מבחן התחת

הצהרה על סיפוח תהיה הכרה להלכה במה שקיים למעשה. לאלה שלא שמו לב: מדינת ישראל סיפחה את השטחים מזמן ואין לה שום כוונה לוותר עליהם. מדינת ישראל שולטת בפועל בפלסטינים בגדה ובעזה (ברמות שונות של שליטה ישירה). היא קובעת להם כמעט הכל ובתמורה נותנת להם מעט מאד (הזכות לחיות איכשהו בעזה; הזכות לנהל את ענייני המים והביוב ולסייע לצה"ל ולשב"כ בגדה).

זה לא סידור מושלם. מבחינת הפלסטינים זה סידור שמונע מהם זכויות אזרח ולא מעט זכויות אדם. אבל לחלש אין הרבה ברירות. מבחינת ישראל, הוא דורש הוצאות גדולות על ביטחון ושוחד, ובעזה יציאה תקופתית ל"מבצעים". אבל ישראל בסך הכל מרוצה מן הסידור. לפלסטינים אין ברירה ו"העולם" מסתפק בעיקום אף כלפי ישראל. עם סנקציות קשה לחיות. עם אף עקום קל.

מה יקרה אם יוחל החוק הישראלי על השטחים? מבחינות רבות זה דווקא יהפוך את הכיבוש ליותר מסובך. ישראל תצטרך לקבוע חוקים שונים לאזרחיה היהודים והערבים. בפועל, גם עכשיו יש חוקים כאלה, אבל עכשיו הם מוכרזים כמעין תקנות שעה–עד שיבוא הליצמן. הוצאת האפרטהייד מן הארון עלולה לגרום למספר מדינות, שחיות בשלום עם אפרטהייד למעשה, אבל מתנגדות לו להלכה, לנזוף בנו. אולי נצטרך לקצץ עוד יותר בסמכות בית המשפט (אם כי, בהתחשב ברקורד שלו כמכשיר הכיבוש, זה אולי לא יידרש).

זה לא הרבה. בעולם שבו הסיבה היחידה להימנע ממעשי נבלה היא החשש מתגובת העולם, תגובתו הרופסת זה עשורים רבים מעודדת לקרוא לילד בשמו. בכלל לא בטוח שיהיה לסיפוח מחיר מדיני. עיקום אף. כי בעולם שבו פוליטיקאים הפכו את הערכים ל"הבטחות בחירות"–משהו שזורקים כשמגיעים ליעד (כן, כן הכוונה היא גם אליכם, גנץ ואשכנזי ופרץ ושמולי), המלך היחיד הוא התחת. מה שמתאים לתחת שלי, כשר. הסיפוח יעבור ללא סנקציות? מבחן התחת קובע–כשר למהדרין שבמהדרין.

בעולם טוב יותר, שלילת זכויות ממיליוני בני אדם, ההיעדר המוחלט של רצון להגיע להסדר שיעניק להם זכויות, היא חטא, פשע, נבלה ברשות התורה. אני לא חושב שהבעייה שלנו היא המעשה הרשמי של סיפוח, כאשר בפועל סיפחנו. אני נגד הכיבוש. אני נגד פוליטיקה בלי ערכים. אני נגד הרמת ידיים. הממשלה הרעה הזאת לא תחלוף מעצמה. צריך לפעול כדי שהיא תעבור מן העולם.