הוא זכאי (למשפט הוגן)

תוצאות סופיות, אפוא. עליי להודות ששמחתי במיוחד על המנדט שנגרע מש"ס, ולא בגלל המפלגה שאינה שונה מרעותה האשכנזית, אלא בגלל העומד בראשה, האסיר המשוחרר אריה (דומה שהמכלוף שוב נשתכח מליבו עם המרתו בגימיק שיווקי אחר) דרעי.

מה יש לי נגד דרעי? טוב ששאלתם. הצביעות. והציניות. אני משוכנע למשל שדיעותיו האישיות יוניות בהרבה מעמדות מצביעיו. אני משוכנע שהוא יודע מי זה ביבי ומה זה ביבי (it takes one to know one). אני אפילו משוכנע שהוא יודע שהתמיכה בביבי "החזק" ההתרפסות המוחלטת בפניו היא מבחינה מוסרית עניין מגונה ואף מכוער. אלא שערכים הם כקליפת השום בעיניו של הציניקן היהיר הזה וכל מטרתו אך כיסאות ותקציבים (ולעזאזל גם טובתם של מצביעיו, אגב).

תאמרו, עניין של מידה ולא של מהות. דרעי אינו שונה מחבורת הגמדים המוסרית הגודשת את כנסת ישראל. אבל כל כך הרבה זחיחות שמנונית ודוחה נטפה ממנו בערב הניצחון שלא היה, כל כך הרבה שמחה לאיד, כל כך הרבה ביטחון שהסקרים טועים והמנדט ה61 בדרך. קבס.

ולפחות דבר אחד אפשר לומר על הזרזיר הזה, שמעשיו הם סימן למה שצפוי לעורב חיקו. הוא זכאי! הוא זכאי? חושו אחים, חושו, נשימה פעמינו אל בית הכלא. במהרה בימינו.