תדע כל אם כי לא בכל מחיר

מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, הפיץ מכתב למשרתי המילואים של החייל. זוהי קריאת ההזהרה החמורה ביותר שנשמעה בישראל זה שנים.
וכך נכתב באיגרת האלוף:

"בימים האחרונים נשמעים קולות כלפי אנשי המילואים שלנו, אומר בפה מלא – אתם מגיני הארץ, אנשים יקרים, ערכיים, אחראיים, הקרבתם ומקריבים מזמנכם, ממשפחתכם, עד כדי חייכם. לא אתן יד לציור דמותכם באופן לא הוגן. אני מחויב לכם".

אלה דברים המנוסחים בשפה דיפלומטית. בר קורא כמובן למילואימניקים להמשיך להתייצב. אבל מפקד החייל אינו מותיר מקום לספק: א. הוא רואה תופעה רחבה מאד. רבים מבין פקודיו חשים שהממשל עושה שימוש מעוות בכלי השילטון. הצבא של סמוטריץ' אמור למחוק ערים כדי לחסוך את הטרחה לפוגרומצ'יקים מן ההתנחלויות. המשטרה של בן גביר אמורה בשם הדמוקרטיה לפרק את הצורה למוחים על פירוק הדמוקרטיה. מערכת המשפט המסורסת של יריב לוין נועדה לשרת את ביבי ואת יורשיו לאלף שנים. לו היה מדובר בבודדים, לא היה בר טורח להכניס את ראשו ללוע הארי. לא מדובר בבודדים.

ב. ליבו של בר עם אנשיו. לא רק שאינו מגנה. הוא מבהיר למי הוא מחוייב. לא למאשימי הטייסים (ובעצם כל מי שאינו פועה ככבשתם) באנרכיזם ובבוגדנות. הוא מחוייב למגיני הארץ הערכיים והאחראיים. מגינים מפני מי? ערכיים בניגוד למי? סתם ולא פירש.

הצבא בישראל היה מאז ומתמיד הממלכתיות עצמה. כך נבנה על ידי בן גוריון וכך תפקד מאז פירוק הפלמ"ח. תהיה אשר תהיה עמדתם האישית, מפקדי הצבא העמידו את צה"ל ואת עצמם לשירות הפוליטיקאים הנבחרים. ההצהרה של בר בנסיבות הקיימות, היא ביטוי חד להתערערות תפיסת השירות ללא שאלות הזאת.

כאשר שילטון החוק נתפס על ידי פורעי חוק המנסים לעשות שימוש פסול בכלי הדמוקרטיה (בחירת הרוב ולו רוב מזערי) כדי להחריבה, משרתי הציבור חייבים לשאול את עצמם את מי הם משרתים– את הציבור או את אלה המתיימרים לייצג אותו. הציות לנותני הפקודות אינו מוחלט. סמכותם נובעת מהיותם מגיני הדמוקרטיה.

האם נחצו כבר הקווים? כל אחד מאיתנו יצטרך לתת לשאלה הזאת מענה. שעת ההכרעה מתקרבת.