלר–לדרוש קיצוץ משמעותי ביכולת הצבאית שלו. נכון, תכנית מרשל הגיעה אחרי הניצחון. השינויים בגוש המזרחי ובספרד התחוללו ללא ניצחון בקרב. אם הייתה מלחמה, לא בטוח שארה"ב הייתה מנצחת.
        7. אובמה לא התפרפס בפני אסאד. הוא נמנע מלחסל אותו משום שזה מנוגד לאינטרס האמריקני ןהישראלי (שמת לב שאנחנו לא ממש דורשים את הפלת משטר אסאד?)
        8. ביבי לא רוצח המונים

        אהבתי

  3. 1. אני מצטער אבל אין לי דרך אחרת להבין את סכומי העתק שאיראן משקיעה בחיזבאללה מאשר באידיאולוגיה. באופן דומה, לדעתי גם לא ניתן להבין את הבחירה של חמאס להפוך את עזה לגיהנום כחלק מהמאבק בישראל. דווקא החשיבה ששיפור מצבם של העזתים יוביל לכך שחמאס יניח את נשקו או לפחות יפסיק לחפור מנהרות, היא הנאיבית (ואני בטוח שגם ההסכם עתה עם פתח לא ישנה במאומה את המצב). לחמאס אין קיום בלי המאבק בישראל.
    2. דווקא בגלל שאנחנו הרבה יותר חלשים מארה"ב אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מה שהם מרשים לעצמם, וזה כולל מדינות עוינות עם גרעין.
    3. אני לא חושב שבהכרח צריך לבטל את ההסכם. בזמנו אמרו שמדובר בהסכם גרוע (כן, גם הבטחוניסטים), אבל יש לכבדו כי אסור לריב עם אמריקה. אז עכשיו אולי אפשר לנצל את הנשיא המטומטם שחושב כמו ביבי כדי לחזק את ההסכם עם סעיף או שניים.
    4. ביבי הוא לא הרצל ולא בן גוריון, הוא מנהיג בינוני לכל היותר. אבל לא הייתי מזלזל בו יותר מדי. הוא זה שבתחילת שנות התשעים דיבר על סכנת הטילים מעזה (ובעליבותו כמובן אחר כך הצביע בעד ההתנתקות), כאשר רבין והשמאל אמרו שמדובר רק בהפחדות ודחו את האיום על הסף. אבל בוא נשים את ביבי בצד. אנשים כבר שוכחים, אבל מי שהוביל את קמפיין האיומים המוצלח כנגד איראן, זה שהביא לדעתי לסנקציות שהוטלו עליה, היה איש הביטחון הבכיר בארץ והמושיע הנוכחי של השמאל – אהוד ברק. הוא זה שהסביר שתקיפה באיראן תעלה לישראל "רק" 500 הרוגים. אז המאבק מול איראן הוא לא שיגעון של ביבי.
    5. שים לב שבסעיף הזה אתה לוקח בערבון מוגבל את דעת הביטחוניסטים, בעוד שבסעיף 3 אתה מתבסס על דעתם. בכל אופן, לדעתי שום דבר טוב לא יוצא לישראל מהנוכחות הרוסית באזור.
    6. אני לא חושב שמלחמה זה מה שנחוץ כרגע, אבל אני כן בעד מדיניות כוחנית ואגרסיבית מול הכוחות הקיצוניים, שיכללו איומים וסנקציות. הדבר היחיד שטוב בטראמפ עד עכשיו זה שהוא מבין שצפון קוריאה ואיראן הם הרעים בסיפור (זה שהוא מכניס על הדרך את ה-CNN והתקשורת זה כבר סיפור אחד). אובמה וקרי, שנהג לנופף בסנקציות דווקא מול ישראל, הפכו את הרעים לטובים ואת הטובים לרעים.
    7. לא בטוח שכמה תקיפות בסוריה היו מנוגדות לאינטרס האמריקאי. להיפך, זה היה מונע את כל הברוך של הכניסה של פוטין לאזור. בכל אופן, ברגע שאובמה בחר בבדלנות מתוך דאגה לשמירת האינטרסים האמריקאים (לדעתו), כאשר בסורים נרצחים עשרות אלפי סורים, אפשר להפסיק להציג אותו כמוסרי.
    8. תגיד את זה לערבים ולמאות ואלפי האינטלקטואלים בארץ ובבריטניה. ומכיוון שאסד הוא רוצח המונים ונתניהו לא, אז אובמה היה צריך להשקיע את המרץ ואת המשאבים בו ולא בנתניהו. עניין של סדרי עדיפויות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s