במאמר שפרסמה בהארץ (6/2/22) כותבת איריס לעאל כמעט בהיסח הדעת: "המעמד שממנו צמחו אנשי מערכת המשפט וממנו שאב בית המשפט העליון את סדרי העדיפויות שלו היה המעמד הבינוני גבוה, המשכיל והלבן".
המעמד הבינוני גבוה, משכיל ולבן (!) דומה שבישראל אימצו בבלי דעת את התפיסה האמריקנית הרואה הכול במונחי גזע (ולא במעט במונחי צבע עור). באמריקה, הגזע הוא מונח היסוד שסביבו סובב הכול. לכן באמריקה כל שנאה של האחר היא "גזענות". זה לא מובן מאליו. אדרבא, הניסיון ההיסטורי מעיד שלא כל שנאה לאחר היא גזענות. בני אדם רצחו זה את זה ללא כל שימוש במושג הגזע. הם רצחו ורדפו מסיבות דתיות, לאומיות, קהילתיות, בריאותיות (מצורעים נרדפו), מגדריות ואתניות. אפילו הגזענות הנאצית הייתה בעיקר ולפני הכול שנאת יהודים ששורשיה דתיים. הערבים, שמים לא פחות מן היהודים באידיאולוגיה הנאצית, לא נרדפו. אז למה לקרוא לכל שנאת אחר "גזענות"? כי באמריקה ההבחנה בין לבנים ללא לבנים היא חלק מאמונות היסוד. אמריקה היא חברה שהאחר בהא הידיעה בה הוא האחר הגזעי, בעיקר האפרו-אמריקני. שאר "האחרים" נצבעו בצבעי ההבחנה הזאת. הם דרגות שונות של "לא לבנים".
היו גזענים גם במקומות אחרים כמובן—הדוגמא הנוראה ביותר היא הגזענות הנאצית—אבל ספק אם ישנה בעולם חברה שקטגוריית הגזע היא כל כך וותיקה, כל כך חיה ונושמת בה גם כיום, כמו החברה האמריקנית. בארצות הברית קבוצת הלא לבנים כוללת לא מעט קבוצות שהיו נחשבות לבנות לחלוטין בכל מקום מלבד באמריקה — כמו "היספנים" (המצאה אמריקנית מוזרה ומעוותת), כמו יהודים (אין גזע יהודי) וכמו ערבים (ממתי יש להם מאפיינים גזעיים?). ברוח אימוץ כל הבל אמריקני, נעשה מקובל בישראל לדבר על אשכנזים כעל "לבנים" ועל מזרחים כעל "שחורים". ההבדלה הזאת, המופרכת לחלוטין מבחינה אנתרופולוגית, היא פשוט ייבוא של המשגה אמריקנית לישראל. זוהי המשגה שחותרת באופן לא מודע תחת מיתוס האחווה הציוני-יהודי (כולנו אחים, בני משפחה אחת). היא גם מתעלמת מן העובדה שהקבוצות היהודיות השונות בישראל נישאות זו לזו (מה שאינו קורה בחברות גזעניות) ושהאליטה הפוליטית בישראל היא מעורבת לחלוטין. גרוע מזה, הייבוא התרבותי של צבע הופך מאבק קלאסי בין גלים של מהגרים (כל גל בז לקודמו ומקפח אותו, לפחות לזמן מה) לסיפור על פשע נגד האנושות (כמו היחס לשחורים בארה"ב). הוא הופך סיפור שיש בו הרבה גווני אפור לסיפור בשחור ולבן.
הבלוג של אביעד קליינברג 