סנונית לאומית

סנונית אחת, אמר אריסטו, אינה מבשרת את בוא האביב, אבל כשהסנוניות הולכות ומתרבות, האביב ממשמש ובא. קחו לדוגמא את החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, לקנוס את חמאס בסכום של 5.4 מיליון שקלים כפיצוי לנפגע פיגוע טרור בתל אביב בשנת 1998. הדיון הטכני על פיצוי בשל נזק מוכח ופיצוי על נזק שאינו דורש הוכחה אינו חשוב. הנטייה הטבעית שלנו היא לראות בטרוריסטים נבלים שכל דרך להענישם כשרה. אני אפילו לא בטוח שחשובה עמדתו של השופט כי החוק ניתן להחלה רטרואקטיבית—זוהי עמדה סבירה בעיניי. חשובה ההנמקה שמציע דרורי לפסיקתו. על גל התיעוב שאנחנו חשים כלפי מחבלים מכניס השופט את העז, או אולי נכון יותר לומר, את הסנונית, לבית. השופט דרורי אינו מסתפק בעיקום מסויים של הכללים על מנת להוציא עוד פיצוי (תיאורטי בשלב זה) מן החמאס. הוא מנמק את החלטתו בהסתמכות על חוק הלאום. מה לחוק הלאום ולתביעת פיצויים כנגד החמאס? או, טוב ששאלתם. חוק הלאום קובע ש"מדינת ישראל תשקוד על שלומם של בני העם היהודי". לכאורה מדובר בהצהרה, אנמית משהו, שנועדה לבטא את הסולידריות בין יהודים בעולם. אבל לא כך מפרש אותה השופט דרורי. בבית מדרשו הפסוק הזה נועד להתיר הבחנה בין יהודים ללא יהודים. לא כל אזרחי המדינה ראויים להגנת החוק במידה שווה על פי פרשנותו של דרורי, ולא על שלום כל אזרחיה מדינת ישראל "שוקדת" במידה שווה. האם חוק הלאום תקף גם למקרים שבהם טרוריסטים יהודים פוגעים באזרחים ישראלים לא-יהודים? ודאי שלא. מדינת ישראל של דרורי אינה אמורה ,לשקוד" על שלומם של לא יהודים. שלא יהודים, גם אם הם אזרחים שווי זכויות לכאורה במדינת ישראל, ידאגו לעצמם. אל תגזים אביעד, אתם אומרים, בסך הכל מצא דרך להוציא עוד פיצוי (תיאורטי) מן החמאס. אולי. אבל כשאתם שומעים "מי מתנגד לטרור?" אני שומע את משק כנפי סנוניות האפרטהייד. כי איפה בדיוק נגמרת השקדנות הזאת? לעת עתה מדובר בפיצויים מוגדלים ליהודים, אבל אחרית השקידה מי ישורנה. האם אי אפשר להציע הקלות מפליגות במס ליהודים, שהרי היהודים סבלו מקיפוח בעבר ועכשיו זכות אבות להם לפיצוי שלא-יהודים אינם זכאים לו? משק כנפיים. האם לא נוכל לקבוע בשם השקידה כי ליהודים מגיעה העדפה באוניברסיטאות, בשירות המדינה, במערכת המשפט? ומדוע לא? לא זו בלבד שהיהודים הופלו בעבר ועכשיו מגיעה להם הפלייה מתקנת, אלא ששלומם מחייב כי יהיו עליונים בארצם, כי עליונותם לא תאויים בשום דרך. עניינים אלה מחייבים, דומה, להבדיל לא רק בין דמים לדמים, אלא גם בין דם לדם. ומדוע להפסיק כאן? האין שלומם של בני העם היהודי דורש הלעטתם במסורת ובמצוות, כדי למנוע את התבוללותם? בהחלט, בהחלט. אני בטוח שהשופטים שתמנה השרה איילת שקד ישקלו את הדברים בכובד ראש. השמים מתמלאים בסנוניות. חוק הלאום בפרשנותו של השופט דרורי מתיר אפלייה למען בני ברית. למעשה כך בדיוק נוהג "המשפט העברי" (ההלכה) שעליו מרבה השופט דרורי להסתמך. Separate but not quite equal. נפרדים ולא בדיוק שווים. אולי מותר ללא יהודים לגור בינינו, אבל המדינה הזאת לא באמת שלהם. במילים אחרות, לא די בהכרזה כי המדינה הזאת מעניקה העדפה למורשת היהודית (עניין לגיטימי לדעתי) והקלות ליהודים בחוקי התאזרחות (גם זה לגיטימי בעיניי), צריך ליצור, צעד אחר צעד, מערכות חוק נפרדות ליהודים וללא יהודים (אפרטהייד). האביב הזה עדיין לא בא. זה ייקח עוד זמן. אבל השמיים מתמלאים בסנוניות, התחלות, בלוני ניסוי, שינויים קלים בטמפרטורת הצדק. הסנונית הזאת בא לקנן ולהטיל ביצים. עוד רבות יבואו בעקבותיה.

התפרסם בידיעות אחרונות 20.9.18

20.9.18aviadkleinberg.com