הנחת סלב

עיסקת הטיעון המתרקמת בין המדינה (כלומר בין היועץ המשפטי ברגעיו האחרונים לבין יו"ר האופוזיציה) מבטאת את הנטייה של המערכת השילטונית הישראלית למרוח כל עניין שעלול לחשוף את כללי המשחק הלא רשמיים.

הכלל שאותו מוטב לא לחשוף הוא שאנחנו תמיד נכשלים במבחן בוזגלו, אותה קביעה גזענית למחצה שהמציא אהרון ברק, כדי להתיימר לשוויון בפני החוק. ברור שאין שוויון בפני החוק. התערבותו של ברק למען העסקה היא עדות מובהקת לכך. ברק ובוזגלו? חחחחח.

החזק זכאי לאלף ואחת הנחות סלב. לחלש יוגש תמיד חשבון מלא וההוצאה לפועל המדינתית תכריז עליו כמופת לדבקות בעקרונות. בוזגלו ילך לכלא למען יראו וייראו. נתניהו? חחחח.

ולמה, תשאלו, אפשר היה להשליך את אולמרט ואת הירשזון, השייכים לכאורה לבעלי הכוח, לכלא? כי הם איבדו את כוחם הפוליטי. פוליטיקאים לא אהודים, נטולי עדת מעריצים. ראו כמה אנחנו שוויוניים! ואת נתניהו? איך אפשר להשוות? מאחורי נתניהו עומד הבלוק ועומדים הביביסטים. בצר לו, נתניהו ירחיב את הדיבור על שיטת האנטי בוזגלו הרווחת. לא טוב. ולך תדע מה תהיה התוצאה בבית המשפט (ואם ניכשל, נתניהו עלול לכעוס).

מערכת המשפט מפחדת. היא מגיעה אל האיש מקיסריה מעמדת חולשה. היא אינה מתייחסת אליו כראוי לו, כאל אדם שהשחית את הפוליטיקה הישראלית לאין ערוך יותר מאולמרט ועשה ניסיון של ממש לקעקע את הדמוקרטיה העברית. היא מתייחסת אליו כאל אדם חזק שגם ברגע של חולשה פגיעתו רעה. לאנשים חזקים מגיעה הנחה גדולה. לגזלנים גדולים מגיעה תספורת, לאלה שבפניהם התרפסו עד אתמול מגיעה טיפול פוסט-התרפסות מיוחד.

האם זה צודק? לא. האם זה מוצדק? ודאי שלא. האם זה הולך לקרות? כנראה.