לא שמחה ולא ששון

קראתי, לא בשמחה, את הראיון עם שמחה רוטמן במוסף הארץ. רוטמן הוא אדם מלא כעס ושיכור כוח. המראיין, לצערי, לא ממש מאתגר אותו ומסתפק בהתפלצות אחת לכמה פסקאות ובניסיון לשכנע את רוטמן שלהפיכה יהיה מחיר כלכלי ופוליטי (טענה שאינה ממין העניין בדיון על עקרונות).

לעניין, הטענה העיקרית של רוטמן היא שהשמאל צבוע. כשהיה לו הכוח פעל ממש כפי שהימין מתכוון לפעול עכשיו. זוהי טענה יפה בוויכוח על השאלה מי ראוי לפרס המוסר (כנראה אף אחד), אבל לא על השאלה איך בונים ממשל תקין. מבלי להיכנס לפרטי הויכוח ברור שהטענה, "גם אתם גנבתם" אינה מטהרת את הגניבה.

הטענה השנייה היא שרוטמן וחבריו פועלים למען הבוחרים. זוהי טענה מופרכת בעליל. עניינם של הבוחרים בהפיכה המשפטית מוגבל. הבוחרים רוצים הורדת מחירים, איכות חיים וביטחון. רוטמן וחבריו רוצים נקמה (על ההתנתקות שאותה ניהל הליכוד הם רוצים להעניש את השמאל). חשוב מזה הם מעוניינים להעביר כוח למיעוט המצוי כרגע בעמדת יתרון–לימין הקיצוני שבו נכללים החרדים. המהלך הזה, שהוא מהלך מובהק של מלחמה בין אליטות ואין בו דבר שנועד לקדם את האינטרסים של ציבור המצביעים, נועד לשבש את המערכת המאפשרת מעברי כוח מצד לצד של הזירה ולקבע אותו בימין. באופן פרדוקסלי רוטמן רוצה לעשות לשמאל מה שלטענתו עשו בעבר לימין (ראו סעיף קודם).

הטענה השלישית היא שכל שלוש הרשויות צריכות לייצג את רצון הבוחר. הייצוג הזה יספק איזון. מבחינתו של רוטמן שיקוף פוליטי הוא תחליף לאיזון. רוטמן שב וטוען שהרשות השופטת אינה מייצגת את הבוחר ואין בה האיזונים שיש בפרלמנט. זה נכון. דא עקא שהטענה הזאת אינה עולה בקנה אחד עם שום תפיסה מקובלת של רשות שופטת אפקטיבית.

הרשות הזאת מתבססת על שופטים שמונו לתקופה ארוכה. הם אינם מתחלפים עם שינוי השילטון ואינם משקפים את המבנה המפלגתי. הרשות השופטת מפעילה כוח מבקר שאינו מבוסס שיקוף. השופטים הם תמיד קבוצה קטנה של אנשי מקצוע הממונים לשנים ארוכות על פי יכולתם המקצועית ולא על פי שיוכם הפוליטי. בניגוד לטענותיו של רוטמן, הממשלות בישראל אינן פריכות, אלא רבות עצמה גם כשהרוב שעליו הן מתבססות קטן. כיום יש לראש הממשלה סמכויות אדירות. מה שמאיים עליו הוא שותפיו הקואליציוניים ולא בתי המשפט. בתי המשפט מאיימים על החרדים ועל המתנחלים שרוטמן הוא עושה דברם. הם מאיימים גם על בנימין נתניהו כמי שעומד לדין, לא על ראש ממשלת ישראל.

כיום הגוף היחיד המבקר את השילטון בישראל הוא המערכת המשפטית. הבטחות לביקורת פנים פרלמנטרית קרסו משעה שבגוש הימין הנבחרים הם פשוט עוד אצבעות העומדות לרשות הבוס ואין להם שום עמדה עצמאית. הניסיון לשבור את מערכת המשפט נועד להעלים את שומרי הסף. ללא שומרי סף–בלמים ואיזונים–אין דמוקרטיה.