נומי נומי דמוקרטיה יהודית

בעיקרון גנץ צודק. להלכה היינו מעדיפים לדעת מה הוא חושב, אבל למעשה לא כל כך. כלומר, חלקנו נשמח שהוא חושב כמונו, חלקנו נכריז שעם מי שחושב ככה, בחיים לא, ורובנו נעיר הערות שלא בטוח שלגנץ יהיו תשובות טובות עליהן. אם הסקרים הם מדד (ואני מניח שכמדד גס מאד הם אינם חסרי ערך) האסטרטגיה של גנץ מוכיחה את עצמה. חישבו על אבי דיכטר. עד שלא פתח את הפה, הייתה לדיכטר תמיכה אדירה—קודם כל בגוש המבולבל המכונה המרכז (והכולל את מפלגת העבודה) אבל גם בשולי הימין. אחרי שפתח את הפה? נו, הרבה פחות, בשני המחנות. גנץ מקפיד אפוא להיות יפה ולשתוק. זה קצת מעצבן את העיתונאים (לא את כולם; יש עיתונאים שכבר הכתירו אותו כמועמד השמאל לראשות הממשלה—וזאת מבלי שידעו אם הוא בכלל שמאל), אבל זה בודאי לא מעצבן את הבוחרים. הבוחרים אוהבים שתקנים יפים—את חה"כ אורלי לוי אבקסיס, למשל. היא שמאל? היא ימין? לא ברור ולא חשוב.
בדמוקרטיה מתוקנת זה לא אמור היה לקרות. בדמוקרטיה אנחנו בוחרים לכאורה על פי הצהרות (המועמדים מכריזים מה בדעתם לעשות) ועל פי מעשים (המועמדים מכריזים מה עשו). מדינת ישראל אינה דמוקרטיה מתוקנת. אבל למען האמת לא רק היא. הדמוקרטיה התקשורתית שבה אנחנו חיים אינה מייחסת חשיבות רבה לא לזה ולא לזה. מה שחשוב זה להיות פוטוגני. מה שחשוב זה להיות likeable. חשוב "לשדר" איזו בחירות, אלקטביליטי. זה פחות או יותר הכל.
איך "הגענו עד הלום"? שאלה טובה. בניגוד לקונספירציה הזדונית של הקרן החדשה לישראל להגן על הדמוקרטיה, אין קונספירציה של זקני הפוסט-דמוקרטיה לחסל אותה. דברים קורים—מעצמם, עם קצת עזרה מידידים זאת אומרת. זה התחיל בעולם הפירסום. אנשים, התברר, קונים מוצרים לא משום שהמפרסם מנה אחד לאחד את יתרונותיהם. הם קונים דימויים, תחושות, תקוות. הם קונים הרבה יותר כשפונים ללא-מודע שלהם. המצביעים ממין זכר קונים מכונית שאישה יפה רכונה עליה, כי הם רוצים שאישה כזאת תחשוק בהם; בני שני המינים קונים קוקה קולה כי הם רוצים חיים מגניבים; הם קונים מק-דונלדס, כי הם רוצים להיות חלק מן החלום האמריקני. מהר מאד התברר שגם מועמדים לבחירות אפשר למכור "כמו קוקה קולה למטומטמים", אם לצטט את עזר וייצמן, מנהל הקמפיין של הליכוד לקראת בחירות 77.
 
זה לא נגמר רק בשימוש בכלים פירסומאים במערכות בחירות. התהליך היה ועודנו עמוק יותר. התרבות התקשורתית (בתמיכה בשתיקה של מנהלי חיינו האמתיים—מנהלי חברות הענק) מעודדת אותנו לראות בכל עיסוק שיטתי במהות טרחנות. You shouldn’t worry your pretty little heads with such stuff. תסמכו עלינו. למה לכם לשאול אותנו שאלות? ממילא נדקלם את הסיסמאות שרשמו בשבילנו מומחי השיווק. עזבו הצהרות. תראו כמה אמינים אנחנו נראים. אם אנחנו נראים אמינים, אנחנו בטח אמינים. מה לא? לא נורא. ממילא כולם שקרנים.
כל ההנחות שבהן הסתיימה הפסקה האחרונה הן שקריות כמובן. לא כולם שקרנים. אין קשר בין חמידות, מראה קולי וקול רדיופוני ליכולת לנהל מדינה ואין דמוקרטיה to go. דמוקרטיה לא צורכים בדרך אגב. היא דורשת מידה של רצינות. את הרצינות הזאת קשה למצוא היום בחלק גדול מן הדמוקרטיות. מצביעים אחת ל… ודי, מיצינו את הדמוקרטיה. גנץ לא המציא את השיטה הזאת. הוא תוצר שלה. מי כן המציא? המציאו רבים. בישראל נביא הלא-צריך-דמוקרטיה-תסמכו-עלי הוא כמובן ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ וכו' וכו' בנימין נתניהו. ומה שמפעים בנתניהו הוא שלא רק מפלגת השלטון לא רוצה לדבר על מהות, אלא גם האופוזיציה. בחדרי חדרים יש לאנשי האופוזיציה דיעות. הם פשוט לא אוהבים לחשוף אותן. השכנים לא יאהבו. הם מ-פ-ח-ד-י-ם. ממלמלים אפוא סיסמאות, מתחפשים למה שהם לא. מחפשים את המועמד שיוליך אותם ואת השכנים שולל. לא עושים עניין מהדמוקרטיה. עוברים לנטפליקס. לא מוצאים שום דבר טוב. הולכים לישון. לילה טוב דמוקרטיה.

3 תגובות

  1. השתיקה הזאת תורמת לעיסוק השטחי באדם העומד בראש (כשהיא מלווה גם בדעות קדומות מטופשות), להבדיל מעיסוק ברעיונות אותם מבקש אותו אדם לקדם, וכמובן שהיא מדרדרת את השיח הפוליטי בישראל, אפילו אם נדמה היה שכבר הגיע לתחתית.
    מעבר לכך, השתיקה הזו גם מעלה תהיות – האם יש לגנץ מה שנדרש ממנהיג?
    הרי אם כעת הוא סוכר את פיו מהפחד שמא יבולע לו ודבריו לא ינשאו חן בעיני דעת הקהל, מה יהיה לכשייאלץ להתמודד עם אתגרים מנהיגותיים מורכבים? ולא שמנהיג חייב להיות דברן גדול, יצחק רבין ז"ל לא היה פטפטן, אבל ספק רב אם הימנעות שיטתית מהבעת עמדה כלשהי היא סגולה למנהיגות גדולה.

    אהבתי

  2. כאשר המציאות עמומה לפעמים התשובה הכי טובה למציאות היא לשתוק. הכל כבר נאמר אז מה יש להוסיף?
    גנץ מציע את הרזומה שלו לבחירה. אני לא אבחר את הרזומה שלו אבל אטלי יש אנשים שכל כך לא מרוצים מהמציאות הקיימת שאולי יחשבו שעדיף הרזומה שלו.

    יש כאן קישר למאמר טוב על התהליכים שעוברים המפלגות:
    https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/18579

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s