אחדות הניגודים

בכל מערכת בחירות צצה מחדש הדרישה לאחדות. לאחרונה אנחנו נתקלים בקמפיין ממומן הדורש "לתת את הקול", כי "בלי איחוד הקול אבוד". בתמונות המתאחדים-בכוח של הקמפיין נראים ארבעה גנרלים (ברק, גנץ, אשכנזי ויעלון) ושלושה לא-גנרלים נעבעך (אבי גבאי, יאיר לפיד וציפי לבני). אחד מן הגנרלים המאוחדים, אשכנזי, הגדיל לעשות בתאוות האחדות שלו והכריז כי לא יצטרף לפוליטיקה אם גנץ ולפיד לא יתאחדו. עד כדי כך.
מה בעצם מחבר בין המתאחדים-בפוטנציה (שאליהם אמורה להצטרף, אם הבנתי נכון, גם אורלי לוי)? הדבר העיקרי (ואולי היחיד) המחבר ביניהם הוא הרצון להוריד את ביבי נתניהו. זהו רצון ראוי שאני שותף לו. דומה שבזאת הסתיים המכנה המשותף. מה ליעלון (הסבור שאין, ואולי לא צריך להיות, פתרון מדיני) ולציפי לבני (מן הקולות הבודדים המדברים על פתרון מדיני כהכרח למדינת ישראל)? מה לאבי גבאי וללבני, שזה עתה התנער ממנה באקט פומבי מביך? מה לאהוד ברק ולגבי אשכנזי (השניים מתעבים זה את זה מאז פרשת הרפז)? מה לאורלי לוי ("החברתית") וליאיר לפיד (נציג מעמד הביניים)? לא הרבה.
אבל, תאמרו, זה ניתן לפתרון. בואו ניפטר מציפי לבני (גם אישה וגם ספק-שמאלנית) ומאבי גבאי (המאיים לרשת את שמעון פרס כלוזר הכיתתי). בואו ניפטר גם מברק (אף פוליטיקאי שפוי לא יסגור דיל עם האיש הלא-צפוי והמרוכז בעצמו הזה) ומאורלי לוי (היא תצטרף ממילא למרבה במחיר) ונישאר עם הגנרלים גנץ, אשכנזי ויעלון, ועם יאיר לפיד. נכון שעל פי עמדותיו (ימין קיצוני) צריך היה להיפטר גם מבוגי, אבל בישראל הגנרליות מטהרת כל שרץ. גנרל הוא תמיד מיינסטרים, תהיינה אשר תהיינה עמדותיו ומכל מקום בוגי כבר אינו הבטחה גדולה. הוא כינור שני. אפשר להתאחד אתו. גנץ, אשכנזי ולפיד הם ביטוי אמיתי למרכז הישראלי. יש להם כל מיני דיעות שהם לא חולקים אתנו. אנחנו יודעים שהם בסדר (גנץ ואשכנזי פיקדו על צה"ל! וליהיא לפיד מפרישה חלה). מה זאת אומרת בסדר? שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות. כלומר, רק בעיניים עצומות. גנץ הפך את העמימות לאסטרטגיה. למה לומר לכם מה אני חושב? תסתכלו עליי. יותר לא צריך. מה חושב אשכנזי על משהו? מי יודע.
התפיסה הזאת היא ההפך ממה שהייתה עד לא מזמן תפיסת העולם הדמוקרטית. דמוקרטיה היא לא משחק של follow the leader. יותר מידי פעמים התברר שאנשים שמצטלמים ממש טוב עם הידיים על ההגה, לא יודעים לנהוג. צריך לעשות להם בחינה בתיאוריה (מה הם מציעים כפתרון תיאורטי לבעיות הבוערות) ואחר כך בחינה מעשית (איך ניהלו את העסק בפועל?). מחיקתה המוחלטת של התיאוריה (מצעים, אידיאולוגיה, מסיבות עיתונאים שבהן עונים על שאלות קשות) הפכה את הפוליטיקה הישראלית לפחות רצינית מתכנית האח הגדול. באח הגדול המתחרים נחשפים לעינינו הרבה יותר מן האנשים האמורים לנהל את חיינו. רעיון האחדות מבוסס על ההנחה שכל מה שאיננו יודעים לא חשוב. החשובים רק הפוטוגניות והמידע הדליל, המעובד והמסונן, שהספינדוקטורים של כל מועמד מציעים לנו. התחרות, במילים אחרות, היא בין מומחי שיווק ויצרני סיסמאות. ההבדלים, אם ישנם, אינם במהות; הם רק בספין. שיתאחדו אם כן. גדול זה יפה.
כל זה נכון כמובן עד רגע הבחירה. ברגע הבחירה הזוכים מקבלים, לא מיליון ₪ וחוזי פרזנטור. הם מקבלים את הזכות לנהל את חיינו. כל מה שהוסתר עד אז נעשה חשוב מאד: היכולות האמתייות, ההבדלים בתפיסות העולם, הבעיות הפרסונליות. רוצים דוגמא? בבקשה: ד"ש הייתה מפלגת מרכז שאיחדה שורות. בראשה עמד גנרל מוערך ביותר. עד הבחירות שררה אחדות. רגע אחרי, התברר שהגנרל לא ממש שולט ולא ממש שופע תבונה פוליטית, שהחבורה המאוחדת לא מסכימה על כלום ושכל אחד בה פוזל לכיוונים שישרתו את תפיסת העולם שאותה טישטש בשם האחדות.
אם אתם מצביעי מרכז, אתם לא קונים את זה. התקווה תמיד חזקה מטיעונים. בסדר. עכשיו בואו נקדיש דקה לאריתמטיקה. האם השלם גדול תמיד מחלקיו? לפעמים כן, אבל לא תמיד. יש משהו מסוכן באיחוד שבו חלק גדול מן השחקנים (לא רק מספרי 1, אלא גם הבאים אחריהם) הוא בבחינת נעלם. ריבוי מנדטים אינו חזות הכל. אם לא כבשתם את השילטון בניסיון הראשון (וזאת אפשרות יותר מסבירה) המכונה מתחילה להתפרק. האם קיבלתם כוח פעיל או מפלצת רבת ראשים? יתרה מזאת, לא פעם הבוחרים מעדיפים מפלגה המייצגת את תקוותיהם על פני סופרמרקט. פלוני לא יצביע למפלגה שיושב בה בוגי ואלמוני לא יצביע למפלגה שיושבת בה ציפי לבני. מפלגות שיש סיכוי סביר שלא תעבורנה את אחוז החסימה צריכות להצטרף למפלגות גדולות יותר, כדי שמנדטים חשובים לא יגיעו לפח. השאר צריכות להמשיך לדבר למגזרים שהן קוסמות להם. המבחן האמיתי יהיה אחרי הבחירות. אז יאלצו הכל להתמודד עם המציאות. הטשטוש יעלם. יש עסק לנהל. כשהטישטוש נעלם שווה לדבר על אחדות. עד אז זאת לא אחדות, זה טריק שיווקי.
aviadkleinberg.com

