אי אפשר שלא להתרשם מדבקותם של נציגי החרדים באינטרסים של מגזרם. לסגן השר ליצמן למשל כל כך חשוב שאיש במגזר שלו לא יתגייס , עד שהוא ממש מוכן לחרף את נפשו ואת ממשלת נתניהו (לכאורה, לכאורה) למען המטרה הקדושה הזאת. נמאס לשולחיו של ליצמן להמתין, נמאס להם מהסחבת. למה לוקח לכם כל כך הרבה זמן להעניק להם את זכויות היתר שלהם? מה כל כך קשה בזה? לחרדים יש סגנון חיים (בשם שמים כמובן) ולכם יש ידיים להרים ופנקס צ'קים לרשום בו. יעשה כל איש את חובתו. החרדים ימשיכו לקיים את עצמם ככת לכל דבר—יתנתקו ככל הניתן מן הסביבה, ירמסו את זכויותיהם של נשיהם וטפם, יעשו הכל כדי שהמעבר "החוצה" יהיה טראומטי ככל האפשר—ואתם תממנו, תתמכו, תתבטלו, תתרפסו, תבהירו בכל יום אישה ובכל יום זכויות אדם ובכל יום של חול שהעקרונות שלכם, למשל עקרון השוויון, נעצרים על סף בית המדרש, למעשה שיש לכם רק עקרונות לכאורה. ואתם לא רק תעלימו עין; אתם גם תשלמו. אתם תשלמו ותכריזו שהתשלום הוא למען שלום בית (ביטוי שמשמעותו הלכה למעשה זכות הגבר לכפות את עצמו על אישתו), למען אהבת ישראל (ביטוי שמשמעותו הזכות לשנוא את כל מי שאינו משלנו), למען מסורת ישראל (ביטוי המקדש מסורת שהומצאה לפני כמאה שנה, כאילו היא מיצוי של ההיסטוריה היהודית כולה). למען כל אלה, ולמען שלמות הקואליציה, אתם תיכנעו. באהבה וברצון.
אבל כשם שקשה שלא להתרשם מנאמנותם של נציגי המגזר לרבניהם הגדולים בתורה ("גדולים" באיזה מובן? לא תמיד ברור), אי אפשר שלא להתרשם מן האדישות הגמורה שלהם מכל דבר שאינו נוגע להם ואינו משרת את האינטרסים שלהם. כשנציגי המגזר ממלאים את אוזניכם בהצהרות על ערכים חרדיים לעומת היעדר ערכים חילוני, על יופים המוסרי של הממיתים עצמם באוהלה של תורה ובלבד שלא יצטרכו ללבוש מדים, על העגלה המלאה ההיא המשרכת דרכיה על גשרינו, שאלו את עצמכם מתי שמעתם את הגדולים ואת הקטנים בפלגות החסידים היושבים בציון ובגדודי הליטאים העברים יוצאים למאבק למען עקרון שאינו, "תנו לנו את מה שאנחנו דורשים ותעשו מה שאתם רוצים, לנו לא איכפת"? אל תצפו מגדולי התורה לצאת למען פלסטינים שזכויותיהם נרמסו. הפלסטיני, כידוע, אינו בן אדם, מכל מקום אינו בן אדם כשם שיהודי הוא בן אדם. ואם פלסטינים כך, מהגרי עבודה ודאי שכך. זכויותיהם אינן מעניינות את הגדולים. אבל בואו נביט פנימה, אל תוך המחנה. מתי שמעתם אותם מתייחסים לנשים בנושא שאינו צניעותן הקדושה? אני מנסה להיזכר. זכויות? הזכות לא לפתות גברים—גברים מן המגזר מתפתים בקלות רבה ויש מישהו או ליתר דיוק מישהי, שצריך או ליתר דיוק צריכה, לשלם את המחיר. אז לא נשים. תסתגרנה להן בביתן, אשר בו תהיינה בנות מלך החיות חיי שפחה. עניי ישראל? עניים חרדים? בהחלט. עניים אחרים? לא ממש. כלומר מתי שמעתם פסקי הלכה, קריאות לפעולה, איומים שנועדו להגן על אותם ערכים מהוללים של צדק חברתי שבפי נביאי ישראל? מתי יצאו שלומי אמוני ישראל למאבק על צדק חלוקתי, על שכר הוגן, על תנאי עבודה ראויים, על הזכות לא להתבזות, לא לההרג בתאונות עבודה, על הזכות לדיור הוגן? כל הדברים האלה אינם ייבוא מאוס מתרבותם השנואה של הגויים (כמו עיקרון השוויון). הם לכאורה חלק ממורשת ישראל. האין הנביא עמוס מאיים על ישראל בעונש אלוהי "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים, השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענווים יטו"? דממה. ואל מול השחיתות השילטונית שפשתה בישראל, הנשמע קולם של הגדולים, בשם ערכי הצדק והיושר? הס. דממה בישיבות ובבתי המדרש. מה לעקרונות ולמגזר? קודם תהיה משלנו ואז נדבר על צדק. תזכרו את זה בפעם הבאה שתקבלו על הראש מהקדושים.
התפרסם בידיעות אחרונות 8.3.18
הבלוג של אביעד קליינברג 