פסח, מחירי החיטה והזדמנויות נדל"ניות

מה עובר לכם בראש כשאתם חושבים על יוסף: חלומות, קנאת אחים, אשת פוטיפר, הצלחות במצרים, איחוד משפחות , קבר יוסף? אני מנחש שהקטע הבא לא נשאר לכם בזיכרון. הנה הדברים לא נגעתי.

וְלֶחֶם אֵין בְּכָל-הָאָרֶץ כִּי-כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב.  יד וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר-הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה.  טו וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל-מִצְרַיִם אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה-לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ  כִּי אָפֵס כָּסֶף.  טז וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם-אָפֵס כָּסֶף.  יז וַיָּבִיאוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם אֶל-יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל-מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא.  יח וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם-תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל-אֲדֹנִי  לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם-גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ. יט לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה-אֹתָנוּ וְאֶת-אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן-זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם.  כ וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה.  כא וְאֶת-הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים  מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם וְעַד-קָצֵהוּ.  כב רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה  כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל-כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם.  כג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת-אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא-לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת-הָאֲדָמָה.  כד וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם.  כה וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה.  כו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד-הַיּוֹם הַזֶּה עַל-אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ  רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה. (בראשית מז יג – כו).

עכשיו תנו לי לבאר את הכתוב בקצרה. בזכות ראיית הנולד של שר האוצר שלו, יוסף, צובר פרעה בממגורותיו כמות ענקית של דגנים. פרעה ויועציו אינם מתריעים בפני העם כי עליו לאגור מזון, ובבוא הרעב אינם מחלקים אותו בחינם. מבחינתם הרעב הוא הזדמנות לסחוט את נתיניהם–תחילה לסחוט את כספם, אחר כך את רכושם ולבסוף את חירותם. בתוך שבע שנים הופכים המצרים, בפיקוחו של שר האוצר המוכשר ונטול המעצורים, יוסף, מאנשים חופשיים לצמיתים חסרי כל המשועבדים לשליט. שימו לב שכל ההעברות הללו (של הכסף, של הרכוש ושל החירות) נעשות בתנאים קיצוניים של כפייה: החיים או הכסף, החיים או הרכוש, החיים או החירות. בעלי המאה והדעה לא מעלים בדעתם לסייע לעם ללא תמורה. בעולם הקפיטליסטי, גם בעת העתיקה, רק פראיירים נותנים מתנות. כשאתה חלש. זה הרגע לעשוק אותך.

הקבוצה היחידה הזוכה בפטור, היא הממסד הדתי בן הזמן, כלומר כהני מצרים. הממסד הדתי נהנה מזכויות יתר הפוטרות אותו מעונשו של שר האוצר הנמרץ של פרעה. אבל בעצם אין צורך לשעבד את הכוהנים. אפשר לסמוך עליהם שישתפו פעולה. לממסדים דתיים יש תמיד קשרים אמיצים עם ההון והשלטון. סמכו עליהם שיסבירו לכם למה מה שעושים בעלי הכוח הוא מאלוהים. הצרה היחידה היא שהתלמידים המצרים למדו מרבם יוסף. אחרי שגמרו לשעבד את המצרים, שיעבדו גם את העברים. ככה זה כשאתה הופך את החירות למשהו שהשליט יכול לתת ולקחת כרצונו: בהתחלה אתה משעבד אחרים, אחר כך אחרים משעבדים אותך.  חג חירות שמח.