אי אפשר שלא להתרשם מחסידי ביבי האדוקים, שדבר לא ישנה את דעתם. זה באמת מרשים ויש בזה גם משהו מנחם. זה מסייע לנו לחשוב על עצמנו כאנשים המתמודדים עם כוחות לא תבוניים. הבעיה אינה הכשלים שלנו אלא אי הרציונליות שלהם.
אבל כדאי לזכור שמצביעי ביבי אינם ברובם אנשים לא רציונליים כשם שמתנגדיו אינם תמצית התבונה. שוטים יש בשני המחנות. אלא שלא החסידים השוטים הם האלמנט הקובע. החסידים השוטים בכל מחנה הם תמיד מיעוט. גם ה"מתפכחים" בפומבי הם מיעוט. בין אלה לבין אלה יש קבוצה גדולה של אנשי לא-בכל-מחיר. מה שקורה בתהליכי שינוי זה שבשקט, בלי הרבה הצהרות גדולות, חלק מן המצביעים, מחליטים להצביע אחרת.
זה מזכיר את נוטשי המחנה החרדי. הם לא מתראיינים; הם לא מפרסמים פוסטים בפייסבוק, הם לא רבים עם חבריהם המכריזים ש"לנצח ועד עולם ובכל מחיר." יום אחד הם פשוט עוברים למקום אחר ועוזבים את הקהילה שבה נולדו. לפעמים הם אפילו ממשיכים לשמור על חלק מן הכללים הישנים. הם לא צועקים שהם אתאיסטים, אבל במסדר הנוכחות הם נעדרים.
אני לא בטוח שיש מספיק משני-מקום בין מצביעי ביבי בעבר, אבל אני בטוח שיש הרבה יותר מאלה שמצהירים שיצביעו ביבי גם בכלא. אני מזכיר לכם ש"ביבי" (כלומר הליכוד) זכה בשלושים מנדטים. זה בדיוק רבע מן המושבים, לא רוב ולא מתקרב לרוב. אתם חושבים שעכשיו כשיש קלון ויש אלטרנטיבה מספר התומכים לא יפחת?
הבלוג של אביעד קליינברג 
הייתי ילד בקיבוץ מחניים בזמן מלחמת יום הכיפורים. אני זוכר את הריצה למקלט, את העמידה מול דלת סגורה כאשר בחוץ מתפוצצים פגזים, את הישיבה במקלט אחרי שרצנו למקלט אחר ואת רעמי הפגזים בחוץ.
אחר כך עזבנו את הקיבוץ אבל חזרתי לביקור קצת לפני הבחירות. הקיבוץ כולו היה מעוטר שלטים של "אמת" וכל הילדים קיבלו מדבקות של המערך. שום חשבון נפש, שום הרהור שני, לפחות לא בפנינו הילדים.
עדריות היא לא רק תופעה של הימין למרבה הצער
אהבתיאהבתי
דוגמא טובה. נראה ששום דבר לא ישתנה. ב77 הכל השתנה.
אהבתיאהבתי
אני לא מכיר הרבה ביביסטים אבל אני מכיר הרבה ששייכים למחנה "רק לא שמאל" . הם זוכרים מה היה פה לפני 77, הם זוכרים את ההתנשאות, את "הוא לא משלנו". הם גם זוכרים את 92, איך עברו פה החלטות על חודו של מיצובישי, הם זוכרים את ההתנתקות (למרות שנעשה ע"י שרון אבל בתמיכה פנטית של התקשורת והשמאל). הם זוכרים איך בית המשפט העליון דרס זכויות אזרח על ימין ובעיקר על שמאל כיוון ש"טען" שרוב העם תומך בהתנתקות (לדברי השופט מצא). הם זוכרים איך קראו לאלו שטענו שיהיו קטיושות מעזה – פרופלורים ואויבי השלום. איך קראו למתנחלים סרטן בלב האומה. בקיצור, אני גדלתי בבית של אבא סוציאליסט שרוף, תמכתי במוקד (מי זוכר את פעיל היום?) והשתתפתי בהפגנות של "שלום עכשיו", אבל מבין את מאוד את הביביסטים. וצריך להיות כמה ימים בטוויטר ולעקוב אחרי אנשי שמאל ולהבין שדבר לא השתנה – הים הוא אותו ים……
אהבתיאהבתי
אז סבבה. מפא"י כבר ארבעים שנה לא בשילטון. ומה זה קשור לשחיתות של ביבי? אין ימין שפוי והגון?
אהבתיLiked by 1 person
אין.
הימין מטיבו הוא לא שפוי ולא הגון. אנחנו רואים איש ימין קיצוני כמו רובי ריבלין מוקע כ'שמאלני' למרות שבדעותיו הוא למעשה הרבה יותר ימינה מנתניהו בדיוק בגלל שהוא לא מונע משנאה אלא מערכים.
הניתוח שלי? ברגע שבו נתניהו הסכים רשמית למדינה פלסטינית הימין הפסיד מבחינה אידאולוגית. זה לא אומר שהוא הפסיד בקלפי, זה גם לא אומר שתקום בהכרח מדינה פלסטינית. זה כן אומר שאידאולוגית כל ההבדל בין מחנה השמאל לימין מצטמצם לדקויות – איפה יעבור הגבול, איזה סידורי ביטחון יהיו וכן הלאה פרטים שממילא נסגרים במשא ומתן ואף פעם לא לפי המצע המוצהר. נו, אז אם זה כל ההבדל בין הימין לשמאל ואם הימין למעשה קיפל את דגל ארץ ישראל השלמה היית מצפה שהם ירדו על ברכיהם ויבקשו סליחה מהשמאל נכון? בפועל קורה ההיפך. לפעמים אני מנהל ויכוח ענייני לגמרי עם ימני שדוגל בטרנספר לערבים. הוא אומר את דעתו, אני את דעתי וזהו. לעומת זאת אני נתקל באיש ימין שמגדף בלהט את השמאל עם קללות ואיומים וכשאני מנסה להבין מה בעצם הוא מציע אני מגלה עמדה שתמר זנדברג יכולה לחתום עליה בלי בעיה. פשוט צריך לצעוק חזק חזק כדי שלא יחשבו חס וחלילה שאתה בשמאל.
ולכן גם התמיכה העיקשת בנתניהו. זה לא משנה שהוא שיחרר אלף עצורים שאולמרט לא שיחרר, שהוא מעביר מזוודות עם כסף לחמאס או שירושלים מחולקת בחומה תחת שלטונו. הוא לא שמאל ולכן הם בעדו.
אהבתיאהבתי
מאוד בעייתי שביבי עדיין בשלטון. זו לא הנקודה. הבעיה היא שמנקודת מבטו של הימין, האלטרנטיבה בשמאל היא לא באמת אלטרנטיבה.
בעיה נוספת. מפא"י (עם כל המגרעות שלה) כבר לא קיימת. היא יכלה להוות אלטרנטיבה
אהבתיאהבתי