פולין, השואה והזיכרון ההיסטורי

לפי החוק שעבר ביום שישי בפרלמנט הפולני, מי שיטענו כי האומה או המדינה הפולנית היו אחראיות לפשעי הנאצים או שיתפו פעולה עימם בפשעים נגד האנושות או בפשעי מלחמה, יהיו צפויים לקנס או לעונש מאסר עד שלוש שנים. כל מי שיכנה את מחנות הריכוז הגרמנים בשטח פולין "מחנות ריכוז פולנים" יהיה בר עונשין. החוק יחול על פולנים ולא-פולנים.

החוק הפולני החדש עורר תגובות נזעמות. חלק נכבד מהן מתייחס לחלקם של פולנים ברצח יהודים במהלך מלחמת העולם השניה. ראוי להזכיר תחילה בקצרה את העובדות ההיסטוריות. מאז זכתה בעצמאותה ב1918, נמצאה פולין בין הפטיש הרוסי לסדן הגרמני. שתי המדינות, הללו ששלטו בעבר בפולין יחד עם האימפריה האוסטרו-הונגרית, לא ראו בעין יפה את עצמאות המדינה הפולנית. מלחמת העולם השניה פרצה כאשר צבאות גרמניה וברה"מ פלשו לפולין וחילקו אותה ביניהן. שני הצבאות הכובשים החלו מיד בביצוע פשעי מלחמה כנגד האוכלוסייה הפולנית. גרמנים וסובייטים עסקו ברצח אנשי האליטה הפולנית—אינטלקטואלים, אנשי צבא, פקידים ואנשי דת. הגרמנים רצחו שבויי מלחמה והעבידו למוות עובדי כפייה. הם הוציאו להורג אזרחים במחנות מעצר ובמחנות ריכוז, הביאו קהילות שלמות למוות ברעב וכמובן דיכאו בחמת רצח כל ניסיון למרוד בהם. בסך הכל נרצחו במהלך מלחמת העולם השניה כמעט שישה מליון פולנים, יותר ממחציתם יהודים—רוב רובה של קהילת יהודי פולין. אמנם חשוב להבחין בין היהודים, שנרצחו בשל יהדותם ולא בשל פולניותם, לבין הפולנים, אבל לא נכון לשלול מיהודי פולין הנרצחים את פולניותם לאחר מותם. אחוז הנרצחים בקרב האומה הפולנית, יהודים ולא יהודים, היה אפוא עצום—כחמישית מאזרחי פולין. האומה הפולנית סבלה במהלך המלחמה סבל נורא. בשום פנים ואופן אין לראות באומה הפולנית משתפת פעולה עם הנאצים. פולין הייתה קורבנם. מחנות ריכוז הוקמו על אדמת פולין משום ששם מצוי היה ריכוז היהודים הגדול ביותר בשליטה גרמנית, ולא משום שהפולנים רצו בכך. פולנים לחמו במספרים גדולים בצבאות המערב ובצבא האדום והיו אחראים על אחת המרידות הגדולות ביותר כנגד הגרמנים, ב1944. יותר איטלקים, הונגרים, בולגרים ורומנים שיתפו פעולה עם הנאצים מפולנים.

כל זה אינו יכול להעלים מן העין את שאלת יחס הפולנים ליהודים במהלך מלחמת העולם ולאחריה. בפולין היה מיעוט יהודי בן כעשרה אחוזים מאוכלוסיית המדינה. היו במדינה זרמים אנטישמים בעלי השפעה עוד לפני המלחמה. כאשר התירו הגרמנים את דמם של היהודים, ניצלו רבים את ההזדמנות לחסל, לשדוד ולאנוס ללא חשש—בין מסיבות אידיאולוגיות ובין מסיבות תועלתניות (על מנת להשתלט על רכוש יהודי או להסגיר יהודים על מנת לזכות בפרס). לא כל האוכלוסייה הפולנית נהגה כך. היו שהסתירו יהודים או סייעו להם בדרכים אחרות. רבים, הרוב, הביטו מן הצד, מי בפלצות מי באדישות ומי בשמחה, בגורל היהודים. מעשי הנבלה של פולנים הותירו בניצולים היהודים צלקת קשה. הגרמנים נתפסו כחייזרים; הפולנים היו השכנים והידידים לשעבר. היו להם שמות. הבגידה שלהם הכאיבה שבעתיים. שנאת יהודים נמשכה גם אחרי השואה. אני יודע את זה מהבית, כפי שיודע זאת כל מי שהוריו פולנים ניצולי שואה. אבל התחושות הללו, מובנות ומעוררות אמפתיה ככל שתהיינה, אסור שיגרמו לנו להתבלבל: היו פולנים נבלים, כפי שהיו נבלים בהרבה יותר מידי מדינות אחרות, אבל אין להאשים את האומה הפולנית בכללותה במעשי פשע נגד היהודים או בפשעי מלחמה. האומה הפולנית הייתה אחת מן הקורבנות, לא מיוזמות ניסיון ההשמדה הגרמני ואפילו לא משתפת פעולה שיטתית אתו.

האם נכון אפוא להפוך פרשנות היסטורית לעבירה על החוק? האם מי, שבניגוד אליי, מייחס לאומה הפולנית פשעי מלחמה צריך ללכת לכלא? נדמה לי שלא. דיונים כאלה צריכים להתנהל בזירה הציבורית ולא בבית המשפט. החוק הזה הוא ניסיון של הימין הפולני השולט במדינה לכפות באמצעות החוק את הנרטיב הלאומי שלו. הוא יעורר, אני חושש, יותר התנגדות מאמפתיה. הדרך להתמודד עם העבר הפולני היא באמצעות כנות מוחלטת באשר לפשעים שביצעו פולנים ובאמצעות הפצת מחקרים מבוססים המתקנים עיוותים, לא באמצעות המשטרה.

התפרסם בידיעות אחרונות 28.1.18