מי, אני? אני בסך הכל נהנתן

יש משהו מוזר בקו ההגנה שבו בוחרים רבים מחסידי נתניהו, שוטים כנבונים. נתניהו, הם אומרים במשיכת כתף, נהנתן; הוא לא מושחת. לכאורה הנהנתנות של נתניהו היא תכונת אופי שאינה מעלה ואינה מורידה, כאילו נאמר שנתניהו חובב נלהב של שחייה אמנותית. זה אמנם מוזר, אבל לא יותר מזה. אלא שנהנתנות אינה דומה לחיבת יתר לשחייה אמנותית. המנהיג פועל בזירה הציבורית לא רק כמקבל החלטות, אלא גם כמתווה דרך וכסמן מוסרי—זהו אחד מתפקידיו החשובים. הדרישה ממנהיגים לנהוג בצניעות אינה גחמה צדקנית. למנהיגים נתנו כוחות גדולים מאד. מפתה מאד להשתמש בהם כדי לעשות לביתם. ולמען האמת אין כל דרך או סיבה למנוע מן המנהיג לעשות לביתו לאחר פרישתו. אלא שבזמן כהונתו הוא אינו אדם פרטי. הוא "איש ציבור" וכאיש ציבור, מרחב הפעולה שלו מוגבל על ידי הצורך לסמל את הקהילה. כל מה שגלוי לעין הוא הצהרה ערכית. מנהיג ראוותן ו"נהנתן" מסמן לציבור שנהנתנות וראוותנות הן תכונות ראויות. פעםהיו הדברים האלה מובנים מאליהם. המנהיג נתבע לצניעות כערובה לכך שלא ניצל את כוחותיו על חשבון הציבור וכדוגמא אישית. עכשיו חלף עידן הדוגמא האישית. המנהיג הוא תחמן שעשה את זה ורק הקנאים עינם צרה בו. בסדר. בואו נניח שהציבור, או לפחות חלקו, סבור שאין רע בנהנתנות ובראוותנות. השאלה המתבקשת אם כך היא, על חשבון מי? ראש הממשלה נתניהו, למשל, הוא מיליונר. הוא יכול היה בקלות לממן את טעמיו היקרים מכיסו. מעשן סיגרים קובנים? שותה שמפניה יקרה? לא על חשבונכם. אלא שנתניהו אינו מממן את טעמיו היקרים מכיסו. כאן נכנס עוד אלמנט בקו ההגנה של ראש הממשלה. נתניהו הוא לא רק נהנתן; הוא גם קמצן. נתניהו, אומרים לנו, מעדיף שלא לשלוף את הארנק (לצערו שכח אותו באחד מבתיו), אלא לשלוח את החשבון לידידיו עתירי הממון. לכאורה נפתרה הבעיה: החברה מעריצה נהנתנות ולא היא משלמת את המחיר. אלא שהקמצנות של נתניהו אינה באמת עדות מטעם ההגנה, אלא מטעם התביעה. לאדם עשיר ונדיב, מתנות גדולות אולי אינן רבותא. כמה הוא כבר קיבל? שואלים אותנו. כולה מיליון שקל. אם מחלקים את זה לאורך השנים, זה לא כזה ביג דיל. אז זהו שלא. למי שמתקשה להוציא אגורה מכיסו, מתנות הן עניין גדול. הוא זקוק להן. גרוע מזה, הוא תובע אותן. יש הבדל גדול בין מי שמתנות מורעפות עליו שלא ביוזמתו (על אף שהחוק מקפיד גם בעניין זה) לבין מי שתובע אותן בקול גדול. מי שתובע מתנות גדולות, ובאופן סדיר ושיטתי, יוצר יחסי תלות. הוא מקבל למעשה "ריטיינר": תשלום קבוע תמורת שירותים מזדמנים לפי הצורך. זאת לא בדיוק משכורת, שהרי אינך שכיר, אבל אלה גם לא מתנות. מתנות ניתנות בצורה אקראית ובדרך כלל ביוזמת הנותן. ריטיינר ניתן כדי לשמור אותך פנוי לשירותים. איך בדיוק ניתן השירות? זאת שאלה מורכבת. אתה שולח לחמך על פני המים. אולי לא היום, אבל ברבות הימים תמצאנו. אם יש ממש בחקירות תיק 4000, הלחם נמצא מהר משסברו.

זאת בדיוק הסיבה שיחסים כאלה אסורים על פי החוק. ואל תספרו לנו שגם צ'רצ'יל קיבל מתנות. קיבל. לא על זה תהילתו. במונחי ימינו, החברה הבריטית הייתה מושחתת מאד והיו בה יחסים פסולים בין הון לשילטון. לא בטוח שאנחנו רוצים לחזור לשם. גם אין זה מקרה שצ'רצ'יל, אדריכל הניצחון על גרמניה, נשלח הבייתה בבחירות שהתקיימו לאחר המלחמה. הוא היה דוגמא קלאסית למנהיג, לא חף מבעיות, שפונים אליו במקרה חירום וממהרים להחליפו כשהסכנה חלפה.

נתניהו הוא לא צ'רצ'יל וישראל אינה במצב חירום. הוא מנהיג מושחת, לא הראשון וכנראה לא האחרון. הוא צריך ללכת הבייתה.

התפרסם בידיעות אחרונות 21.2.18