בשיחות כבדות הראש המתנהלות בין הבלוק לגנץ ולוויניו, שקרנים מן הצד האחד של השולחן דורשים הבטחות מן השקרנים בצד האחר, הבטחות ששני הצדדים מתכוונים להפר. לשני הצדדים טראק רקורד מרשים של מרמה והפרת אמונים. שני הצדדים יודעים שהם משקרים זה לזה; כמו זוגיות שבה הצדדים מתעבים זה את זה, הם משקרים "בשביל הילדים"–כלומר בשבילנו המצביעים הפתאים. ואני תוהה, לא חבל על הזמן? ההצגה הזאת קצת נמאסה. אימרו את דבר האמת היחיד שאתם מסוגלים לו –ולעזאזל פרדוקס השקרן.
הנה טיוטת הנאום המוצע: "אזרחי ישראל, אנחנו מבטיחים לשקר לכם, לרמות אתכם, לגלח שפמים ולפלבל עיניים ולעשות תמיד את מה שיועיל לנו פוליטית. מבטיחים להסביר לכם לאחר מעשה שעשינו את זה למענכם. את ההבטחה הזאת, סימכו עלינו, נקיים, לתפארת מדינת ישראל. אל תאמרו אחד באפריל. כל יום הוא אחד באפריל."
הבלוג של אביעד קליינברג 
הבחירה שלך בציורו של בוש הינה מקסימה. אבל השאלה הינה מי הם השוטים. כולנו? כל הציבור?
מניחה שלא לכך הכוונה.
אלה שהלכו לפוליטיקה? תמימים? לא כולם.
חלקם נהנה ויהנה עד סוף ימיהם מגימלה שמנמנה
הם בודאי לא שוטים.
האחרים עיוורים למעט ממזר מקיאבליסטי אחד אותו כולנו מכירים.
עצוב.
אהבתיאהבתי