:קטגוריותהבלוג

6 replies »

  1. נתניהו דירדר את רמת השיח והסטנדרט למנהיגות עד שלמעשה לא מתקיים דיון לגבי מצע או ערכים. במצב זה אני אסתפק רק באדם ישר והגון, שגם משלם במסעדה. השאר, בונוס

    אהבתי

  2. כמעט הכל נכון. צריך איחוד בכדי להחליף את הליכוד עם ביבי. והצורך במצע… ניסיון בפעילות וכו:
    כן, אבל ללפיד וליש עתיד יש מצע מפורט וכל מה שנדרש בכתבה. אז מדוע לכרוך את כל אלה יחדיו?

    אהבתי

  3. ברור, הרבה יותר הגיוני להתפצל לחלקיקים חסרי תוכן או משמעות כלשהי. גופים אנטי דמוקרטים שלא מייצגים מגזר כלשהו, אלא רק את האגו הנפוח של העומד בראשם. זה הרי קומון סנס בסיסי לנהור כעכברים אחר החלילן גנץ שלא אומר כלום או אחר לפיד שדווקא אומר כלום, או למצער אחר גבאי שהפך את המפלגה שלו לכלום. כי סך כל תקוות השמאל העגמומי והמיואש היא לקבל את גנץ כשר בטחון או לפיד כשר חוץ במלכות נתניהו הרביעית.
    ואל תבלבלו אותו עם עובדות, כגון שכל המועמדים הנזכרים לעיל יכולים להתאחד על נקלה אחר מהלך של היפרדות מהפלסטינים, מהלך שזוכה על פי הסקרים לתמיכת רוב הציבור ואף רוב ראשי מערכת הבטחון בעבר ובהווה תומכים בו.
    האמת הפשוטה היא שרק חזרה לשני גושים עשויה לעורר מחדש ויכוח ענייני ואידיאולוגי כלשהו ולהציל את השיח הציבורי הרדוד מהתהומות אליהן הידרדר, תוך עיסוק נמוך מצח בתדמיות וסיסמאות שדופות כגון "אפשר אחרת" ו"רוצים שינוי".
    אבל למה להתעסק בזוטות.

    אהבתי

    • כל הדיון הוא מסביב להחלפת השלטון. כבר שנים נאמר לנו שזה יביא לגאולה. לשווא. החיבור אינו יוצר חדות רעיונית ואלטרנטיבה, אלא טשטוש גמור (בוגי ולבני?). איחודים קיקיוניים בעבר של גופים שאתה בז להם לא יובילו לכלום. הם ימנעו צמיחת אלטרנטיבה אמיתית

      אהבתי

  4. בשלב זה מדובר בגישושי חבירה . איחוד אולי ובתנאי ( לכל אחד מהמועמדים תנאים משלו והשקפות שונות) שכולם יצמצמו אגו וחהיו מוכנים לויתורים.
    לעת עתה גם בליכוד נשמעים קולות של צעירים שנקעה נפשם. לעומת זאת בשמאל ( מה זה?) שומעים רק גניחות וטרוניות.
    וזה לא מוביל לשינוי הדרך העכשוית של שיתוק מדיני חברתי וכלכלי.

    אהבתי

  5. אני מסכים עם רוח דבריך, אך לא עם תוכנם. השאלה העומדת לפני הבוחר אם הוא מצביע "בעד" או "נגד". אם בין המועמדים יש מי המייצג את השקפותיך, מן הראוי שיזכה גם לקולך. בכך פתרנו את בעיית ה"בעד". השאלה מתעוררת אם הצבעתך היא הצבעת מחאה. אם בכוונתך להחליף את השלטון, שינוי לשם שינוי, הרי שכל הניתוח שלך (הנכון כשלעצמו) – חסר ערך. החשבונאות של הבוחר תהיה אז לאיזו "הדבקה" יש הסתברות גבוהה יותר. בין כה וכה היא לא תייצג את השקפותיך, והשקפות המחליפים הפוטנציאליים, גם הן חשובות רק לארבע השנים הקרובות, שאז תצביע למתנגדיהם. נראה לי שה"בוטים" העומדים בראשות הרשימות השונות מסתמכים גם הם על הצבעת המחאה של 10-15 אחוזי "המתלבטים" או "המוחים", אליהם כוונו דבריך, ולא על "המשוכנעים" שיצביעו "בעד" בכל מקרה. לכן, הגם שנכוחים דבריך, הרי שמקומם יכירם רק באקדמיה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s