הבשורה על פי נתניהו

רבים מכם תהו לאורך השנים, מהו הכיבוש—האם הוא השתלטות על שטחי  מדינה אחרת או חזרה אל נחלת אבות, האם הוא שלילה מתמשכת של זכויות אדם בשטחים הכבושים או קלף מיקוח? ביום שני נגמרו התהיות. בסקירה מדינית שהעביר ראש הממשלה בנימין נתניהו לחברי סיעת הליכוד הבהיר ראש הממשלה, "כיבוש זה קשקוש". הכיבוש, במילים אחרות הוא פייק ניוז. לא יהיה כלום, כי לא היה כלום. לא ברור אם ההגדרה הקולעת מבוססת על חוברת ההסברה של מועצת יש"ע מ2015 ("כיבוש קשקוש") או שרה"מ הגיע לדברים בעצמו. אם כך ואם כך, דומה שהדבר ההוא, הקשקוש, העוכר את מנוחתנו כבר יותר מחמישים שנה, לא היה ולא נברא. תרגיעו. מדוע הכיבוש הוא קשקוש? ובכן, לא, כפי שסבורים עמיתיו המתנחלים של ראש הממשלה, משום שהתקופה שבה לא שלטנו בשטחים הייתה בסך הכל הפוגה (בת אלפיים שנה) בריבונותנו ואפילו לא משום שאלוהים (או כפי שנעשה מקובל לקרוא לו לאחרונה—אלוקים) הבטיח לנו (לפני שלושת אלפים שנה בערך) את ארץ ישראל השלמה (הבטחות צריך לקיים). הסיבה להתקשקשותו הפתאומית של הכיבוש היא אחרת. "העוצמה היא הדבר החשוב ביותר במדיניות החוץ של מדינת ישראל." במילים אחרות, הדבר היחיד שקובע במדיניות חוץ הוא כוח. זה נשמע מוכר האמת. כבר היו בעבר לא מעט מנהיגים שהסבירו את העיקרון הזה לבני עמם ולשכניהם: לא רק הכיבוש הוא קשקוש, אלא גם המוסר. מי שיש לו כוח ("עוצמה") עושה ככל הישר בעיניו. לחסרי הכוח יש לא מעט השגות על הטענה הזאת, אבל לחסרי הכוח חסר, נו כוח. די לקשקוש. נתניהו פורש בפני חברי סיעתו את ההקשר ההיסטורי: "יש מדינות ענק שכבשו והחליפו אוכלוסיות ואף אחד לא מדבר עליהן. עוצמה היא המפתח. עוצמה משנה הכל במדיניות שלנו מול מדינות העולם הערבי". כוח, כוח כוח.

בואו ננסה להבין את המשנה קצת יותר לעומק. ראשית, עולם התייחסות של נתניהו אינו מדינות קטנות או בינוניות. ההשוואה המתבקשת מבחינתו היא בינינו לבין "מדינות ענק", אימפריות במילים אחרות. אמור מעתה, ישראל היא אימפריה (וביבי הוא כנראה הקיסר). לאורך ההיסטוריה, אימפריות אכן עשו דברים שלא ייעשו, וכל עוד היה להן כוח, לא נמצא מי שייחלץ את טרפן מלוען. הן לא הסתפקו בכיבוש וסיפוח והגלייה (מה שנתניהו מכנה בעדינות, "חילופי אוכלוסין"). לא פעם ביצעו מעשי טבח והשמדת עם. חישבו למשל מדינת הענק המכונה "הרייך בן אלף השנים". היא כבשה וסיפחה ורצחה מתוך אמונה מוחלטת בעוצמה וברצון. "אף אחד לא מדבר עליהן"? דווקא מדברים. אני מניח שכוונתו של נתניהו היא שכל עוד היו אימפריות, היו הדיבורים בבחינת "קשקוש".

בתור היסטוריון מקצועי, יש לי כמה הערות לרה"מ. ראשית, צודק נתניהו שהעולם אינו מועדון ויכוחים ואינו חדר סמינריונים בפקולטה למדעי הרוח. בעולם הזה מסתובבים זאבים ולא כדאי להיות בו כבש. כוח הוא חשוב. מדינה שקל וזול להשתלט עליה, תהיה במהירות לטרף. זה לא אומר שהברירה היא בין להיות זאב ללהיות כבש. זאבים לא אוכלים קיפודים למשל. יש בעולם דרכים לא להאכל על ידי זאבים גם בלי לאכול כבשים. שנית, "מה שמותר ליופיטר אסור לשור". מדינות קטנות ובינוניות אינן יכולות לנהוג כאילו העולם שייך להן. העולם שייך לנפילים. שלישית, ההנחה שכוח היום הוא כוח מחר (לעולם חוסן) היא הנחה מופרכת. תסתכלו על מדינות הענק מן העבר. לא פעם שיכרון הכוח שלהן עלה להן (ולאחרים ביוקר). רביעית, הכיבוש אינו רק מדיניות חוץ שהקיסר מנהל. יש לו השפעה עצומה על ערכיה ועל אופיה של מדינת ישראל. קשה אולי להאמין, אבל במדינה שמאמינה בעוד ערכים מלבד כוח, יש דברים שלא עושים גם אם הכוח מאפשר לעשותם—למשל לא מונעים זכויות אדם מעם שלם כדי לרצות את המתנחלים. כבוש קשקוש? קשקוש.

התפרסם בידיעות אחרונות 7.11.18