גנץ כחמורו של משיח

אז המנדט הועבר לכנסת. המשמעות היחידה היא שביבי עדיין לא סיים למרוט את נוצותיו של האוווז הממלכתי. אין כאן מאבק. זה הובהר בנאום הכניעה של גנץ. במקום לאיים (זו השפה היחידה שביבי מבין), גנץ התרפס, שלח חיינדאלך למנהיג ועוד נזף בטיפשים שהצביעו עבורו. בסופו של התהליך, סביר להניח, תקום ממשלת "אחדות".

למה תקום? שאלה טובה. מה האינטרס של ביבי לתת לגנץ עם 17 הכאילו-מנדטים שלו (כפי שאטען, מספרם ילך ויקטן) גישה לכס ראש הממשלה ומספר עצום של משרדי ממשלה? והלא אם האופציה היחידה של הגנרלים היא זחילה על גחונם, לביבי יש אופציות לא רעות. הוא יכול ללכת לבחירות, למשל. כאשר אין בעצם אופוזיציה (גנץ חיסל אותה), הסיכוי לגידול נוסף בכוחו של הליכוד, כפי שמנבאים הסקרים, גדול, ויש גם סיכוי מצוין (שעדיין קיים) שעוד עריק או שניים מן הספינה הטובעת המכונה "כחול לבן" יעניקו לנתניהו את הרוב הנדרש להקמת ממשלה. גנץ, זה ברור לכול, הוא העבר. אין לו עתיד. הוא ירה את כל התחמושת שלו. ביבי, הודות לגנץ, הוא העתיד. גם אם לא ינהל את העסק רשמית, ינהל אותו בפועל. גם כשמדבדב היה הנשיא, מי שניהל את רוסיה היה פוטין. מוטב להשקיע בו ולא ביריבו הצולע. אבל ההנחה שמסיבות עלומות ביבי מעוניין לפעול בניגוד לאינטרס שלו (מה שמעולם לא עשה) ולהעניק כוחות גדולים ליריבו המוכה והלא פופולארי בעליל, היא שמניעה את הגנרלים של כחול לבן. ההנחה הזאת הייתה מגוחכת לולא הייתה טראגית. הסיבה היחידה היא שביבי בטוח שמבפנים גנץ לא יכול לגרום שום נזק. אדרבה, הוא יחזק את המנהיג היקר. מבחוץ? לך תדע. אפילו אווז צולע יכול להנחית מכה פה ושם.

בואו נניח שרגע החתימה, שבעטיו מוכן גנץ לעבור שבעה מדורי השפלה וביזוי, מתחולל. מן הצד האחד, בלוק בן 59 מנדטים ומן האחר רסק דמוי גרבר של 17 מנדטים. שני אלה מסכימים לחלוק את השילטון פיפטי פיפטי. זה כבר נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל נניח. גנץ חוזר לעומר ינקלביץ' האהובה שלו ("גנץ הוא אפס מאופס") ואומר לה: "עשינו את זה! בעוד שנה וחצי אני ראש ממשלה. אני אעשה דברים מופלאיםם בממלכתיותם. עוד תיראו. אתם תאהבו אותי. הכל היה שווה". עומר מעפעפת ושעון העצר לקראת הגשמת החלומות מתחיל לתקתק.

