אהבת ישראל זה כמה שיותר שנאה

לרבנות הראשית בישראל חסרות צרות. עכשיו החליט שם מישהו לצאת למלחמה בארטישוקים. הארטישוק האיטלקי המטוגן "כמנהג היהודים" (קרצ'ופו אלה ג'ודיאה) הוא, מתברר, לא כשר. המאכל הזה, שיהודי איטליה אוכלים כבר מאות שנים, והפך לאחד מנושאי הדגל הקולינריים של הקהילה, הוא לא כשר על פי חכמי הרבנות הראשית בישראל. למה לא כשר? משום שהמאכל כולל גם את לבבות הארטישוק והלבבות, אבוי, עלולים להכיל תולעים, שכידוע אינן כשרות. "אין שום דרך לנקותם כמו שצריך," הכריז הרב יצחק ארזי, ראש מחלקת הייבוא ברבנות. "זאת לא פסיקה שלנו," הוסיף, "זאת ההלכה היהודית." כך, פשוט וקל. במשך דורות אכלו יהודי איטליה מאכל לא כשר ועוד התגאו בו. עכשיו האירו חכמי ישראל את עיניהם: הלב מלא תולעים. אכלו מעתה ארטישוק כמנהג ישראל בארצו, ללא השיער הלבבי החשוד, ולא תשלל תעודת הכשרות שלכם. קשה לדעת מהיכן להתחיל לדבר על האיוולת הזאת—על עזות המצח, על הבוז למנהג ארוך שנים, על שרירות הלב שבהפיכת קהילה עתיקה ומכובדת לאוכלת טרפות שלא בידיעתה, תוך קביעה שלא מדובר אפילו במחלוקת בין פוסקים, לא מדובר בהזהרה למחמירים, אלא ב"הלכה היהודית". אין ספק שלו היו הדברים נידונים כיום, לא הייתה הרבנות הראשית מתירה אכילת קטניות בפסח. זאת לא פסיקה, היו אומרים לנו. זאת ההלכה היהודית. את אכילת הקטניות קשה לאסור, שהרי יש לאוכליהן בפסח לובי מקומי, אבל לו היה מדובר במנהג של קהילה נטולת-לובי, היה ללא ספק מוכרז כאסור הלכתית. למה? כי אנחנו יכולים. לפנינו דוגמא לשתי נטיות ישראליות במובהק: הנטייה לראות בחומרה את ההלכה היהודית האחת ואין בלתה (האיסור נועד להסיר ספק; איש אינו מבקש להכשיר אכילת תולעים) והאטימות המוחלטת לצרכיו, מנהגיו ודרכיו של האחר. לא ממש מעניין אותנו מה מערכת השיקולים שלכם או מהם הצרכים שלכם. ההלכה זה אנחנו. אתם לא חושבים/פוסקים אחרת. אתם טועים.
הנטייה להטריף את מי שאינו חושב כמונו, את מי שמעז לראות את המציאות בעיניים שונות, אינה נגמרת רק בענייני ארטישוקים. היא באה לידי ביטוי ברוח השורה עלינו בכל בימים אלה. בעיני אביגדור ליברמן, למשל, מי שאינה חושבת כמוהו, כמו ראשת מרצ, תמר זנדברג, אינה מכלל ישראל והיא בעצם נציגת הפלסטינים בכנסת ישראל. כי גם בעיני ליברמן, מחלל שבת בפרהסיה, ההלכה תמיד כמותו. היהדות מתגאה אמנם בהיותה דת של מחלוקת, אבל לאחרונה יצאה, דומה, המחלוקת מן האופנה. היא מותרת רק בתוך המחנה וגם אז תוך פזילה מתמדת אל המנהיג, לראות אם לא ירמוז בהזעפת גביניו כי נחצה איזה גבול של כשרות דמיונית. מחוץ למחנה מצוי עולם לא כשר, עולם של בגידה וטומאה ששומר נפשו ירחק ממנו. אסור לפעול אחרת, אסור לחשוב אחרת, אסור להיות אחר. מי שאחר שלא מבחירה—פלסטינים, עובדים זרים ודומיהם—אינו באמת אדם. אין צורך להגן עליו או להתחשב בו. אין צורך לכבד את זכויותיו. מותר להשפיל אותו ולהתעמר בו (רק לאחרונה נודע, למשל, כי ראש המועצה הלאומית לכלכלה מקדם מהלך של ביטול חובת תשלום שכר מינימום והענקת זכויות סוציאליות לעובדים זרים). אם הוא אחר מבחירה—יהודי, כשר לכאורה, המהין לחשוב למשל כי לאחרים זכויות טבעיות, כי אין לקפח אותם, לגזול את אדמותיהם או לירות בהם גם כשאינם מהווים סכנה, אינו רק יפה נפש נאיבי, שאינו בקיא בהלכות העולם. הוא (או היא) גייס חמישי, סכין בגבה של אומת ההלכה. מה מותר לעשות לו? לעת עתה מותר הוציא אותו אל מחוץ למחנה ולשלול ממנו את תעודת הכשרות הלאומית. ובהמשך? בהמשך נראה.
האם זאת אכן הרוח החדשה או שזהו רק משב רוח רעה של שלהי ימי נתניהו? קשה לדעת. בהמשך נראה.

התפרסם בידיעןת אחרונות 11.4.18

1 reply »

  1. 1. אני תמיד חושד שכל מחלוקת כזו נועדה להיפתר כנגד תשלום אתנן ראוי.
    2. עצם חיפוש לוגיקה והגיון במצוות דתיות, כמו גם בתיקוניהן מעת לעת, נראה לי מופרך. וכי איסור אכילת עוף בחלב אמו של העגל הוא הגיוני?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s