עכשיו מה? הגנרלים פשוט לא מסוגלים לחשוב על סצנריו ריאלי של הרגע שאחרי. הם שרויים בערפל מתוק שבו הזמן פועל לטובתם. הנה מה שיקרה בפועל. גנץ הוא אולי גנרל, אבל הוא טירון פוליטי והוא מוקף בטירונים. רובם זה עתה הגיעו לכנסת. את רובם גנץ לא באמת מכיר. הוא אסף אותם בצורה אקראית ואף אחד מהם לא מעריך אותו ולא סומך עליו. ביבי יאכיל אותו ברגלי צפרדעים לארוחת בוקר, מרק צפרדעים למנה העיקרית וליפתן צפרדעים לקינוח (זה יהיה מגעיל כמו שזה נשמע). בעודו עוצר את נשימתו (אני עוד מעט ראש ממשלה) גנץ ייאלץ לבלוע את הצפרדעים שבתפריט: החלטות על סף הבלתי קביל, ביזוי מתמיד—ישיר או בידי שליח—סכינים קצרות, ארוכות ובינוניות בגב, גזילת קרדיט במשרדים שהוא ואחיו לנשק ימלאו. יתברר שהאנגלית של שר החוץ אשכנזי לא משהו, ששר הביטחון גנץ אינו שונה מקודמיו תחת ביבי (מופז, בוגי, ליברמן, בנט—אף אחד לא יצא טוב). הישגים הם של ביבי. כישלונות של השרים. תהיינה השוואות בלתי פוסקות בין המנהיג הגדול לחדל האישים. התקשורת של ביבי והתקשורת שנגד ביבי (שמתעבת את גנץ בכל נפשה ובכל מאודה) תהפוכנה את גנץ לבדיחה. מה שקרה לידין יהיה כלום לעומת מה שיקרה לגנץ. ידין לפחות התחיל את המהלך כגיבור ישראל; גנץ מתחיל אותו כבדיחה. הבדיחה תלך ותעמיק.

ככל שיחלוף הזמן, יהפוך הרעיון שגנץ ישמש כראש ממשלה למופרך יותר. איש בימין אינו רואה בגנץ קונטנדר. הוא חמורו של משיח שמתעקש להישאר. אבל לגנץ אין גם שום סיכוי לזכות בנאמנותם של אנשי כחול לבן, שאותם כאמור הוא לא באמת מכיר. קל וחומר שהוא עצמו הראה את הדרך. כל מה שצריך כדי להפר הבטחות, הראה המורה גנץ, הוא עילה. עילות תימצאנה. חלק מן הניצבים של כחול לבן יישארו אתו בלית ברירה. כל מי שרוצה עתיד פוליטי ויוכל להשתלב בליכוד, ישתלב בו. אני מניח שהראשון לנעוץ את הסכין יהיה אשכנזי. הוא ממילא לא מעריך את גנץ ושתיקתו הרועמת בימים אלה מבהירה לאן פניו מועדות. אשר לשרי כחול לבן, אחרי רגע האושר של הכניסה לתפקיד, הם יקרטעו, ינסו ללמוד בתנועה, יפלו קורבן לאלף ואחד שטיקים וטריקים שביבי וחבורתו כבר עושים בלי לחשוב. אם מישהו מהם יצליח, הוא יחוסל. פוליטיקה זה לא משחק לחובבנים.

גנץ יגיע למשרד ראש הממשלה לבד. התקוות למהפך מתוך המשכן בבלפור (הוא ראש הממשלה סוף סוף. הוא ינווט, הוא ינאם, הוא יוכיח שהכל היה שווה) יתפוגגו תוך ימים אל מול המרד בגוש. בעידוד המשפחה המלכותית, גנץ ימצא את עצמו מתפקד כדחליל. כמו דחליל, הוא עומד בגשם, בגדיו דוהים ומתבלים, והוא לא באמת מפחיד אף אחד.

דחליל הוא כבר. חבל על המאמץ ועל ההתבזות. אני יודע שהוא לא יקשיב (התקווה מעוורת עיני בני אדם), אבל העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לו, היא ללכת הבייתה עכשיו.

7 תגובות

  1. מה יקום על ההריסות שאתה צופה? אדמה חרוכה?
    בכל זאת היה ציבור גדול שחשב שיש מקום לשינוי.
    המציאות דרכה להתערב במלוא אכזריותה ולהראות שצריך לחשוב מה הלאה לטווח ארוך יותר לאחר שהבנו שהמשיח לא הגיע וחמורו נעלם כי היה החכם מכולם.
    הדברים שכתבת חדים כתער וצורכים אומץ בילתי מבוטל בייחוד לאור מעמדך באוניברסיטה.
    ו…עדיין יש כאן דמוקרטיה.
    שאפו!

    אהבתי

  2. שאלה לי אליך: לאור מה שאתה יודע היום על גנץ, האם אתה באמת רוצה לראות אותו כראש ממשלה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s